כן לפסקת ההתגברות, אך לא להתרסה כלפי בית המשפט
השבוע דחתה הכנסת ברוב עצום את הצעת החוק של ח"כ איילת שקד לקביעת פסקת התגברות על החלטות של בית המשפט העליון, ורק 5 חברי כנסת הצביעו עבורה. אין זו הפעם הראשונה שבה מגלה שקד כי אין קונים לסחורה זו. כאשר במערכת הבחירות השנייה מיקדה מפלגתה את הקמפיין בנושא זה (ששיאו היה בסרטון הפרסומת לבושם ה"פשיזם") לא עברה המפלגה את אחוז החסימה.
יש לברך אם כן על דחיית פסקת ההתגברות במתכונתה הנוכחית, המתריסה כלפי בית המשפט, באותו מידה שיש לדחות הצעות קודמות של השרה לשעבר שקד למינוי שופטי בית המשפט העליון בידי פוליטיקאים.
עם זאת, ראוי בהחלט לפעול עתה להסדיר את היחסים שבין הכנסת לבית המשפט, ובפרט את הביקורת השיפוטית על חוקים, במסגרת חקיקתו של חוק יסוד החקיקה, הממתין מזה עשרות שנים, ובכך להביא לידי סוף את המחלוקת על עצם הלגיטימיות של בית המשפט העליון לעסוק בנושא ביטול חוקים העומדים בסתירה לחוקי יסוד. במסגרת חוק יסוד זה יש לקבוע את המנגנון לביטול חוק הסותר הוראותיו של חוק יסוד, ואת הדרכים של הכנסת להתגבר על כך (פסקת התגברות) כמקובל במדינות רבות בעולם.
אכן בהיעדר הסדר מפורט בחקיקת יסוד הביקורת הנשמעת על פעולתו של בית המשפט היא לגיטימית, ויש לעשות כל הניתן להגיע לקונצנזוס בנושא רגיש זה, כדי להבטיח מחד את אמון הציבור במערכת השפיטה, ומאידך את עליונות הכנסת כנציג הריבון הן כרשות מחוקקת והן כרשות שופטת.
במה דברים אמורים? כדי להניח את דעתם של מבקרי בית המשפט שלטענתם ידו קלה על ההדק בביטול חוקים, ניתן לחשוב על מנגנונים שונים, למשל דרישה כי חוק יבוטל על ידי בית המשפט העליון רק בהרכב מלא של שופטיו, וזאת ברוב מיוחד של שופטים או בקונצנזוס. לגבי פסקת התגברות, ניתן לקבוע כי ברוב מיוחד (למשל 80 חסרי כנסת או למצער מספר נמוך יותר) תוכל הכנסת להתגבר בהצבעה מיוחדת על פסק דינו של בית המשפט העליון, אך זאת רק למשך תקופת כהונתה של הכנסת הרלוונטית.
ניתן גם לחשוב על מנגנונים נוספים לצמצום המחלוקת שבין הרשות המבצעת לבג"ץ, למשל על ידי ביטול אפשרות הפניה הישירה לבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ (תופעה שאין לה אח ורע בעולם) , והעברת כל הנושאים המנהליים לבית המשפט המחוזי כערכאה ראשונה (בה נדונים גם כיום כל נושאי התכנון והבניה המכרזים ונושאים רבים אחרים) וזאת גם כדי להביא לבירור עובדתי טוב יותר של הסוגיות, ולבירור משפטי מוצלח יותר בבית המשפט העליון כשתיקים אלו יידונו בערעור.
חשוב להדגיש כי ישראל היא המדינה היחידה בעולם כיום שבה אין הסדרה מפורשת ומפורטת של ביקורת שיפוטית על חוקים, ובכל המדינות (למעט אנגליה) מוסדר נושא זה בחוקה. אולם גם באנגליה מאז 2005 ,ומאז שאנגליה הכפיפה עצמה לאמנה האירופית לזכויות האדם, מוסמכים שופטי בית המשפט העליון שם לפסול חקיקת משנה, ולגבי חקיקה ראשית ליתן פסק דין הצהרתי שהחוק עומד בניגוד לאמנה האירופית, מה שמניע בחינה של תיקון החוק, או למצער לביקורת שיפוטית בפני בית הדין האירופי.
מערכת השפיטה ואמון הציבור בה הם קריטיים, הן להמשך קיומה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, והן לשגשוגה הכלכלי. ראוי כי הדיון בשינויים כה מהותיים יעשה ברצינות, תוך השוואה מעמיקה למדינות אחרות, ולא תוך התרסה כלפי בית המשפט. יש לקוות כי הכנסת כרשות מכוננת ומחוקקת תרים את הכפפה.
הכותב כיהן בעבר כמשנה לפרקליט המדינה (אכיפה כלכלית)
