ישראל כץ / צילום: עדינה ולמן - דוברות הכנסת / עיבוד: טלי בוגדנובסקי , גלובס
שנת 2019 הייתה שנת הפרידה של חברות כרטיסי האשראי ישראכרט ומקס (max) משני הבנקים הגדולים, הפועלים ולאומי בהתאמה, במה שהיה שיא השינוי המבני של רפורמת שטרום. זאת בעוד שחברת כרטיסי האשראי השלישית כאל נותרה בבעלות דיסקונט והבינלאומי. חלפו כמה חודשים ונראה כי 2020 תיזכר לא רק כשנת הטלטלה הגדולה בעקבות משבר הקורונה, אלא גם כשנת השיא בשינוי המהותי שנובע מעצם הפיכתן של חברות כרטיסי האשראי למתחרות עיקשות של הבנקים - ממש יריבות וקל וחומר שלא חלק מבסיס כוחם.
בשבוע האחרון מתגלע עימות אדיר בין שני הבנקים הגדולים לבין חברות כרטיסי האשראי, בנוגע לרצון לאומי והפועלים לדחות את המועד שעד אליו עליהם לצמצם משמעותית את מסגרות האשראי בכרטיסי אשראי של לקוחותיהם. מהלך שכזה צפוי לפי הערכות להביא לצמצום של עד כ-9-10 מיליארד שקל מהיכולת של הציבור לבצע עסקאות בכרטיסי אשראי דרך הבנקים, והוא אמור לייצר ביקוש שייענה על ידי חברות כרטיסי האשראי.
המסגרת בבנקים כמעט תמיד לא ממוצה כולה, אלא שמדובר בחודש או חודשיים של "פיק" שנתי שקופץ מעלה, עם שיפוץ או טיסה לחו"ל למשל, כך שהפגיעה הכספית למשק קטנה מהסכום הכולל שייחתך. זה אומר שהפגיעה ביכולת לרכוש בפועל תהיה פחותה בהרבה, כשחברות כרטיסי האשראי יוכלו לענות על חלק מהביקוש הער לאשראי. השאלה היא האם שלוש חברות כרטיסי האשראי יצליחו לענות על מספיק מהפער שייפתח.
חשש מפגיעה בציבור: הקורונה והמשבר שינו את כללי המשחק
במה מדובר? בחוק שטרום שיצא לדרך בסוף ינואר 2017 ושהוביל להפרדת חברות כרטיסי האשראי ישראכרט ומקס (אז עוד לאומי קארד) מהקבוצות האם שלהן דאז, נקבע בין היתר כי "מתום ארבע שנים מיום התחילה ועד תום שבע שנים מיום התחילה, סך מסגרות האשראי בכרטיסי אשראי של לקוחות בנק בעל היקף פעילות רחב (רק הפועלים ולאומי, ר"ש) המנפיק כרטיסי חיוב, בכל שנה, לא יעלה על 50% מסך מסגרות האשראי בכרטיסי האשראי של לקוחות הבנק כפי שהיה בשנת 2015". לפיכך, המועד הקובע הוא סוף ינואר הקרוב, כשבחקיקה נקבע עוד שמסגרת האשראי המינימלית לאחר ההפחתה, ככל שתהיה, תהיה 5,000 שקל לחודש, וזאת לתקופה של שלוש שנים.
עד תחילת השנה הנוכחית שני הבנקים הגדולים הלכו בדרך שונה מאוד האחד מהשני בכל האמור ליעד האמור בחוק שטרום. בנק הפועלים הוריד משמעותית את סך מסגרות האשראי שלו, בהפחתה הדרגתית יחסית. בנק לאומי לא ראה צורך בשינוי הדרגתי ואפילו הגדיל את המסגרות, מתוך תפיסה שהחוק לא דורש היערכות הדרגתית אלא "רק" עמידה בהנחיה במועד הקובע.
