מאות אלפי עובדים נפלטו משוק העבודה במשבר הקורונה. האם אפשר לאפיין אותם מעבר לשיוך ענפי? מחקר שנערך במכון הישראלי לדמוקרטיה ניסה לבדוק אילו פרמטרים משפיעים על היציבות התעסוקתית של עובדים באמצעות שתי שאלות: אילו עובדים הצליחו לשמור על היקף המשרה הקודם שלהם ואילו עובדים הוצאו לחל"ת בנקודת זמן מסוימת של המשבר.
המשתנים שהשפעתם על סיכויי העובדים לשמור על משרתם או לצאת לחל"ת היו, בין השאר, גיל, מין, השכלה, חברות באיגוד עובדים ותחום עיסוק. מקרה הבסיס, שביחס אליו נמדדו המשתנים, הוא גבר יהודי בן 25-34, בוגר תיכון עם תעודת בגרות מלאה, אינו מאוגד בארגון עובדים ועובד במגזר הפרטי, אך לא בהייטק.
מי שערך את המחקר הוא פרופ' יותם מרגלית, חבר סגל באוניברסיטת ת"א ועמית מחקר בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה. לפי ממצאיו, הסיכויים של עובד כזה לשמור על היקף משרתו הוא 45%. אם הייתה לו השכלה אקדמית, הסיכוי שלו לשמור על היקף משרתו היה גבוה ב-16 נקודות האחוז (61%). אם אותו גבר היה בן פחות מ-24 סיכוייו לשמור על תנאי ההעסקה שלו היו מעט יותר מ-30%. זה היה הממצא גם בקרב בני 65 ויותר. ממצאים אלו נמצאו מובהקים סטטיסטית.
הסיכוי של נשים גבוה יותר
ממצאים נוספים פחות מובהקים, שיש להתייחס אליהם בזהירות, מרמזים שחברות באיגוד עובדים מעלה את הסיכוי לשמור על מקום העבודה ב-6 נקודות אחוז, ועבודה בהייטק מעלה את הסיכוי ב-9.5 נקודות אחוז.
כשמסתכלים על אוכלוסית הגברים, נראה שהסיכויים של גבר עם מאפיינים דומים למקרה הבסיס, לשמור על היקף משרתו הוא 38%. ההסתברות שמעסיק ישמור על עובד ללא בגרות בהיקף משרה דומה לזה שהחזיק לפני המשבר נמוכה ב-27 נקודות אחוז מסיכוייו של עובד עם תעודת בגרות בלבד. לעומת זאת, סיכוייו של עובד בעל תואר אקדמי היו גבוהים ב-22 נקודות אחוז מסיכוייו של עובד עם תעודת בגרות בלבד.
בקרב נשים, עם נתונים זהים לאלה של מקרה הבסיס, הסיכוי לשמור על אותו היקף משרה היה 59% - אחוז גבוה מזה של הגברים, ואולם השכלה אקדמית הייתה משמעותית פחות, אף שמנבא זה נמצא קטן מבחינה מהותית ולא מובהק סטטיסטית. לעומת זאת, הגנה של ארגון עובדים העלתה את הסיכויים ב-11 נקודות אחוז.
מרגלית וצוות החוקרים שלו ניתחו נתונים מסקר עובדים ארצי שנערך על ידי חברת מדגם ב-8-11 ביולי, בקרב מדגם מייצג של האוכלוסייה העובדת בישראל. המדגם כלל 757 משיבים: 599 שכירים ו-158 עצמאים. אוכלוסיית העצמאים נדגמה מעבר למשקלה באוכלוסייה כדי לאפשר ניתוח מהימן של מצבם.
השאלה השנייה, מהם המאפיינים של עובדים שכירים שהוצאו לחל"ת, העלתה את הממצאים הבאים: ההסתברות שאותו גבר יהודי בן 25-34, בעל תעודת בגרות שעובד במגזר הפרטי (לא הייטק) ואינו מאוגד ייצא לחל"ת הייתה 63%. הסיכוי של אישה עם נתונים זהים היה 77%.
תואר אקדמי היה מפחית את הסיכוי של גבר לצאת לחל"ת ב-22 נקודות אחוז. אם היה חבר בארגון עובדים, ההסתברות שייצא לחל"ת הייתה נמוכה ב-11 נקודות האחוז.
טיפול עומק בעובדים לא מיומנים
"הממצאים האלה אמנם אינם מפתיעים", אומר מרגלית, "אבל עד שאתה לא בודק אתה לא יודע עד כמה הדברים האלה באמת משפיעים. העובדה שעובדים פחות משכילים פגיעים יותר מחזקת את הצורך בהכשרות ובבניית מיומנויות. המספר הגדול של עובדים עם רמת מיומנויות נמוכה מצריך טיפול עומק, והקורונה היא הזדמנות לעשות זאת. נקודת האור היא שגם אנשים שהתייחסו פחות לבעיה כל עוד הייתה תעסוקה מלאה מבינים שיש פה צורך אמיתי. כיום ברור שבניית מערך הכשרות רציני זה צורך גדול של המשק, שיישאר איתנו עוד תקופה ארוכה".
מדוע לא השקיעו בהכשרות?
"אחד הטיעונים היה שההכשרות בישראל לא מספיק טובות. זה נכון, אבל מערך הכשרות טוב בונים רק באמצעות השקעה ועבודה לאורך זמן, עם ניסוי וטעייה. צריך לנצל את המשבר כדי לבנות את מערך ההכשרות, לא רק כפתרון זמני, אלא כפתרון ארוך טווח".