יאיר לפיד ועפר שלח, בימים טובים יותר / צילום: עדינה ולמן, דוברות הכנסת
היה משהו סמלי בכך שמסיבת הגירושין בין יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד לח"כ עפר שלח נולדה ברגע בו לפיד ישב וחידד מסרים באולפן הפוליטי של בסאם ג'אבר, מו"ל קבוצת פנורמה (המחזיקה ב-"הלא TV" ואתר פאנט). שלח הכין סטטוס מפורט בו הסביר שהוא דורש שינוי במבנה של המפלגה. הוא רוצה ש'יש עתיד' לא תהיה גוף שבנוי סביב זהותו של אדם אחד או אפילו ארבעה, אלא מפלגה דמוקרטית ופתוחה עם מערכת בחירות ליושב הראש שלה. ההבדלים הערכיים בין שלח ולפיד אינם גדולים. הם חברים אישיים 30 שנה, מזוהים עם אותן גישות בטחוניות ומדיניות, ובעלי אותה תפיסה פוליטית ביחס ל"יש עתיד" כמפלגה שקמה כדי לייצג את מעמד הביניים, להיאבק בפטור מגיוס לחרדים, ולהוות אלטרנטיבה שלטונית.
מה כן ההבדל ביניהם? שלח משך את המפלגה בשנים האחרונות לכיוון שיתוף הפעולה הפוליטי עם הציבור הערבי וחברי הכנסת של המשותפת. שלח התווה את מסלול שיתוף הפעולה הזה כבר בעצרת הבחירות הגדולה שנערכה לפני מערכת הבחירות מועד א' ב-2019, אז דחפו אנשי יש עתיד לצרף את יו"ר המשותפת איימן עודה לחבורת העולים על הבמה. שני ח"כים שהיו אז בתל"ם התנגדו למהלך ומאז הם התמידו בסירובם. קוראים להם צבי האוזר ויועז הנדל.
לפיד לעומתו ראה בעבר את נציגי המשותפת, בדגש על בל"ד, כשותפים לא-לגיטימיים. כעת הוא שינה את הגישה. לפיד נע בשנים האחרונות ממקום של התנגדות מוחלטת ל’זועביז’, להצהרותיו בחודשים האחרונים - כן לממשלה בתמיכת המשותפת, מבחוץ. כן לשיתופי פעולה, בוודאי כאשר זה נוגע לנציגי שלושת הסיעות האחרות - חד"ש, תע"ל ורע"ם. גם משה יעלון נמצא שם, ומי שעוקב מקורב אחר הזירה הפוליטית מבין שגם אביגדור ליברמן ילך לכיוון הזה, גם אם בעיקום אף, ולו רק למען האפשרות להקים ממשלה ללא נתניהו.
"דיקטטורה מאושרת"
ההודעה שהגיעה ללפיד בזמן שישב באולפן של ג'אבר הפתיעה אותו. השיח בינו לבין שלח על פתיחת המפלגה מתקיים כבר לא מעט זמן. במהלך כל מערכות הבחירות האחרונות החתונה שלהם עם בני גנץ וגבי אשכנזי לא אפשרה לעורר שאלות כאלה. יותר מזה, אם ביום שני לפני שבוע נתניהו היה מביא לפיזור הכנסת ה-23, סביר להניח ששלח לא היה מוציא מילה על הצורך ברענון ההנהגה. הוא היה יוצא לבחירות ד' בהרכב הנוכחי, בלי לפתוח את הנושא בפני הציבור הרחב. אבל אין בחירות, לפחות לא עד ינואר 2021, ולפיכך עבור שלח כעת זה הזמן הנכון.
האירוע אינו פרוצדורלי, אלא מהותי ועמוק. זו הפעם הראשונה בתשע השנים שחלפו מאז נכנס לפיד לפוליטיקה הארצית שמישהו מנסה לאתגר אותו מבפנים. מעמדו הציבורי של שלח לא חזק במיוחד כך שהאתגר לא גדול, ובכל זאת, חברות צמודה וקירבה פוליטית בת 30 שנה, נראית כיורדת לטמיון. לפיד הורגל בחיים נוחים. חברי הכנסת של מפלגתו, התנהלו בתוך "דיקטטורה מאושרת". זה מזכיר את ההסברים של אנשי המשטר הסיני למבקרים במדינתם: אצלנו יש משטר סמכותני, אבל מכיוון שחשוב לשמור על הנתינים מבסוטים אנחנו שומעים לעצתם, לפעמים.
לשלח נמאס מצורת ההתנהלות הזו. הוא הגיע לנקודה בה הוא חייב להיות משפיע ומכריע. מפלגת 'יש עתיד' תקועה לדעתו, וחייבת רענון שורות. פריימריז סוערים בצמרת המפלגה, יכולים לייצר את הדרמה הנחוצה.
בחלקים אחרים של מחנה השמאל-מרכז הגיבו להתפתחות בפיהוק. הם לא חושבים שהתהליך יביא לפרישת שלח מיש עתיד לטובת התמודדות במרווח שבין מרב מיכאלי, יאיר גולן, ניצן הורוביץ ואולי רון חולדאי. מצד שני, מספר גורמים ששוחחנו עמם אמרו כי זו מהלומה פוליטית עבור יאיר לפיד.
