חנויות ריקות ברחוב ביאליק ברמת גן / צילום: גיא ליברמן, גלובס
לאחרונה, נשמעים קולות ולפיהן על הממשלה להוריד את שכר המינימום, כפתרון למשבר האבטלה ולחיסכון בתקציב המדינה. לא רק שהצעות אלה אינן מוסריות, הן גם אינן מגובות בממצאים מחקריים. הורדת שכר המינימום בישראל אינה הפתרון להורדת שיעורי האבטלה. גרוע מכך, פעולה זו תפגע באלו המועסקים כיום בשכר נמוך ותדחק אותם אל עבר קו העוני ואל משבר כלכלי ודאי.
הקשר בין שכר המינימום לבין שיעור האבטלה הינו נושא שנוי במחלוקת וכלכלנים רבים חלוקים בדעותיהם על הממצאים. מחקרים מראים כי דווקא כאשר מעלים את שכר המינימום, ניתן לראות ירידה באחוזי האבטלה. כבר ב-2014, בעיר סיאטל החל תהליך להעלאת שכר המינימום, מה שהוביל לעלייה במספר החוזרים לשוק התעסוקה. הטענה הנחרצת כי בהכרח הורדת שכר המינימום תוביל להורדת שיעורי האבטלה אינה מדויקת. בניגוד להצעות המועלות כיום, ישנם מחקרים ארוכי טווח שנעשו לאחרונה, המעידים כי תמריצים הניתנים בנוסף לקצבאות הקיימות ולא במקומן, מעודדים אוכלוסיות שהתרגלו לחיות משכר נמוך לייצר לעצמן הכנסה נוספת, ברוב המקרים בדמות משרה נוספת.
הניסיון לתייג ולהשפיל אזרחים במצוקה אינו חדש ובעל תוצאות הרסניות. המהלך הנוכחי בו מחפשי העבודה מתוארים כעצלנים המעדיפים להישען על דמי אבטלה, הוא ניסיון נואש לייצר דה-לגיטימציה לאוכלוסיות רבות אשר נפגעו בצורה משמעותית מהמשבר. המחשבה כי הורדת שכר המינימום תדחק עובדים אלו למקצועות כמו סיעוד או חקלאות מעידה בעיקר על הניתוק הקיים בקרב מציעים הצעות אלו. ישנן סיבות חברתיות וכלכליות רבות לעובדה שישראלים מעטים עובדים בתחומים אלו. עונשים כגון הורדת השכר לא רק שאינם יעודדו אותם לעבודה אלא ידחקו אותם הרחק, ובצדק.
שיעור האבטלה אינו המדד היחיד אותו יש לבחון. לא בימי משבר ולא בימי שגרה. מערכת היחסים בין אבטלה לתעסוקה אינה באה לידי רק במספר המובטלים, ואנו כחברה צריכים לדון בהשפעות כושר ההשתכרות נמוך על רווחת העובד. הורדת שכר המינימום עלולה להוות תמריץ עבור מעסיקים לפגיעה בעובדיהם הנוכחיים עוד יותר. זאת, על ידי המשך העסקתם בשכר נמוך יותר. פעולות אלו ייתכן ויהיו הרסניות עבור אוכלוסיות שגם ככה מתקשות להחזיק את הראש מעל המים. הורדת שכר המינימום תגדיל את מספר הנתמכים בשירותי הרווחה, ותגדיל את מספר העניים העובדים. בטווח הארוך הצעות כאלו יפגעו עוד יותר בכלכלת המדינה וברווחת תושביה. עבודה בשכר אינה רק תחליף לקבלת דמי אבטלה, אלא מנגנון חברתי, וכלכלי הנועד לאפשר חיים בכבוד לאזרחים במדינה.
השימוש בהורדת שכר המינימום כשרביט קסמים שיבריא את שוק התעסוקה והכלכלה יכול להתקיים רק במוחם של אנשים שמעולם לא ניסו להתקיים משכר מינימום. ראוי היה להציע את הגזר ולא את המקל, לא רק עבור מעסיקים אלא גם עבור העובדים והמדינה עצמה. חל"ת גמיש, סבסוד העסקה והכשרות מקצועיות הם רק חלק ממגוון תמריצים חיובים מצד המדינה אשר הוכיחו את יעילותם בעבר. אך גם חשוב לדון על הצעות הנשענות על שיפור יעילות העסק והפריון, או הפגנת סולידריות מצד המעסיקים והתפשרות על רווח שולי נמוך יותר. המציאות מורכבת ודורשת ממקבלי ההחלטות פתרונות ארוכי טווח אשר מביאים בחשבון את רווחת העובד, כישוריו וזכותו להתפרנס בכבוד גם בעתות משבר.
בסופו של דבר, הורדת שכר המינימום אינה רק מהלך שגוי כלכלית, אלא ביסודו שגוי מוסרית. פעולה זו תשפיע לרעה הן על המובטלים והן על אלו אשר נמצאים בשוק התעסוקה ומרוויחים שכר נמוך. נכון יהיה למקבלי החלטות בישראל לבחון פתרונות צודקים יותר הן באופיין המוסרי והן באופיין הכלכלי.
הכותבים הם חוקרים בפורום ארלוזורוב לקידום העסקה הוגנת ורווחה כלכלית מבית ההסתדרות הכללית