וול סטריט. ראוי לגוון את התיק באג"ח אולטרה ארוכות, בתשואה של יותר מ-4%, לפני שגם המספר הזה ייעלם / צילום: רויטרס - Brendan McDermid
"עולם ישן עד היסוד נחריבה" היה הפתיח של האינטרנציונל וקריאה לפועלי כל העולם להתאחד. בינתיים נדמה שפועלי העולם ומדינות העולם מאוחדים רק בנוגע להיקף החובות שהם נוטלים על עצמם.
מאז המשברים של תחילת המילניום - החל במשבר הנאסד"ק, המשך במשבר הפיננסי, לאחריו הסדר החוב של יוון ובהמשך קריסת מחיר הנפט (שנסחר בשיא של 145 דולר בשנת 2008) - אנשי השקעות רבים חוששים מהתפרצות אינפלציונית שתגיע ביתר שאת בעקבות הזרמת הכספים המסיבית מצד ממשלות ברחבי העולם. זאת, כדי לתמוך בשווקים - בין שמדובר במדינות שהזרימו כסף כדי לתמוך במערכת הפיננסית או במדינות אמריקה הלטינית, שהיו צריכות להזרים בנוסף הון עתק בגין קריסת מחירי הסחורות, ובין שמדובר באיחוד האירופי, שהיה צריך לסייע למדינות "סוררות מבחינה תקציבית" דוגמת יוון. כעת אנו ניצבים בפני משבר בריאותי חסר תקדים בהיקפו, וגם עכשיו הפתרון המיידי הוא סיוע כספי משמעותי מצד ממשלות ובנקים מרכזיים.
השאלה אם הפעם האינפלציה אכן תרים את ראשה היא השאלה המשמעותית ביותר לעניין ערך הכסף, וכפועל יוצא - גם לעניין ההשקעות והדרך הנכונה לשמור על ערכן ועל ערך החסכונות. אינפלציה נמדדת כשינוי בשיעור של מחירי מוצרים המהווים סל צריכה ממוצע, כשעלייה במחיר סל המוצרים מצריכה יותר כסף כדי לרכוש את אותם המוצרים. ככל שהעלות הכספית של המוצרים עולה, כך הכסף שווה פחות. בתקופות של התפרצות אינפלציונית, השכר נוטה לעלות בקצב איטי הרבה יותר מקצב עליית המחירים, והתופעה הזו מובילה לכך שרמת החיים יורדת.
על אינפלציה וריבית
ההבנה כי שינויים חדים מדי נושאים בחובם השפעות שליליות שקשה לצפות, הובילו את קובעי המדיניות ברחבי העולם המערבי לשאוף ליציבות - יציבות מחירים, יציבות שלטונית או יציבות ביטחונית; באופן כללי - יציבות עדיפה על אי-ודאות.
עד כאן דיון תיאורטי כללי לעניין השפעת המחירים על ערך הכסף, תוך המסקנה המתבקשת ששחיקה מהירה של ערך הכסף מצריכה הסטת כספים למקומות שמושפעים פחות מהאינפלציה, דוגמת מוצרים צמודי מדד, מניות ונכסים ריאליים, שכן אם מחיר דירה עולה במונחים כספיים, אז עדיף להחזיק דירה ולא כסף.
השוני היום ביחס לתקופות קודמות בהיסטוריה הוא שיעור החוב - בעולם המערבי בכלל ובארה"ב בפרט - יחד עם סביבת ריבית נמוכה עד אפסית ואף שלילית בחלק מהמדינות. סביבת החוב הזו מובילה לכך שאין אפשרות ריאלית לייצר שחיקה של החוב באמצעות אינפלציה, משום שאינפלציה גבוהה תוביל לכך שיהיה צורך להעלות את הריבית.
שיעור הריבית בארה"ב עומד כיום על 0.25% (אפקטיבית היא אפס, אבל הבנק המרכזי מגדיר רצועה של 0%-0.25% לריבית, כדי להימנע מאמירה מפורשת של ריבית בשיעור אפס). מעבר לשיעור הריבית הנמוך, שיעור הריבית הממוצע שמשלמת ארה"ב על סך החוב שלה עומד על 2.08%, ושיעור הריבית הממוצע שארה"ב שילמה על החוב הנומינלי שלה, שהונפקה מתחילת השנה, עומד על פחות מ-1%. שיעור החוב הציבורי בארה"ב עומד על כ-26.5 טריליוני דולרים.