אבל אז הגיעה הקורונה והמשבר שנוצר בעקבותיה וששינה את כללי המשחק. בין הגל הראשון לגל השני, ובין דחיית החזרי הלוואות, מתן הלוואות ועוד צעדים שנקטו הבנקים, נוצר הכרח מבחינת הפועלים ולאומי - כל אחד בנפרד - לפנות למשרד האוצר ולבנק ישראל בבקשה לשנות את ההנחיה. זאת משום, כך הזהירו, שזה ייצור בעיה שעלולה להביא לפגיעה בהיצע האשראי דווקא בשעת משבר - דבר שיפגע ביכולת הקניה של הציבור הרחב וגם בפעילות במשק. זאת, כל עוד שחברות כרטיסי האשראי לא תיכנסנה בנעלי הבנקים ותצענה את מרכולתן לציבור הרחב - דבר שהיה יסוד ההנחיה בחוק, ושנבע מרצון של המחוקק לתת להן הגנת ינוקא ולקדם אותן כאופציה תחרותית משמעותית לבנקים.
לפני ימים אחדים הנושא עלה לדיון בכנסת, בוועדת הכספים ולא בוועדת הכלכלה שלה הסמכות לקבוע את ההנחיות בנושא, לפי החלטות שר האוצר. חבר הכנסת משה גפני, יו"ר ועדת הכספים, הביע את עמדתו שלפיה "יש לבחון את הדברים", בצל משבר הקורונה שיצר מציאות מאוד קשה.
כך אנו מגיעים למה יכול לקרות: לאוצר, כמי שמוביל את הליך ניסוח ההוראות שנגזרות מהחוק האמור, לבנק ישראל וגם לוועדת הכלכלה יש כמה אפשרויות: לא לעשות כלום ולא לשנות את ההנחיה, כך שבסוף ינואר הקרוב הפועלים ולאומי יידרשו לחתוך לרבים את מסגרת האשראי בכרטיסי האשראי; לדחות את פרק הזמן שבו על הבנקים לעמוד בהנחיות החוק, תוך שינוי חקיקה ראשית - משוכה גבוהה שמרמזת שזו האופציה בעלת ההסתברות הנמוכה ביותר, מה גם שאיש לא יודע מתי הקורונה תעבור ועד מתי כדאי לדחות את ההנחיה; והאפשרות השלישית: לשנות את שיעור הקיצוץ מ-50% מהיתרה הכוללת או העלאת הרף לפטור המינימלי - 5,000 שקל, וכל שילוב בין השניים.
מבחינת הבנקים הגדולים נקיטה של כל אחד משני ההיבטים האחרונים שבאופציה השלישית תיתן מענה הגיוני לבעיה שתפגע "בעיקר במשקי בית שמנצלים את מסגרות האשראי במלואן או בכמה חודשים מדי כל שנה". המהלך נדרש על רקע השלכות משבר הקורונה שאתגרו לא רק הציבור הרחב ואת העסקים בישראל אלא גם את חברות כרטיסי האשראי עצמן. מנגד, שלוש חברות כרטיסי האשראי נקטו בעמדה משותפת וחד משמעית שלפיה "היענות לפניית הבנקים הגדולים (בין בדחיית החובה המוטלת עליהם ובטח בשינוי התמהיל שנקבע בחוק), תביא לפגיעה משמעותית בתחרות וביכולתן של חברות כרטיסי האשראי להוות מתחרות אפקטיביות לבנקים הגדולים במישור הנפקת כרטיסי האשראי החוץ-בנקאיים ולא קיימת כל הצדקה להיענות לפניות אלה".
במכתב ששלחו יחדיו, דרך אגוד לשכות המסחר, הן טענו כי "אי צמצום מסגרות כרטיסי האשראי הבנקאיים תוביל בהכרח להקטנת סל הלקוחות הפוטנציאליים של חברות כרטיסי האשראי". עוד טענו גורמים בסביבת חברות כרטיסי האשראי כי "לא בכדי בחר המחוקק בהגנת ינוקא מעין זו... וכבר הבנקים מבקשים לא לעמוד בהוראות החוק".
