האותיות הקטנות - פנסיה / עיצוב: אפרת לוי, גלובס
צעירים בישראל, בדומה לעולם כולו, הם הנפגעים הגדולים של הקורונה הכלכלית. רוב מי שעדיין לא חגגו יום הולדת 34 פוטרו או הוצאו לחל"ת בהיקפים משמעותיים ומסתמן שהם יתקשו לחזור למעגל העבודה.
מעבר למצוקה המיידית ולקושי התזרימי, הסיטואציה הזאת תשפיע לרעה גם על הפנסיה.
מי שאיבד את עבודתו לא מתפרנס ולכן חוסך פחות. הכסף שנחסך בגיל צעיר הוא זה שמניב את התשואה הכי משמעותית, בזכות העיקרון של ריבית דריבית. כשזה המצב, הפגיעה בהווה מתורגמת להרבה מאוד "כסף אבוד" בעתיד.
אפשר לראות את זה גם במספרים. הפגיעה הצפויה בחיסכון של עובד צעיר כבן 27 שלא עבד כחצי שנה עד שיגיע לגיל 65 גבוהה בכ-65% מהפגיעה בעובד שהוא כיום בן 55. כך עולה מחישוב שערך באחרונה בעבור "גלובס" פרופ’ אביה ספיבק, לשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל וכיום יו"ר המרכז לפנסיה, ביטוח ואוריינות פיננסית באוניברסיטת בן גוריון בנגב.
החישוב בוצע לפי שיעור הפרשה כולל לפנסיה של 18.5%. עובד בן 27 שלא עבד חצי שנה ושכרו ברוטו הוא 7,500 שקל בחודש, מפסיד הפרשה של 8,325 שקל לפנסיה, בשישה חודשים. בגלל הריבית דריבית, בחישוב שמרני, הסכום הזה יכול היה להפוך לכמעט 40,000 שקל וזהו ההפסד בפנסיה. מדובר בירידה של 200 שקל בקצבה הפנסיונית. גבר בן 40 יפסיד כ-31 אלף שקל ו-155 שקל בקצבה וגבר בן 55, רק כ-24 אלף שקל ו-121 שקל בקצבה.
המצב הזה בעייתי, בעיקר לאור העובדה שצעירים בני דור ה-Y, בני 20 ו-30, ממילא נמצאים בסיכון לכך שקצבת הפנסיה שלהם תהיה נמוכה מאוד כשיפרשו לגמלאות. זה פשוט עניין של מאפייני שוק העבודה היום: מצד אחד, צעירים מחליפים עבודות הרבה יותר מאשר ההורים שלהם, מה שאומר שיש יותר סיכוי לעצירות בחיסכון בכל פעם וגם פתיחת חיסכון חדש בכל פעם. מצד שני, הם צפויים לחיות יותר, מה שעלול לחתוך את הפנסיה עוד יותר מהדור הקודם ממילא.
מעבר לכך, שוק העבודה כולו הולך לכיוון של עבודה במתכונת פרילנס. הנתונים מצביעים על כך שפרילנסרים, שהם עצמאים, חוסכים פחות בהשוואה לשכירים (כי הם חוסכים לבד, ולא עם מעסיק). הפער הזה יכול להגיע לעשרות אחוזים.
אם כל זה לא מספיק, החיסכון של אנשים צעירים כבר נפגע ועוד צפוי להיפגע בגלל סביבת הריביות הנמוכות שמלווה מדינות רבות מאז המשבר הכלכלי העולמי של 2008, והמגמה הזו צפויה להמשיך עוד שנים קדימה בגלל משבר הקורונה. בתקופות של משברים כלכליים הבנקים המרכזיים נוטים להוריד ריביות למינימום, כדי להמריץ את הכלכלה. עקב כך החסכונות של כולנו, כולל פנסיה, שמושקעים גם באיגרות חוב של המדינה (אג"ח ממשלתי), גדלים הרבה פחות. איך יתנהג שוק ההון בעתיד? קשה לדעת במדויק.
הפנסיה של הצעירים שונה מזו שהייתה להוריהם בגלל המבנה הבסיסי שלה: המדינה כמעט שאינה מעורבת בה, וכדי שהיא תגדל - החוסכים צריכים להיות מעורבים בה, והאחריות היא עליהם. אנשים בני 50 ומעלה יכולים ליהנות מהביטחון היחיד האחרון שהמדינה נותנת בפנסיה: איגרות חוב שהיא מנפיקה במיוחד עבור החסכונות הפנסיוניים בקרנות הפנסיה, שמכונות אג"ח מיועדות. התשואה השנתית עליהן מובטחת: 4.86%. מי שפורש כעת, 60% מהחיסכון שלו מובטחת בתשואה הזו, שזה מעולה בהתחשב במצב השוק ובריביות הנמוכות.
סביר להניח שהאג"ח האלה יילכו ויצטמצמו בחסכונות של הצעירים, עד שכשיגיע הרגע שהם יפרשו ויכול להיות שבעתיד לא יהיה אף רכיב מובטח בפנסיה. יש לזה חסרונות, ויש לזה גם יתרונות, תלוי בכמה השוק יצמח. השורה התחתונה עבור הצעירים היא אחת: האחריות לחסוך לימי הפנסיה היא שלכם. למרות שהיום הזה נראה לכם רחוק בעולם, הוא יגיע בסוף וכדאי שתהיו מוכנים. חיים עד גיל 120 הם כבר לא תחזית כל כך מופרכת.