רועי רגרמן, מנכ"ל קבוצת חמת, איך עוברים עליכם ימי הקורונה? מה ההתמודדות העיקרית?
האתגר מרכזי הוא האי ודאות. אנשי מפתח שנכנסים לבידוד מהיום להיום, ונעלמים לך לשבועיים. זה לא עובד שעוזב ועושה חפיפה מסודרת. אם אין בן אדם ליד המכונה - אז באופן טבעי התפוקה יורדת, והמוצר לא מוכן בזמן. הלקוח בצד השני מתרגז וצועק. הוא לא מבין מה קורה, וזה גם לא מעניין אותו, ובצדק. הוא הלקוח.
אבל עם כל ההתגייסות וההבנה של העובדים האחרים, יש גבול גם למספר השעות הנוספות שאני יכול לדרוש מהם.
אז מה עושים?
צריך לפעול במה שנקרא בצה"ל "נוהל קרב חפוז", כל הזמן לשנות תוך כדי תנועה. בכל יום נהלים חדשים, בכל יום מזיזים את כל החלקים בפאזל. כל מי שיכול לחפות על עובד חסר - מתגייס, מחוץ למשבצת הצרה של גבולות הגזרה. לטש שהתקדם לתפקיד אחר חוזר לליטוש. מי שלא עובד בייצור עוזר לקפל קרטונים, כדי לפנות מישהו אחר להרכיב ברזים.
יצא גם משהו טוב מהקורונה?
בתקופת הסגר התחלנו לאתגר את עצמנו: איך אנחנו יכולים לצפות ברזים בחומרים אנטי-בקטריאליים? הנגיף כידוע יכול לשרוד על משטחים עד שלושה ימים. לא רק הנגיף הזה, גם חיידקים זיהומיים אחרים, אבל לפני הקורונה זה לא עניין אף אחד.
אז לקחנו סגסוגת מיוחדת והפכנו אותה לאנטי-בקטריאלית, ואנחנו עומדים לצאת עם זה לשוק. עכשיו המוצר בבדיקות מעבדה. גם כאן אין ודאות. מי יודע מה יהיה בעוד חצי שנה-שנה. הזיכרון של אנשים קצר. מי יודע אם בעוד חצי שנה אנשים ירצו לשלם עוד שקל עבור ברז נקי מחיידקים?
השראה 1
"הספר Losing My Virginity של ריצ'רד ברנסון. אומנם יש בו הרבה שחצנות, אבל הוא מרתק, ומתאר איך בנה ברנסון את מותג-העל וירג’ין כנגד כל הסיכויים. מצד אחד לקח סיכונים גדולים, אבל מצד שני ידע לשמור על איזון בחיים - כלכלי, משפחתי, נפשי. זה מאוד חשוב בעיניי".
השראה 2
"'הריקוד האחרון', הסדרה על מייקל ג'ורדן בנטפליקס. ג'ורדן לקח קבוצה עם צוות שחקנים שבעיקר אהבו לחגוג, והפך אותם למקצועיים ומחויבים. האישיות המקצועית שלו סחפה את כולם. בדרך הניהול שלו הוא הפך את הקבוצה לבלתי מנוצחת".