ככל הידוע באוצר עדיין עוסקים בגיבוש העמדה המקצועית, כשלשר האוצר אין דד ליין לוחץ ויש לו זמן לקבל החלטה עד סוף ינואר - לכל כיוון (כולל הכבדה על הבנקים הגדולים), כולל שימור המצב החקיקתי הקיים. בכל אופן, מבחינת הבנקים הגדולים יש הכרח לדעת מה יהיה בהקדם, ועדיף עוד במהלך החודש, וזאת בשל הצורך להקדים להיערך ולהודיע על שינויים.
אשראי בנקאי: צמצום במשקי הבית, גידול בעסקים גדולים ובמשכנתאות
רגע לפני הדוחות הכספיים של הבנקים לרבעון השני ב-2020 ורגע לאחר דוח היציבות הפיננסית של בנק ישראל. ניתן להכליל ולומר שרוב האשראי הבנקאי שניתן לעסקים מאז תחילת משבר הקורונה ניתן דרך קרנות שבסיוע המדינה. "יש תופעה", אומרים בבנקים, "שבמסגרתה לקוחות יושבים על הגדר. כולם צמצמו מאוד את צריכת האשראי שלהם, גם משקי בית ועסקים קטנים ובינוניים, גם מי שיכולים לרכוש - אנשים מנזילים את עצמם, יושבים על הגדר ומחכים לראות מה יקרה".
לדברי אותם גורמים בבנקים, "חוסר הוודאות הכלכלי-פוליטי-בריאותי גורם לאנשים לחכות ולראות איך דברים יתפתחו. זה משפיע על צריכת האשראי, במשקי הבית ובעסקים קטנים. בתחילת המשבר היו רבים שלקחו אשראי בגין התחייבויות של טרום המשבר, אבל מאז שעבר זמן מהמשבר כל מי שהצליח לצמצם התחייבויות עשה זאת". בהקשר זה הם מציינים גם כי "יש גם האטה בפניות לקרנות בערבות המדינה, כולל בקרן לעסקים בסיכון. יש קיטון בביקושים בעסקים ובמשקי הבית, כולל קיטון בשימוש במסגרות העו"ש ואנשים משתמשים בחסכונות".
למול זאת, בנק ישראל עצמו טען לאחרונה בדוח היציבות הפיננסית כי הבנקים "העמידו בתוך שבועות ספורים אשראי בהיקפים משמעותיים מאוד, השקולים להיקף האשראי שניתן בתקופות שיגרה בשני רבעונים", ו"זאת במקביל לגידול ניכר של פיקדונות הציבור בבנקים, שמקורם בנכסים שנמשכו משוק ההון (ובעיקר מקרנות הנאמנות, ר"ש)". עם זאת, לא מדובר בגידול הומוגני - עיקר הגידול, אומרים בבנק ישראל, היה במשכנתאות ובאשראי מסחרי ועסקי לגופים גדולים.
הפסדי אשראי: בנק ישראל דורש להגדיל את ההפרשות
בכל אופן, כאמור עיקר האשראי לגופים העסקיים הקטנים ולעתים גם בינוניים בגודלם במשק ניתן על ידי הבנקים במסגרת הקרנות שבערבות המדינה. לצד זאת כל המערכת הבנקאית נרתמה לסיוע ללווים באמצעות דחייה סיטונאית ואוטומטית של החזרי הלוואות, וזאת לפרק זמן מוגבל שמתישהו יסתיים. בנוסף יש פריסות חדשות של חובות לכאלה שנקלעו לבעיות יותר אקוטיות, כשבשוק מצפים לקפיצה בחדלויות הפירעון בהמשך השנה ובתחילת 2021, עם תום תקופות ה"גרייס".
