סוגיית הבנקים בישראל אינה יורדת מהשיח זה שנים. מדובר בעיקר בבעיית ה"אין די תחרות", רווחי הבנקים וקיפוח מגזרים מסוימים. הפעם נדבר גם על הפיקוח על הבנקים. לצד ההשקעה הרבה של המפקחת הקודמת, חדוה בר, על הבנקים בקידום תחרות בשוק הבנקאות, היא התעלמה משכר הבכירים המזנק ומההשלכות על יוקר המחיה, והותירה את הבעיה לפתחו של מחליפה, יאיר אבידן.
בר סיימה לא מכבר כהונה בת חמש שנים, והעבירה את שרביט הפיקוח לאבידן. בחינת עליית שכר הבנקאים הבכירים בזמן כהונתה, מעלה שהבעיה הוזנחה, ואם לא תטופל סביר שתתפוצץ במשמרת הזו. הבנקים לא יוכלו להמשיך ולגלגל עלויות שכר של מיליארדים על הציבור.
מדי שנה, עם פרסום "סקירת המערכת הבנקאית" של הפיקוח על הבנקים, אנו בוחנים את שכר הבנקאים, תוך חלוקה לשכר עובדים "זוטרים" (עד 20 אלף שקל בחודש) ולשכר עובדים "בכירים" (מ-30 אלף שקל בחודש). המספרים מעידים על מגמה ברורה: בשנות הכהונה של בר, כמות הבנקאים ה"בכירים" עלתה ב-20%, ל-12,000 איש. בשנה שעברה שילמו הבנקים 6.3 מיליארד שקל! כשכר לדרגי הביניים הבכירים. מנגד, העובדים הזוטרים פוטרו בהמוניהם. אמנם הפיקוח על הבנקים התגאה בצעדי התייעלות, אך נראה שההתייעלות הוטלה רק על העובדים הזוטרים.
לטענת הפיקוח על הבנקים, העלייה בכמות דרגי הביניים הבכירים נובעת מגיוס של אנשי טכנולוגיה, ששכרם גבוה. בדקנו וגילינו: למחלקת המחקר של בנק ישראל אין נתונים על כמות אנשי הטכנולוגיה מכלל העובדים החדשים בבנקים. משנת 2015 עלה מספר העובדים ה"בכירים" בבנקים בכ-2,000 איש, כפול ממחלקת הפיתוח של מיקרוסופט ישראל. כך שהטיעון מופרך. להערכתנו, הסיבה האמיתית היא מנגנון "הטייס האוטומטי" בבנקים - עליית שכר של כ-5% מדי שנה, המצרפת לרמת שכר ה"בכירים" עובדים נוספים בכל שנה, בלא קשר לתוצאות העסקיות, לביצועים, או למשבר הקורונה. כן, גם בשנה רעה נורא למשק, השכר הקבוע של הבנקאים עתיד לעלות.
העלייה בשכר מתאפשרת בשל ריכוזיות-יתר בענף הבנקאות בישראל, שנשלט בידי שני בנקים גדולים. כשאין תחרות, אפשר לגבות עמלות גבוהות, אין צורך להתייעל, ויש מספיק שומנים כדי לחלק מהם שכר גבוה ל"בכירים". והבעיה, שאת חגיגות השכר מממן הציבור.
כדי להעריך כמה נטל עודף יוצרת הריכוזיות במערכת, וכמה ניתן היה לחסוך לציבור, נתבונן בענף הסלולר. לאחר חיסול הריכוזיות בסלולר, צומצמה כמות העובדים בענף בכמחצית, נתון המעיד על אי-היעילות בתקופה שבה השוק היה ריכוזי. בהשלכה על ענף הבנקאות - אם מתייחסים למחצית ככלל אצבע לחישוב כוח העבודה העודף בחברות בשוק לא-תחרותי, סביר שבבנקים יש כ-6,000 עובדים "בכירים" מיותרים, ובתרגום להוצאות שכר - כ-3 מיליארד שקל, שבמקום שייחסכו מגלגלים עלינו הציבור. הפחתת הוצאות השכר העודפות, ייצרו כ-1200 שקל הכנסה פנויה, כל שנה, למשק בית בישראל.
ולגבי התחרות - הפיקוח על הבנקים לא יוכל להמשיך לקדם תחרות (שתקצץ ברווחי הבנקים), וגם לאפשר לבנקים להמשיך בחגיגות השכר, וגם לשמור על יציבותם. שלושת הדברים הללו לא יכולים להתרחש בו-זמנית. לכן, אם המפקח החדש לא יטפל בהאצה משמעותית של התחרות בבנקים, או לחלופין בתרחיש הלא הגיוני של ערעור יציבותם, המוצא היחיד שעומד בפניו הוא טיפול והורדת שכר הבנקאים המופרז.
המפקח חייב לדרוש את ביטול מנגנון הטייס האוטומטי, והחלפתו במנגנון תלוי ביצועים. מהלך שכזה כולל פתיחה של הסכמי השכר בין הנהלות הבנקים לבין העובדים, המגובים בוועדים חזקים. אך היות שאף בנק לא רוצה להיות הראשון לסבול משביתה, על ביטול המנגנון להיות מתואם בין כל הבנקים, ולנבוע מסמכותו של המפקח.
בשורה התחתונה, "מורשת המפקח" תוגדר-תיקבע במידה רבה ע"י אופן טיפולו בשכר הבנקאים; אין לו דרך לחמוק מכך. וככל שיכיר בכך מוקדם יותר, ויפעל בהחלטיות, כך ייטב לכולנו.
הכותב הוא יו"ר-משותף של עמותת "צדק פיננסי", המקדמת תחרות והגינות במערכת הפיננסית