בנימין נתניהו / צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת
1.
א. עו"ד ליאת בן-ארי-שווקי, ראשת צוות התביעה בתיק רה"מ בנימין נתניהו, המשנה לפרקליט המדינה לאכיפה כלכלית, הייתה כנראה שותפה לחריגת בנייה שמהווה עבירת בנייה לכאורה בבית שרכשה עם בעלה, אביב שווקי, בראש העין.
מפקח עירוני שהגיע למקום גילה שהם פיצלו את הדירה שברשותם באמצעות דלת כניסה נפרדת ללא היתר, ורק בדיעבד ביקשו היתר לכך מהוועדה המקומית.
ב. בן-ארי טוענת, שהיא לא הייתה מעורבת בפיצול, שלא היה לה מושג, שזה היה עיסוקו של בעלה עם קבוצת הרכישה, ושהוא לא עדכן אותה על כך.
ג. זה ממש לא משנה. בן-ארי פישלה. פרקליטה כל כך בכירה בתפקיד כל-כך חשוב, לא יכולה להרשות לעצמה להיתפס בעבירה בנכס שבבעלותה, פעוטה ככל שתהיה. עליה לתת דוגמה אישית, להקפיד על קלה כחמורה. אסור לה לעבור את המהירות המותרת בכביש, עליה להקפיד לעטות מסיכה בתקופת הקרונה. זה גם לא ראוי שהיא "זורקת" את האחריות על בעלה. היא שותפה בנכס ונהנית מפירותיו, כך שעליה לקבל אחריות.
ד. העבירה שבה חשודה בן-ארי היא קלה. העוסקים בנדל"ן מכנים עבירות בנייה כגון אלה כ"מעין פליליות". לצערנו, במדינת ישראל יש מאות-אלפי אנשים שביצעו עבירות בנייה דומות, כי כל חריגת בנייה מהווה עבירת בנייה. זה לא מצדיק את מעשיה של בן-ארי. זה שם את הדברים בפרופורציה.
ה. לפי המחלקה המשפטית של עיריית ראש העין, בשלוש השנים האחרונות הוגשו בה יותר מ-200 בקשות דומות לפיצול; יותר מ-95% מהן הוגשו בדיעבד, ומרביתן אושרו.
ו. המחלקה המשפטית בעירייה הבהירה, כי בכוונתה לנהוג באופן דומה בבן-ארי ובבעלה. לדבריה, "היועצים המשפטיים של העירייה והוועדה לתכנון ובנייה, סבורים כי אין מניעה משפטית לאשר את הבקשה בדומה לבקשות רבות ודומות אשר נדונו ואושרו על ידי הוועדה".
ז. טענה נוספת שהועלתה נגד בן-ארי, היא שאסור היה לה ולבעלה להשתתף בעמותה שהתמודדה במכרז לרכישת הפרויקט בראש העין (שנרכש במסגרת קבוצת רכישה), כי הוא נועד רק למי שמתכוון לגור בבית, ולא למשקיעים. אולם בדיקת חוברת המכרז שערכה במקום רשות מקרקעי ישראל (רמ"י), מעלה כי העמותה נדרשה לכלול בחוזה בינה למשתכנים תנאי, האוסר על חבר העמותה למכור את דירתו במשך שלוש שנים ממועד סיום בנייתה. כלומר, המדינה התירה לרכוש את הנכס להשקעה, בתנאי שיימכר רק לאחר שלוש שנים.
ח. התקשורת מחויבת לפרסם את המידע האמור על התנהלות של בן-ארי. את כל המידע. לציבור הרחב יש זכות לדעת איך התנהלה הפרקליטה הבכירה, יש אינטרס ציבורי בפרסום זה. צודק מי שטען, שהוא בטח לא פחות חשוב מפרסומים שראינו בעבר ואיננו יודעים עד היום את מידת נכונותם. למשל, על כך שבנו של רה"מ, יאיר נתניהו, נהג לשים גרביים במקרר כדי שעובדות מעון ראש הממשלה "יקבלו על הראש"; או פרסום על כך ששרה נתניהו פחדה מהאזנות ולכן דיברה רק בטלפון הקווי.
ט. אבל התקשורת חייבת לתת גם את ההקשרים הרחבים של פרשיית עבירת הבנייה לכאורה של ליאת בן-ארי. את התמונה הגדולה.
י. עליה להזכיר, כי המידע המכפיש על בן-ארי, שכאמור יש לפרסמו, לא יצא עכשיו במקרה. שהוא חלק מקמפיין שלם שמתנהל נגד הפרקליטות בכלל, נגד היועמ"ש ונגד הפרקליטה הבכירה בפרט. בן-ארי עומדת בשבועות ובחודשים האחרונים תחת מתקפות מכיוונים שונים. עשרות מפגינים מגיעים כמעט מדי יום סמוך לביתה, בטענה כי בן-ארי שותפה לרדיפתו של רה"מ נתניהו; ל"תפירת התיק" נגד נתניהו. זכות המחאה וההפגנה היא זכות יסוד ויש לאפשרה כמעט בכל מחיר. אבל הפגנה מול ביתו של נבחר ציבור לא דומה להפגנה מול ביתו של עובד ציבור. ובן-ארי היא כזו.