מכאן, שכל עלייה של 1% בשיעור הריבית שארה"ב משלמת על החוב שלה, תוביל לעלייה של הוצאות המימון בהיקף של 265 מיליארד דולר בשנה, ומכאן שאינפלציה שתוביל לעליית ריבית בארה"ב לשיעור של 2.5% בלבד - נמוך במונחים היסטוריים, אך פי עשרה מהרמה הנוכחית - תוביל בסופו של התהליך לעליית שיעור הריבית שארה"ב תשלם על החוב בכ-2%. זאת, מכיוון שעל החוב הקצר ארה"ב משלמת שיעורי ריבית הנעים בטווח של 0.25%-0.625%.
עלייה של 2% בשיעור הריבית שארה"ב משלמת על החוב תוביל לגידול בהוצאות המימון בשיעור של כ-530 מיליארד דולר בשנה, וזה עוד לפני שצוללים לגידול שיהיה גם בהוצאות המימון של 50 המדינות המרכיבות את ארה"ב, אשר בתורן יצטרכו סיוע מהשלטון המרכזי כדי להתמודד עם הגידול בהוצאות המימון.
הכנסות מול הוצאות
הכנסות הממשל האמריקאי עמדו בשנת 2019 על 3.5 טריליון דולר, אשר היוו כ-16.3% מהתוצר. מהמספר הזה, 3.5 טריליון דולר של הכנסות, קל להבין מדוע גידול של הוצאות המימון בשיעור של יותר מחצי טריליון דולר הוא מאורע כלכלי על גבול הבלתי אפשרי, ומבחינת קובעי מדיניות ופוליטיקאים מדובר במחיר כבד מאוד, שישולם בטווח הקצר.
מי שצופה עלייה חדה בשיעור האינפלציה, חייב לעשות את הצעד המחשבתי הבא ולהבין שאם תהיה אינפלציה, הוצאות המימון של המדינות השונות יעלו באופן חד - וזה לא יאפשר לעולם לצמוח במשך שנים, ועלול להוביל למיתון מתמשך. לא בכדי בכל העולם פועלים להותרת שיעורי הריבית ברמה נמוכה - פשוט אין ברירה לאור היקף החוב.
מה שנותר לעשות הוא לקוות שפיתוחים טכנולוגיים ושיפור תעשייתי יובילו לצמיחה מהירה יותר, שעל פני תקופה של שנים תוביל לעלייה בצמיחה, שתאפשר להקטין את היקף החוב כשיעורו מהתוצר.
לפני עשר שנים, תשואה של 6% נראתה נמוכה, לפני חמש שנים, 5% תשואה היה מספר נמוך מדי, ומכיוון שנדמה שכרגע מה שוודאי הוא שהריבית לא צפויה לעלות בעתיד הנראה לעין, ראוי להתחיל ולגוון את תיק ההשקעות באיגרות חוב אולטרה ארוכות, הנסחרות בתשואה דולרית של למעלה מ-4%, לפני שגם המספר הזה ייעלם.
עולם של צמיחה הרסנו בשם הצורך לייצר עליות תמידיות בשווקים הפיננסיים. כדאי לפחות לקבע תשואה נורמלית לשנים הבאות, כדי להימנע ממצב שבו גם העולם לא צומח - ואז אין גידול בהכנסה השוטפת, גם תיק ההשקעות שלנו לא צומח - ואז גם החסכונות לא בהכרח יספיקו כדי לממש את רצונותינו.
הכותב הוא מנכ"ל OXTP INVESTMENTS, ומשמש כמנהל תחום החוב בחברת Oscar Gruss. הכותב ו/או חברות קשורות עשויים להשקיע בניירות ערך ו/או מכשירים לרבות אלו שהוזכרו בה. האמור אינו מהווה ייעוץ או שיווק השקעות, המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם