בונים מחדש האתגרים של ענף הנדלן / צילום: א.ס.א.פ קריאייטיב, שאטרסטוק
מגפת הקורונה מטלטלת את חיינו ויש לה גם השפעה משמעותית על תחום הנדל"ן. הממשלה עשתה מאמץ גדול כדי לאפשר לקבלנים להמשיך לעבוד גם בימי הסגר, מתוך ידיעה שמדובר בענף עתיר כוח אדם ומתוך הבנה שעצירת הבנייה בימים אלה תצמצם את היצע הדירות בטווח הבינוני. למרות זאת המגפה השפיעה ועוד תשפיע גם על הענף.
השבוע אנחנו מפרסמים ב"גלובס" סדרת כתבות שבודקת חמישה סגמנטים בתחום הנדל"ן. בכל יום נשוחח עם שלושה מומחים שינתחו את מצבו של הענף וינסו להעריך מה הממשלה צריכה לעשות בתקופה זו. היום נעסוק בתחום הדיור המוגן, הכולל כ-350 בתי אבות ובתי דיור מוגן ברחבי הארץ. חלקם עלו לכותרות כשהתפרצה בהם מגפת הקורונה, אולם נדמה שהם נשכחו מחדש תוך זמן קצר
"צריך לתמרץ רופאים לבוא לעבוד בדיור המוגן"
ד"ר אבי ביצור, ראש לימודי הזקנה במכללה האקדמית בית ברל
90 יום, לא פחות, נדרשו לממשלה להבין שהנפגעים המרכזיים מהקורונה הם הזקנים בחברה הישראלית. ממוצע גיל הנפטרים הוא 80.3, וקרוב ל-85% מכלל החולים המונשמים או המתים הם אנשים המוגדרים בגיל הזקנה בישראל, כלומר, מעל 62 לאישה ו-69 לגבר, בהתאמה.
90 ימים ארוכים אלו הביאו להזנחה שאין לה שום מחילה וסליחה, כי רק אז הבינו בישראל שללא בדיקות לזקנים ולמשפחותיהם ולמטפליהם, לא נדע ולא נשכיל לעצור את מלאך המוות שקצר ללא רחם בבתי האבות.
בתי האבות והדיור המוגן הם סוג של נדל"ן שבימי קורונה כדאי, ראוי וחובה שגם הפרויקטור של "מגן אבות ואימהות" וגם שר הרווחה ושר הבריאות ובוודאי שהשרה לשוויון חברתי, יתנו דעתם עליו ועל הרכוש האנושי שלנו שטמון בו, קרי, הורינו. כבר למעלה ממאה ימים, שאלו מהם שבמחלקות הסיעודיות לא זכו לביקור משפחות מחשש להדבקה, וכמה מהם לא זכו להגיע לרגעים אלו, כי הזנחנו וחטאנו ביחסינו אליהם.
פרויקט "מגן אבות ואימהות" פועל כרגע ואפילו היטב, אבל יש בו בעיות קטנות שלגביהן יש צורך לקום ולעשות מעשה, כדי שנוכל להגיד "לא השלכנו אותם לעת זקנה", ולהתכוון לזה.
1. למנות מתאמי ביקורים
בימים אלה ביקורי המשפחות את קרוביהן נערכים בחצרות של בתי האבות הסיעודיים. חשוב ביותר לאפשר את המפגשים הללו, לטובת כל הצדדים. לשם כך, חובה להכניס מיד שני אנשים לכל בית אבות ולכל בית דיור מוגן, שיעסקו בתיאום המשפחות וביקוריהן ובהעלאת והורדת הזקנים הסיעודיים לביקור.
"זה נשמע כמו עניין קטן, אבל היום במקומות מסוימים עושות זאת העובדות הסוציאליות, שנמצאות גם ככה על סף קריסה, ובכך אינן מתפנות למטלות האחרות שלהן. בחשבון גס העלות של זה תעמוד על כמיליון שקל, תקציב הבוטנים והגרעינים במשרד הביטחון לעסקת צוללות, ובכך נכסה כ-300 בתי אבות. זה משתלם. בהזדמנות זו גם נציע תעסוקה למובטלים מתוך כ-900 אלף הבלתי מועסקים כרגע.
2. להשקיע בתרבות ובספורט
יש צורך קיומי בהקמת צוותי הווי, בידור, וספורט בבתי האבות ובתי הדיור המוגן. זה יעסיק את הזקנים שאינם יכולים לצאת מהם, ויתרום לנפשם ולרוחם. נכון, רק 7% מ-1.35 מיליון הקשישים מתגוררים במקומות אלה, אבל אם נטפל בהם, זו תהיה תחילת הדרך לטיפול גם בזקנים בקהילה. אם נשלח אמן, זמר או מנחה שיעור התעמלות לכל מוסד כזה, מצאנו דרך לגרום אושר והנאה והפגת בדידות להורינו. זה משתלם, וגם במקרה זה יתרום לתעסוקה".