אבל, לצד ה"גרייס" - החלון של אי ביצוע תשלומי החזר (שישולמו בעתיד במלואם ושאמורים להחזיר לבנקים את ההחזרים שלא שולמו במועד בתוספת ריבית), הבנקים עדיין נמצאים במגננה. במה מדובר? ברבעון הראשון הבנקים כולם ביצעו הפרשות קבוצתיות כנגד הפסדי אשראי שיגיעו בעתיד. לאחר תום הרבעון השני השנה ולפני פרסום הדוחות לרבעון השני הבהיר בנק ישראל כי הוא רוצה שהבנקים יפרישו עוד - ולא יסתפקו בהוצאות בגין הפסדי אשראי שנעשו ברבעון הראשון.
זה נעשה באמצעות פניות לבנקים והן באמצעות פרק ייעודי בדוח היציבות הפיננסית למחצית הראשונה של 2020, "בצל משבר הקורונה". כך, בדוח היציבות הפיננסית שפורסם השבוע כתב בנק ישראל כי "בעלי החוב ששיעור חובם 14.6% מתיק האשראי הבנקאי ביקשו לדחות תשלומים בגלל המשבר, ובכך אולי לפחות חלקם רק דוחים את ההתמודדות עם הבעיה". זאת תוך שהוא מסביר כי "ברור שהאשראי הנדחה נתון לסיכון מוגבר, ולפיכך נקודת הפתיחה להתממשות תרחיש הסיכון העיקרי כבר טומנת בחובה סיכונים שלא היו לפני הגל הראשון". על כך מוסיפים בבנק המרכזי, בין היתר, כי "נכון לסוף חודש יוני יתרת האשראי לעסקים קטנים שבגינו נדחו תשלומים שיעורה 20.7% מסך תיק האשראי" שהינו "שיעור משמעותי, המעיד על הסיכון בתיק".
כמו כן, בבנק ישראל מבהירים ביחס לאשראי למגזר העסקי, הבנקאי והחוץ בנקאי, כי "ברבעון הראשון הייתה עליה בסיכון האשראי למגזר העסקי (הלא-פיננסי)", כך ש"אם המשבר יתמשך, ולא תהיה חזרה לצמיחה מהירה בתוצר, ההפסדים עלולים לגדול, ואופי המשבר יחייב לעבור למודלים חדשים לניתוח סיכון החוב". לצד זאת בנק ישראל גם הבהיר כי לדידו "המשבר העלה את הסיכון באשראי לדיור".
מניות הבנקים: איבדו כ-30% מתחילת השנה
במבט צופה פני עתיד נראה כי כפי שמציינים בבנק המרכזי, "משבר הקורונה צפוי להביא להתממשות סיכון השוק וסיכון האשראי", שככל הנראה ישתקפו בפגיעה ניכרת ברווחיות הבנקים ובעליית בהוצאות להפסדי אשראי. מציאות זו, והתנודתיות בכלכלה ובשוקי ההון שנלווית לפער בין האופטימיות של היציאה מהגל הראשון שהתחלפה בפסימיות עם ההיקלעות לגל שני, הובילו לתנודות ניכרות גם במניות הבנקים הגדולים.
כך, המניות של חמשת הבנקים הגדולים ירדו מתחילת שנה, ועד יום ג' השבוע ירדו בכ-29.7%. עיקר הנפילה קרה בחודש מרץ, כשנקודת השפל השנה של מדד חמשת הבנקים הגדולים היה ב-23 במרץ. באותו יום דובר על ירידה של 36.9% ביחס לסוף 2019, כאשר לאחר השפל שהיה בעיצומו של הגל הראשון עלו מניות הבנקים לשיא ביניים שנרשם ב-10 ביוני. או אז, מדד ת"א בנקים 5 רשם עלייה של כ-26.6% מנקודת השפל שנרשמה במרץ השנה, אך הוא עדיין היה נמוך בכ-20.1% ביחס לתחילת 2020.
אלא, כאמור, שמאז 10 ביוני נרשמה ירידה במדד הבנקים הגדולים, שנמשכת עד הימים הללו. נכון ליום שלישי השבוע היה מדובר בירידה של 14.2% מאז 10 ביוני, כך שמתחילת השנה מדובר בירידה של כ-31.5%.