חשדות כזב - הנטייה הגוברת לסרב להאמין גם לראיות מבוססות, בייחוד כשהן באות מיריבים פוליטיים
מהרגע הראשון היה ברור שמדובר בזיוף. המדרכה לא מתאימה, ההקלטה מבושלת, המשחק לא אמין. דקות אחרי שעלה לרשת הסרטון שבו מפגינים לא-מזוהים בירושלים מאיימים על הכתב אבישי בן חיים, הרבה מגיבות ומגיבים כבר הכריזו שהפעם לא יעבדו עליהם, ואין צורך להתרגש: פייק ניוז שקוף. חדשות כזב.
אבל למרות שורה של "הפרכות" שנמצאו, הסרטון היה אותנטי. אי-האמון שבו הוא התקבל היה בולט עד כדי כך שבחדשות 13, הערוץ של בן חיים, נאלצו להודיע למחרת שבדקו את הטענה נגד הסרטון ומצאו שהיא "לא נכונה בעליל". מה שהיה כוזב, כמו שנראה בהמשך, היו דווקא ההפרכות. הן היו "חשדות כזב".
בואו נדבר על חשדות כזב - הנטייה הגוברת לסרב להאמין גם לראיות מבוססות, בייחוד כשהן באות מיריבים פוליטיים. חשדות כזב הם לא ההיפך מחדשות כזב, אלא השלב הבא שלהן, אולי אפילו התוצאה המכוונת. ככל שהשיח הישראלי מתמלא בסיפורים שקריים, פרופילים מזויפים ותמונות שהוצאו מהקשר, מתחזק גם הדחף להכריז "פייק" על פרסומים כשרים. ואין מקום שבו התופעה הזאת בולטת יותר מאשר בגל ההפגנות נגד ראש הממשלה.
"אב"ח ברח": לא לכל סרט יש במאי
נתחיל בסרטון הקצרצר שצילם בן חיים. חדשות 13 פרסמו אותו בתחילת אוגוסט, תחילה ללא ציון התאריך. אנחנו צופים בדמויות מטושטשות בחושך, ושומעים אנשים מקללים ומאיימים על הכתב. בין השאר הם קוראים לעברו: "נגרור את הגופה שלך בטנדרים" ו"בן זונה, בן חיים... גבלס. בן מוות אתה".
מגיבים בטוויטר פקפקו מיד במקום ובזמן הצילום. "ממתי הסרטון? מי צילם אותו? מדוע פורסם רק עכשיו?", תבעה לדעת אחת מהם. "זה לא בבלפור", פסקה אחרת, והציגה הוכחות שהסרטון הוצא מהקשר. "אין שלטים בסרטון, יש כביש בלי מדרכה. מים זורמים על הכביש". אבל ההפרכה שקיבלה את התהודה הרבה ביותר גרסה שהסרטון מבושל.
צייצן חרוץ מצא לכאורה את האקדח המעשן, ופרסם סרטון שממחיש כביכול שהקריאות "תברח, תברח" נגד בן חיים, תומך של נתניהו, נלקחו למעשה מסרטון קודם, שתיעד תקיפה של צעירים שהפגינו בתל אביב נגד השר לביטחון פנים אמיר אוחנה.
המשרוקית ערכה בדיקה מדוקדקת של הטענות האלה. אף אחת מהן לא משכנעת. הצלבנו את הצילומים עם תמונות משירות המפות של גוגל ואיתרנו את מקום ההתרחשות המדויק: קטע מרחוב רמב"ן בירושלים, על אחת מן הפאות של כיכר צרפת, בלב אזור ההפגנות. אשר לבישול הצליל, אמנם בשני הסרטונים גברים צועקים "תברח, תברח" או "ברח, ברח", אבל באוזן בלתי מזוינת לא התרשמנו שהן אותן קריאות. המפרסם שהציג את תיאוריית הבישול גם לא הראה מנין נלקחו הצעקות שנוקבות במפורש בשמו של בן חיים, פרט לטענה בעלמא שהן באו "מסרטון אחר".
הספקנות כלפי התיעוד של בן חיים לא הופיעה יש מאין. היא תגובה כמעט מובנת לשטף של צילומים כוזבים ממש שהופצו בחודשים האחרונים במטרה להשחיר הפגנות.
פוסטים שהוכיחו שהמפגינים עושים לכאורה את צרכיהם ברחוב ומעשנים סמים הציגו תמונות ישנות שכלל לא צולמו בישראל. תמונת מפגין עם השלט "מרד" שהפיצה שרת התחבורה מירי רגב צולמה בכלל בהפגנה נגד מתווה הגז לפני שבע שנים. צילום של מפגינה ערבייה עם השלט "לעולם לא נכיר בישראל" לא צולמה בהפגנות בתל אביב או בחיפה אלא ב-2011 בכיכר תחריר במצרים. גם סרטון שביקש להוכיח שאיאד אלחלאק, הצעיר בעל הצרכים המיוחדים שנורה למוות עתיקה בירושלים, תקף שוטרי מג"ב בסכין, מתעד למעשה תקיפה אחרת מ-2018. ואלה רק דוגמאות בולטות.
המפגין מת"א: לא כל דם הוא קטשופ
מי שנכווה בכל כך הרבה זיופים מהסס, מטבע הדברים, להאמין להוכחות מצולמות. אפילו אחרי שהערוץ של בן חיים קבע שהצילום אותנטי, מגיבים ברשת העלו את הסברה שהמצולמים הם "שתולים" מימין שארגנו פרובוקציה להציג את מתנגדי נתניהו כאנשים אלימים.
למרבה האירוניה, טיעון השתולים שימש גם פעילי ימין כדי לערער על התיעוד של תקיפת המפגינים נגד אמיר אוחנה בתל אביב, זה שממנו נדגמו כביכול הקריאות "תברח" בסרטון של בן חיים. בדימוי המוכר ביותר בסרטון הזה נראה אחד המפגינים, שי סקלר, שטוף בדם. תיאוריית קונספירציה מפותחת שהופצה בפייסבוק גרסה שהפגיעה בסקלר מבוימת, חלק מ"פרויקט בניהול השב"כ והמשטרה לצורך צריבת התודעה של מחנה השמאל לבחירות והשתקת הימין". את התיאוריה גיבו הוכחות מפורטות שהדם בתמונות הוא איפור.
איך אפשר להאמין שאירוע שתועד במצלמה של המשטרה הוא כולו פיברוק? זה קל יותר בסביבה שבה צורות פשוטות יותר של התחזות באמת משמשות להשחיר יריבים. ב-2018 נחשפה, כביכול, התכתבות ווטסאפ בין פעילי מפלגת העבודה שעסקה בתיאום עם מנהיגי העדה הדרוזית בהפגנה על חוק הלאום. זה היה זיוף שנועד להביך את המפלגה.
זיוף דיונים בווטסאפ הפך מאז כמעט לשגרה, ואיתו החשדנות כלפי ראיות כאלה. אבל דרכי ההתחזות משתכללות.
רק בשבוע שעבר נחשף באתר "העין השביעית" שקמפיין "שמאלנים שהתפכחו" השתמש בשמאלנים מומצאים מא’ ועד ת’, כולל קלסתרים שנוצרו במחשב; היועץ האסטרטגי והמומחה לדיגיטל יוסי דורפמן, עם צוות של פעילים במחאה נגד נתניהו, הציג ראיות חזקות לזיוף פרופילים של "שמאלנים אלימים" בפייסבוק.
הדגל מבלפור: לא כל צילום הוא פוטושופ
אחד ממקרי הדגל של חשדות כזב היה הצילום שצייץ נתניהו כדי להראות שבהפגנה סמוך למעונו הניפו דגל פלסטיני. לפני כמה שבועות כתבנו במשרוקית על הררי ההפרכות הכוזבות שבהם ניסו מגיבים להוכיח שמדובר ב"פייק ניוז" שנעשה בפוטושופ: הדגל "מרחף באוויר"; איש לא מחזיק אותו; הוא גדול מדי; חשוך מדי; גבוה מדי. את העבודה הפורנזית החובבנית הזאת סיכמנו באינפוגרפיקה המצורפת.
כמו שהראינו אנחנו ואחרים, הדגל אמיתי: התמונה שנתניהו צייץ גזורה מסרטון שהופיע גם בחשבון הטוויטר של חדשות כאן, שם הדגל אפילו מתנועע, וברור שהוא לא מרחף אלא מוחזק על ידי מפגינה. אותו דגל מופיע מזווית אחרת בדיווח באתר החדשות החרדי "לדעת".
הסירוב להאמין שראש הממשלה פרסם צילום אותנטי הוביל להתפתחות מרתקת. אחד המגיבים מחק את הדגל בפוטושופ כדי להמחיש איך נראתה התמונה לפני שנוסף לה הדגל. אחרים התחילו תוך זמן קצר להשתמש בזיוף כאילו הוא המקור, שמוכיח שהמקור הוא בעצמו זיוף. המעגל נסגר.
בערפל קרב כזה, שבו אופפות אותנו עובדות מזויפות והפרכות מזויפות, כמעט אי-אפשר לנהל שיח מגובה בראיות. מה שנראה כהפסד טקטי של מפיצי החדשות הכוזבות הוא בעצם ניצחון אסטרטגי.
"הרשת מלאה בדיסאינפורמציה ברמות גבוהות", אומר דורפמן, ששכנע בין השאר את פייסבוק להסיר את הפרופיל של "דנה רון". "יש פרופילים שנועדו רק כדי לחזק את תודעת הכזבים: שתהיה דיסאינפורמציה, שלא תדע מה רוצים ממך. כשהכול מבולבל - אפשר להגיד הכול. זה מה שהאחראים על הפייק מנסים להשיג, כי אז אתה יכול לומר כל דבר, כי אין אמת. זה מאפיין גדול של עידן הפוסט-אמת".
הנטייה לחשדות כזב, דורפמן מדגיש, לא אומרת שאסור להיזהר מפרסומים מפוברקים. אבל צריך להתייחס לראיות בכבוד. "לא אגיד משהו שאני לא בטוח לגביו, ואם אני לא בטוח - אני אומר שלא. בצד השני היו מתים שאגיד משהו לא זהיר. לכן אנחנו עושים הרבה בדיקות והצלבות".