3. להקצות תקנים לרופאים
יש צורך קיומי וחיוני להקצאת תקנים - ולאיושם - של רופאים לדיורים המוגנים ולבתי אבות. לא רבים בוחרים בקריירה הזאת, ובטח לא בימים אלו, ולכן יש צורך לתמרץ בתקנים, ויפה שעה אחת קודם - שהרי המגפה אינה נעלמת בקרוב.
אלה שלוש המלצות קטנות ובוודאי שיועילו גם בעתיד, ללא קורונה, כי הורה זקן או אדם זקן הוא כבוד בחברה הישראלית, ואין הוא שק אגרוף.
"עבודה בדיור מוגן צריכה להיחשב 'עבודה מועדפת' אחרי צבא"
גולן רובינשטיין, מנכ"ל בית הזהב
מחקרים הראו כי מעבר לתזונה, לשינה או לפעילות גופנית, הפקטור החשוב מכולם לאריכות ימים הוא שמירה על פעילות ותקשורת בין אישית. כל בני הגיל השלישי משתייכים לאוכלוסייה בסיכון גבוה לקורונה, ומשכך, בלי קשר למקום מגוריהם, נגזרו עליהם מגבלות בידוד חברתי מחמיר. מגבלות אלה מהוות סיכון לבריאותם הנפשית והפיזית. לכן, יש למצוא את האיזון הנכון בשמירה על חיים פעילים ותקשורת בין אישית לבין שמירה על הביטחון הרפואי - ולממשלה יש מה לעשות בעניין הזה.
1. לקדם חקיקה בתחום כוח האדם
דרושים תמריצים ושינוי חקיקתי בנוגע לכוח האדם המועסק בענף, אשר סובל זה שנים ממחסור גדול בכוח אדם מיומן, רגיש, אחראי והחשוב מכול - יציב. הקורונה הגדילה את העול על העובדים, חייבה אותם בעבודה מאומצת עם מיגון, חייבה בשמירה קפדנית גם מחוץ לעבודה, והכול תוך חשיפה אישית מוגברת להידבקות בעצמם.
נכון יהיה לכלול את התחום כעבודה מועדפת לאחר שירות צבאי, ולחשוב על הטבת מס לעובדים או למעסיק. יש לפעול לחקיקה שתאפשר מכסות להבאת עובדים זרים לתחום, וכן חקיקה שתאפשר לבתי הדיור המוגן לנהל את מטפלות הביטוח הלאומי. חקיקות אלו יאפשרו ניהול כוח אדם בצורה יעילה יותר, תוך צמצום וניהול החשיפה להידבקות בנגיף מצד הצוות.
2. להציב מגבלות מותאמות למוסד
כשמטילים מגבלות, חשוב להבחין בין הדיור המוגן, שבו מספר הנדבקים קטן ביותר - בשיעור נמוך מאלו הגרים בביתם, באותן שכבות גיל - לבין מוסדות לאשפוז סיעודי. באחרונים הסיכון גבוה הן בשל העובדה כי הדיירים במצב רפואי ותפקודי שברירי מלכתחילה, והן בשל הטיפול האישי והמגע הכרוך במתן סיעוד לאותם דיירים בפעולות יומיומיות.
3. לתת פטור ממס שבח במעבר לדיור מוגן
בימים אלה, רבים מבני הגיל השלישי בקהילה הרחבה ספונים בביתם, ויש להם אינטראקציה מוגבלת מאוד עם אנשים אחרים, בשל הפחד מהידבקות. לעומת זאת, דיור מוגן מהווה קהילה סגורה ומוגנת, שבה דיירים ממשיכים לחיות עם מגבלות נמוכות בהרבה, והחשוב מכל, עם תקשורת בין אישית. אני ממליץ לתת תמריצים כלכליים והעדפה לדיור המוגן.
כך, לדוגמה, פטור ממס שבח על מכירת דירה הכרוכה במעבר לדיור מוגן, או מתן פטור ממע"מ בתחום (כמקובל במקומות רבים בעולם), יעודדו את הביקוש. חשוב לשמור על מפעילי הדיור המוגן בתקופת הקורונה, באמצעות סיוע כספי בצורת מענקים או הלוואות בערבות מדינה בהיקף נרחב יותר, ולהכיר בכך שהדיור המוגן הוא אופציית מגורים מועדפת שנותנת מענה לבדידות. ראוי לסייע גם בהקצאת משאבי כוח אדם ובהקמת מערך מתנדבים ארצי לחלק מהמשימות והאתגרים העומדים בפני המפעילים.
