בית הדין הארצי לעבודה נוקט בגישה מצמצמת ביחס להגדרה של "יחסי מרות" במקום העבודה. שופטות ביה"ד הארצי, הנשיאה ורדה וירט-ליבנה, סיגל דוידוב-מוטולה וחני אופק-גנדלר, ביטלו לאחרונה פסק דין של ביה"ד האזורי לעבודה בירושלים שפסק פיצויים בהיקף של כמיליון שקלים לנהגת בחברת אוטובוסים בירושלים, שטענה כי הוטרדה מינית על ידי אדם שעבד כסדרן רציפים באותה חברה.
שלוש השופטות ביטלו בפסק דינן הן את קביעת ביה"ד האזורי כי בין הנהגת התובעת לבין הסדרן היו יחסי מרות, זאת, בנימוק שלפיו קביעת ביה"ד האזורי מרחיבה את המושג יחסי מרות מעבר לקבוע בחוק. לדברי ביה"ד הארצי, השפעה אקראית ונקודתית של עובד על תנאי העבודה של עובדת לא תיחשב ליחסי מרות בין השניים. בנוסף, ביטל ביה"ד הארצי את קביעת ביה"ד האזורי כי הסדרן הטריד מינית את הנהגת, ופסק כי היחסים בין השניים היו בהסכמה מלאה.
הרשעה בהטרדה טלפונית
הנהגת, ילידת 1980, עבדה כנהגת בחברת אוטובוסים גדולה מאוד בירושלים, מאפריל 2007 ועד לדצמבר 2009, אז התפטרה מעבודתה. הסדרן, יליד 1967, נשוי ואב לילדה, עבד כ-20 שנה בתפקידים שונים בחברה. בין השנים 2008-2006 עבד כסדרן רציפים-משלח בירושלים.
זמן קצר לאחר תחילת עבודתה בחברה, הכירה הנהגת את סדרן הרציפים. לאחר היכרות קצרה החלו השניים לקיים מערכת יחסים שנמשכה למעלה משנתיים. בתום כשנתיים של מערכת יחסים הנהגת דרשה להיפרד, אך הסדרן סירב להשלים עם הפרידה. לאחר סיום הקשר עם הנהגת, התמוטט הסדרן נפשית והוכר כבעל דרגת נכות נפשית בשיעור 100%, ואף עזב את עבודתו.
באוקטובר 2009 התלוננה הנהגת במשטרה בטענה כי הסדרן מטריד אותה בשיחות טלפון. הסדרן הועמד לדין פלילי והורשע בעבירה של "הטרדה באמצעות מתקן בזק".
קשר מיני נצלני
מאוחר יותר הגישה הנהגת תביעה לביה"ד האזורי לעבודה בירושלים נגד הסדרן ונגד החברה. באמצעות עוה"ד יאיר מאק וכפיר אלימלך, טענה הנהגת כי היא הוטרדה מינית על ידי הסדרן, כיוון שהיה בעל מרות כלפיה, ניצל את תפקידו וכל שהיה ביניהם היה למעשה הטרדה מינית שגבלה במעשי אונס.
הסדרן טען מנגד, כי היחסים בינו לבין הנהגת היו קשר בין אוהבים ובהסכמה, היינו רומן בין שני בוגרים. באמצעות עו"ד ירון מויאל, ציין הסדרן כי אכן נכון שהנהגת צעירה ממנו ושהוא איש נשוי שקשור לאשתו. אולם לטענתו, בינו לבין הנהגת היו יחסי חברות ואהבה אמתיים.
עוד טען הסדרן כי הוא לא היה בעל מרות ביחס לנהגת. לדבריו, הוא לא היה נהג אלא היה שכיר בחברה בדומה לנהגת, בתפקיד סדרן רציפים. הוא ציין שתפקידו היה לטפל במקרים של איחור בכניסת אוטובוס לרציף.
ביה"ד האזורי התרשם, כי עדותה של הנהגת היא אמינה ומהימנה, ונתמכת על ידי עדויות נוספות. השופט אייל אברהמי פסק כי אכן התקיימו יחסי מרות בין השניים וקיבל את עמדת הנהגת כי היא ראתה בסדרן כממונה עליה. בית הדין האזורי ציין כי "מדובר בתפיסה סובייקטיבית של הנהגת על אודות מרותו של הסדרן ויכולתו להשפיע על תנאי עבודתה לטוב או לרע. תפיסתה זו נתמכה בסממנים אובייקטיביים שהציג בפניה והתבססה במציאות בראותה עניינים שפעל בפועל לטובתה".
בהמשך לכך, פסק בית הדין האזורי, כי מערכת היחסים בין הנהגת לסדרן לא הייתה מערכת יחסים תקינה, אלא קשר מיני נצלני. השופט אברהמי קבע כי הסדרן ניצל את מצבה הנפשי של הנהגת, ואת רצונה לקיים איתו מערכת יחסים כנה לצרכיו האישיים.
השפעה אקראית לצורך נקודתי
הסדרן לא השלים עם ההחלטה וערער עליה לביה"ד הארצי לעבודה. הוא חזר על טענותיו כי היחסים בינו לבין הנהגת היו מערכת יחסים רומנטית בין שני בוגרים, שנתנו את הסכמתם החופשית ליצירת קשר רומנטי ומיני. הנהגת טענה מנגד כי אין מקום להתערב בקביעותיו של ביה"ד האזורי לעבודה.
שופטות ביה"ד הארצי לעבודה קיבלו את ערעור הסדרן וביטלו את פסק הדין של השופט אברהמי. השופטות פסקו כי "בנסיבות המקרה, לא התקיימו יחסי מרות בין הנהגת לסדרן, וקביעתו של ביה"ד האזורי לעבודה מרחיבה את המושג יחסי מרות מעבר לקבוע בחוק".