י"א. יתר על כן, המתקפות על בן-ארי לא מסתיימות בסמוך לביתה. הן נמשכות ברשתות החברתיות; מלוות בפייק-ניוז; והן מופנות גם כלפי בני משפחתה. אחד הביטויים של המתקפות היה כשהפעילה החברתית אורלי לב הפיצה לאחרונה סרטון מזויף, שהציג בכזב כאילו בנה של בן-ארי תקף שוטר.
י"ב. לפי מידע שבידיי, ישנם גם איומים קונקרטיים על חייה של בן-ארי. בואו נגיד את זה בלי כחל וסרק, ישר לעניין - המתקפות והאיומים על הפרקליטה הבכירה מתחילים להזכיר שיטות של מאפיה.
י"ג. הפרקליטה בן-ארי היא עובדת ציבור. היא קיבלה על עצמה לנהל את התיק שבו מדינת ישראל מאשימה את ראש ממשלתה, בנימין נתניהו, בשוחד, במרמה ובהפרת אמונים.
י"ד. אפשר להצדיק את ההחלטות שבן-ארי קיבלה עד היום בתיקי נתניהו, ואפשר לבקר אותן, אבל הפרקליטה קיבלה אותן על-סמך הניתוח המקצועי שעשתה לחומרי החקירה שנאספו בחקירות ראש הממשלה ושאר המעורבים. עו"ד בן-ארי נחשבת לפרקליטה שמנסה לנהל מלחמה חסרת פשרות בשחיתות שלטונית ובעבריינות כלכלית קשה. גישה לוחמנית דומה היא הציגה ביחס לרה"מ לשעבר אהוד אולמרט, שאותו העמידה לדין בגין שוחד במשפט "פרשת הולילנד", ובעוד תיקים רבים נוספים שניהלה לאורך השנים.
ט"ו. במסגרת עבודתה, בן-ארי אינה מקבלת אף פעם את ההחלטות בתיקים לבדה. היא חלק ממערכת, והיא לא עומדת בראשה. ההחלטות בתיקי נתניהו התקבלו על-ידי צוות של 25 פרקליטים בכירים, בהובלת היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט. למעשה, עמדתה של בן-ארי כי יש להאשים את נתניהו בשוחד גם בתיקים 1000 ו-2000, ולא רק בתיק 4000, נדחתה על-ידי היועמ"ש.
2.
פרשיית ההתעללות בפעוטות בגן הילדים ברמלה, היא כל-כך מזעזעת, עד שהח"מ לא מסוגל לצפות בסרטונים שמתעדים את הזוועה. גם ככה, התיאורים המילוליים שיוצאים מהמשטרה, קשים לי מאוד. לא מדובר במטפלת בודדת, תפוח רקוב, ביחס חריג. מדובר בקבוצה שלמה של נשים וגבר אחד, שלפי החשד היו שותפים בפועל ובשתיקה למסכת התעללות מתמשכת בפעוטים מתוקים וחסרי ישע.
איך זה בכלל ייתכן? הסיפור הזה מעלה (שוב) שאלות קשות באשר לטיבו של המין האנושי. אמנם אני לא בעד ענישה מחמירה ברוב המקרים (בהתאם). אבל בזמן האחרון ישנה תחושה שמערכת המשפט מקילה מדי עם מטפלות ומטפלים שמתעללים בחסרי ישע, בקטינים, באנשים עם מוגבלות ובקשישים.
כך למשל, בינואר השנה נשלחה המטפלת ספיר בוקשטיין מאשקלון, שהורשעה בהתעללות בתינוק ובהטחתו ברצפה, ל-15 חודשי מאסר בלבד. וביולי גזר בימ"ש השלום ברחובות שנת מאסר אחת בלבד על המטפלת ציפורה דוד, שהורשעה בהתעללות בתינוק בן 11 חודשים בנס-ציונה.
לאחרונה פורסם, כי הפרקליטות מנהלת משא-ומתן להסדר טיעון עם הגננת-מטפלת כרמל מעודה, המתעללת מראש העין. לרוב, הסדרי טיעון מביאים גם להקלה בעונש.
ולכן, צודקים ראש הממשלה נתניהו וח"כ אופיר כץ (הליכוד), שמקדמים הצעת חוק שתקבע עונש מאסר בפועל מינימלי למתעללים בחסרי ישע. חברה נורמלית-תקינה לא יכולה לקבל אפשרות שמי שהורשע בהתעללות בתינוקות, לא ירצה לפחות עונש מאסר מאחורי סורג ובריח. ומבחינתי, לשנים ארוכות.
*** חזקת החפות: נגד ליאת בן-ארי ובעלה לא הוגש כתב אישום בגין עבירות בנייה. הם מכחישים את המיוחס להם, ועומדת לזכותם חזקת החפות