כיתה ריקה בבית ספר / צילום: אביבה גנצר, גלובס
ישנן סיבות טובות להפעיל מיד את מערכת החינוך: חברתיות, חינוכיות וכלכליות. אך הן מתגמדות לעומת הסיבות שכדאי להמתין עם הפתיחה. לאחרונה, הציב פרופ' רוני גמזו יעד לפתיחה בטוחה של מערכת החינוך: 400 נשאים מאומתים ליום מחוץ לאזורים האדומים. כעת יש בערך 1,600 כאלו. אין תקדים בעולם - גם במדינה עם הדבקה בהיקף דומה ליעד הרשמי שלה - שפתחה את מערכת החינוך באופן בטוח לאנשיה.
נגיף הקורונה מדבק במיוחד בחללים סגורים וצפופים, או במגע בין אנשים. גורמי סיכון נוספים הם משך השהייה יחד, דיבור, שירה, ואכילה משותפת. ילדים בכל הגילאים נדבקים ומדביקים אחרים באופן משמעותי. רשמית, נדבקו בארץ יותר מ-11,500 ילדים עד גיל 9, ועוד 20,800 ילדים עד גיל 19. כלומר, גני-ילדים וכיתות בתי-ספר הם מדגרות הדבקה, ובהיקף הנוכחי של ההדבקות בקהילות השונות, צפוי שיימצא נשא קורונה מדבק כמעט בכל מוסד חינוכי.
אם אכן יקפידו כולם היטב על ריחוק חברתי ועל מסיכות, התועלות החברתיות שבפתיחת מערכת החינוך כעת, יהיו מצומצמות. ואם לא יקפידו, התוצאות של התפרצות נוספת בקהילה יהיו חמורות, עד כדי אפשרות לקריסת מערכת הבריאות.
מבחינה חינוכית - בישראל עם קרוב למאה ימי חופשה בשנה, ניתן יהיה למצוא זמן מתאים להשלים את החומרים החסרים.
מבחינה כלכלית - הוכח שניסיונות לדחות צעדי מנע משמעותיים, או לפתוח מוקדם מדי את העסקים - לפני התגברות על המגפה - מביאים לפגיעה קשה בבריאות, שמלווה בפגיעה גדולה עוד יותר בכלכלה. מדינות שפעלו מהר וחזק למיגור המגפה, הצליחו הרבה יותר מבחינה בריאותית וכלכלית מאלו שפעלו לאט ובצעדים חלשים. ובנוסף, התלמידים מתחלקים לשתי קבוצות: אלו שלא יכולים לשמור על ריחוק, ואלו שלא דחוף לנו מבחינה כלכלית לשלוח אותם ללימודים בבתי-הספר.
ניסיון החיים שלנו לא הכין אותנו לא את ההורים ולא את הילדים למגפה של פעם במאה שנה. אין היום אדם חי שראה מגפה בסדר גודל הזה. הרצון לשמור כמה שיותר על שגרה מובן לגבי רוב הנושאים שאנחנו מכירים - מלחמה, טרור ומחלות רגילות. אבל הפעם הרצון הזה שגוי ומזיק, בהתבסס על ניסיון הדורות הקודמים.
אל תסתכלו ימינה ושמאלה למדינות אחרות. למרבה הצער, ישראל נמצאת במצב גרוע מבחינת ההדבקה החדשה למיליון נפש. רק 6 מדינות מדווחות על נתונים גרועים יותר: בחריין, פרו, קולומביה, פנמה, קוסטה-ריקה וארגנטינה.
למעט חריגים, נראה שעוד שבועיים של שהייה בבית לא יגרמו נזק ארוך טווח לילדים. אבל מנגד, בידוד כפוי, שיקרה בסבירות גבוהה למי שכן ילך לבתי-הספר, יהיה קשה בהרבה לילדים ולהורים מאשר להישאר עוד קצת בבית. אם הילדים יידבקו, סביר שהם ידביקו את האחים שלהם, את ההורים, חברים ואחרים. עד היום נראה שאין למשרד החינוך מענה למורים ולתלמידים בסיכון.
רבים אינם מודעים עדיין להשלכות ארוכות הטווח והקשות של נשאות הקורונה. חלק ניכר מהנשאים שמוגדרים כ"קלים", סובלים מתסמינים משני-מקשי חיים לאורך חודשים, ורבים מהם הפכו לנכים. כשיש סיכון מוכר וסיכון לא מוכר, עדיף לנהל את הסיכון המוכר. כל עוד לא נדבקתם, אתם בעולם מוכר. רגע אחרי ההדבקה, שהיא בלתי-הפיכה, תהיו תלויים בנגיף ובמאפיינים שלו, שהולכים ומתגלים כלא נעימים.
אז מה כן? שלחו את הילדים למערכת החינוך אחרי החגים. כך תסייעו למערכת להסתגל בהדרגה, תפחיתו את הצפיפות בכיתות ואת סיכוני ההדבקה. סביר שאחרי החגים המצב יהיה יותר בטוח הן בגלל הסגר המסתמן, כניסה לפעולה של מערך קטיעת שרשראות ההדבקה הצה"לי, הניסיון שיצטבר במערכת החינוך, ונימוקים רבים נוספים.
חכו עד אחרי החגים, ואז תגידו "תודה, שחכינו עוד קצת".
הכותב הוא מזכיר קבינט הקורונה האזרחי ויועץ לפרויקט endcoronavirus העולמי