יתר על כן, השופטות ציינו כי גם אם היו סבורות כי מתקיימים כאן יחסי מרות, הרי שלא היה מדובר בהטרדה מינית. זאת, מאחר שהיחסים בין הנהגת לסדרן היו בהסכמה והתקיימו מחוץ לסביבת העבודה.
באשר לעניין יחסי המרות - על פי הפסיקה, "מרות במשמעותה הפשוטה היא שליטה של הממונה על מי שכפוף לו. מרכיב המרות כולל בחובו גם השפעה וסמכות עקיפה ומונח זה אינו מוגבל ליחסים של מעסיק או ממונה ישיר בלבד". אולם לדברי שופטות ביה"ד הארצי, "לאחר עיון מעמיק בעדויות שנפרשו בביה"ד האזורי איננו סבורים כי התקיימו יחסי מרות במקרה דנא. שוכנענו כי הסדרן לא שימש כאחראי או כממונה על הנהגת באף שלב מתקופת עבודתם המשותפת בחברת האוטובוסים".
לפי פסק הדין של ביה"ד הארצי, "בתקופת עבודתו של המערער הוא שימש כ'סדרן רציפים-משלח', ובשום שלב לא שימש כסדרן עבודה של הנהגים, והתובעת בכללותם. 'סדרן רציפים/משלח' אינו אחראי על סידור עבודה, לא יכול היה לפגוע או להיטיב עם תנאי עבודתה של הנהגת, וברור כי לא היה ממונה עליה".
בנוסף, לדברי השופטות, "הסדרן לא היה בעל מעמד בכיר בחברת האוטובוסים, כשלבכירות המעמד נלוות דרך כלל גם הנחה, הניתנת לסתירה, בדבר השפעה ושליטה עקיפה". לפי פסק הדין, "אמנם, אין לשלול נסיבות עובדתיות, שבהן יהא עובד בעל השפעה ושליטה עקיפים, גם בהיעדר מעמד בכיר בארגון, וזאת מכוח מציאות תעסוקתית שהתקבעה אף ללא הסמכה פורמלית. אולם מציאות כזו טעונה הוכחה, ונדרש שתהא בעלת נפח המעורר חשש להטיית הסכמת העובדת (ליחסים, ח' מ') מפאת ההשפעה והשליטה. נסיבות שכאלה לא הונחו בפנינו".
לפי פסק הדין, "מעיון בעדות הסדרן - שעליה בין היתר השעין בית הדין האזורי את הכרעתו - עולה כי ההשפעה הייתה אקראית, לא כוונה לסידור העבודה הראשוני, אלא כוונה למצבים בהם נוצר צורך נקודתי לאחר סידור העבודה, וגם אז היה הדבר נעשה על ידי הסדרן האחראי שאליו היה פונה הסדרן המערער, ולא בידי הסדרן המערער".
מערכת יחסים מתוך בחירה
עוד קבעו שופטות ביה"ד הארצי, כי לא הוכח שהסדרן הטריד מינית את הנהגת, וכי למעשה מדובר היה במערכת יחסים הדדית מתוך רצון ובחירה. "מערכות יחסים בין בני אדם יכולות להיות בעלות אופנים שונים ומגוונים, ואין זה מתפקידו של ביה"ד להכריע בדבר טיב מערכת היחסים וכנותה, נוכח האופן שבו הביאו הצדדים את מערכת היחסים והרגשות ביניהם לידי ביטוי", כתבו השופטות והוסיפו: "רבות הן הדרכים בהם בני זוג מביאים לידי ביטוי את יחסיהם, וביה"ד איננו בוחן את האיכות והאופן בו הם מתממשים".
באשר למקרה הקונקרטי הן כתבו כי: "התחקות מדוקדקת אחר העדויות שנפרשו בפני ביה"ד האזורי מלמדת כי בזמן אמת התקיימה בין הנהגת לסדרן מערכת יחסים הדדית בהסכמה, ואך בדיעבד נצבעה על ידי הנהגת בצבעים אחרים.
כך למשל, ציינו השופטות כי בהודעתה במשטרה נגד הסדרן אמרה הנהגת כי "יצאנו ביחד בערך שנתיים, ולאחרונה נפרדתי ממנו". ובהזדמנות נוספת ציינה "הייתי חברה שלו... היינו חברים שנתיים". לדברי השופטות, בנוסף, עדותה של הנהגת במסגרת ההליך הפלילי נפתחה באמירה שלה ש"היה לי ולסדרן קשר רומנטי"; וגם בביה"ד האזורי העידה הנהגת: "הסדרן היה בן זוגי בעבר.. כשבקשתי להיפרד ממנו הוא התחיל להטריד אותי בטלפונים לדירה שלי."
שופטות ביה"ד הארצי הדגישו כי נפגעת מינית לעיתים מבינה כי נוצלה מינית בדיעבד ולא "בזמן אמת". אולם לדבריהן, "בענייננו אנו סבורים כי מעיון בכלל העדויות והראיות שהובאו בפני ביה"ד האזורי, מצטיירת תמונה של יחסים בהסכמה בין הסדרן לנהגת, אשר רובם כלל לא התנהלו במסגרת העבודה.
"עוד עולה מהראיות כי הקשר בין הצדדים הגיע לסיום על רקע לחץ מצד בני משפחתה של הנהגת לסיים את הקשר, מה שגרם לסדרן לאבד את עשתונותיו ולהטריד באופנים שונים את הנהגת". (ע"ע 42257-07-19 - אלמוני נגד פלונית).