"חייבים לשמור על מעורבותם של אנשים מבוגרים במרקם החברתי"
פרופ' ליאת איילון, בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת בר אילן
אחד האתגרים המרכזיים של אנשים מבוגרים בתקופה הנוכחית הוא העובדה שהקורונה היא מחלה גילנית, המפלה על פי גיל. לפחות לפי הידע הקיים כיום, גיל הוא גורם סיכון בלתי תלוי למוות מהמחלה. ככל שאנשים מבוגרים יותר, כך גדל הסיכון שלהם למוות או למחלה קשה בעקבות הידבקות בקורונה. עם זאת, חשוב לזכור שגם אם אנחנו נמצאים בקבוצת סיכון בגלל גילנו, עדיין יש הרבה מה לעשות על מנת לשמור ולשפר את הבריאות ואת תהליך ההזדקנות שלנו.
1. להימנע משטף המידע
נכון שיש צורך להימנע מפעילויות ומהתכנסויות שעד לפני כמה חודשים נחשבו לנעימות ולרצויות, אולם התחליף - צפייה בטלוויזיה וקריאת עיתונים במשך ימים שלמים - אינו תורם לרווחה הנפשית. חשוב לנסות לשמר את השגרה שהייתה עוד לפני הופעת הקורונה, ובמיוחד לשמר התנהגויות התורמות לבריאותנו הנפשית והפיזית. גם כאשר שומרים על ריחוק חברתי, אין סיבה לא לצאת לטייל בפארק בשעות שבהן יש פחות אנשים או אפילו לפגוש אנשים בגינה, תוך שמירה על כללי הזהירות.
2. לדאוג לתחזוקה בריאותית
קיימת שונות גדולה בין אנשים ברמת התפקוד והבריאות, ודווקא בגיל מבוגר השונות הזו מתעצמת ונקבעת הרבה על ידי הבחירות שלנו והתנהגויות הבריאות שאנו מאמצים לעצמנו, ופחות בגלל גנטיקה או בגלל גיל כרונולוגי. אפשר להתמודד טוב יותר עם איומי הקורונה אם נתרחק קצת מהתקשורת ומשטף המידע. צפייה בלתי פוסקת בדיווחים בנוגע להתפשטות מחלת הקורונה אינה תורמת לבריאות, אלא גורמת ללחץ ולחרדה מיותרים.
התחזוקה הבריאותית היומיומית היא הכרחית. חשוב לשמר את כל ביקורי הרופאים, הבדיקות והטיפולים השוטפים. אדם מבוגר שצריך פיזיותרפיה אבל הפסיק את הטיפול בגלל הקורונה, עלול לסבול מנפילות או מכאבים שהיו יכולים להימנע אילולא היה מטופל. הקורונה מסוכנת, אבל היא לא הבעיה היחידה שעמה אנחנו מתמודדים. חלק מהבעיות הבריאותיות, כולל הנפשיות, שמהן אנו סובלים יכולות להיות דחופות וחמורות הרבה יותר מהסיכון העתידי להידבק בקורונה.
3. לא לסגור את המבוגרים
קובעי המדיניות, וכל מי שחושב שהגבלות על אנשים מבוגרים יביאו להתמודדות טובה יותר של החברה עם הקורונה, צריכים לדעת ששיעור הנדבקים הגבוה ביותר הוא בקרב בני 20-29 (מעל 10%), ואילו בני ה-60 ומעלה מהווים פחות מ-10% מהנדבקים, כלומר פחות משיעורם באוכלוסייה. זה אומר שבסך הכול, אנשים מבוגרים יודעים לשמור על עצמם ולהיזהר מהקורונה. עכשיו צריך לדאוג ששאר האוכלוסייה תדע להיזהר.
אנשים מבוגרים הם חלק אינטגרלי מהחברה. בדיוק כמו אנשים צעירים, הם שותפים מלאים לחיים החברתיים, ולכן חייבים לשמור על מעורבותם במרקם החברתי. ממחקרים אנו יודעים שאנשים מבוגרים שנכפה עליהם סגר הדוק וארוך יותר מהרגיל במהלך תקופת הקורונה, הידרדרו מבחינה בריאותית ונפשית, וחוו מצוקה גדולה. יותר מזה, מדובר בהפרה של זכויות אדם בסיסיות שאמנם הפכה לרווחת בתקופת הקורונה, אבל אסור לקבלה".