גם ברשימה המשותפת מסתכלים על האירועים בפרופורציה. שלח הוא הפוליטיקאי הקרוב ביותר לאיימן עודה, אחמד טיבי ומנסור עבאס. הוא מי שקיים איתם שיחות אישיות רצופות, במשך כל התקופה. יחד עם זאת, היחסים בין לפיד לעודה חמים מאוד בחודשים האחרונים ולפיד לא מתבייש בכך. ועדיין, גם הם מבינים שהציבור הישראלי הרחב לא יתחיל לחבק אותם רק בגלל שעפר שלח מחפש מנהיגות.
בידיים של לפיד
כיצד מקיימים בחירות פנימיות במפלגה שהתקנון שלה מופקד בידיהם של שניים-שלושה אנשים? אופציה ראשונה, וככל הנראה המועדפת על לפיד, היא להרכיב מנגנון של ראשי סניפים וצירים מקומיים, ולקיים בחירות בקרב קבוצת הפעילים של המפלגה, קבוצה עליה יש ללפיד השפעה כמעט מלאה.
אופציה שניה היא לפתוח את השורות, לפקוד אנשים למפלגה ולקיים פריימריז בקרב כל מי שיסכים לשלם דמי חבר בסכום של 50 עד 100 שקלים. המשמעות של האופציה הזו היא שלפיד יאבד כל שליטה על הרכב הרשימה. ועדיין, פריימריז זה לא בהכרח דבר רע. התפקדות נרחבת תוכיח את הפופולריות של המפלגה ותגביר את הנוכחות של "יש עתיד" בכותרות החדשות. מהלך כזה עשוי אף להביא מתמודדים מן החוץ.
אופציה שלישית היא פריימריז פתוחים, מתן אפשרות לכל אחד מן הציבור לבוא ולהצביע, ללא חובת השתייכות למפלגה. הדרך הזו נפסלה כמעט בכל המפלגות בישראל. מרצ והבית היהודי התנסו בכיוון הזה באופן חלקי בשנים האחרונות, כשאפשרו לכל מי שהתפקד עד כשבועיים לפני הפריימריז להשתתף בהצבעה.
מנהיגים תמיד בוחרים בשיטה הפוליטית שתחזק את מעמדם בטווח הקצר, וכך יהיה גם הפעם. ההסבר שיוצג מהצד של לפיד הוא הסכנה הגדולה שבמתפקדים. אנשיו ייטענו שהתפקדות מפלגתית היא נתיב ישיר לשחיתות, וכהדגמה יצביעו על מה שקרה למפלגת העבודה, וכמובן התוצאות ההרסניות של הדמוקרטיה הפנימית בליכוד.
כך או כך, לעפר שלח אין כל סמכות או יכולת לשנות את תקנון המפלגה ולהשפיע על התהליך. זה בידיו של יאיר לפיד בלבד, ולא נראה שהוא ממהר. "אצלנו התהליך הוא מסודר ומאורגן. נחשוב על האפשרויות ונודיע", הוא אומר בשיחה עם 'גלובס'.
המחיר שכ"ץ ישלם
התפטרותו הזועמת של שאול מרידור, ראש אגף התקציבים באוצר, לא הפתיעה שרים וח"כים בליכוד. יש שם לא מעט 'נשמות טובות' המחכות לקריסתו של שר האוצר ישראל כ"ץ. בכירים במפלגה מפנים את תשומת הלב לכך שנתניהו לא ממהר לגבות את כ"ץ, שמצידו לא רץ לנתניהו לדרוש שייתן לו גב. ככל שתתקרב מערכת בחירות ד', ככל הנראה בראשית 2021, שר האוצר ייאלץ להצמיח עיניים בגב, לסובב את ראשו 360 מעלות בכל רגע, ולחפש מאיפה ינעצו בו הסכינים החדות. אף אחד לא יתפלא אם ככל שתתקרב מערכת בחירות והליכוד ימשיך לדמם מנדטים, נתניהו ישליך את כ"ץ מתחת לגלגלי האוטובוס בניסיון למכור לציבור הישראלי שיש מישהו אחר, שהוא לא נתניהו, שאשם במצב הכלכלי.
התרחיש הזה, גם אם לא נעים לכ"ץ, נמצא על השולחן. הליכוד היא מפלגת השלטון הגדולה והחזקה, והמהלכים המדיניים המדהימים של ראש הממשלה מרגשים והיסטוריים. אבל בכל השיחות עם חברי כנסת מהליכוד, בכירים וזוטרים כאחד, הם חוזרים על אותה המנגינה: הציבור הישראלי גמור, עייף ומרוסק כלכלית. אבו דאבי מרגשת, אבל נראית כמו חלום רחוק. קודם כל צריך אוכל לבית, כסף לחוגים, מזומן לסגירת החודש. על המצב הזה עשוי הליכוד לשלם מחיר כלשהו בקלפיות. לא קריסה מוחלטת, אך ירידה מ-36 מנדטים לרף נמוך בהרבה. התוצאה תהיה קשיים בהרכבת הקואליציה הבאה, בדיוק כפי שהיה בשלוש מערכות בחירות.
רמז לתשובה מאיפה חושב נתניהו לקחת את המנדטים הנוספים ראינו השבוע כשאשת המפד"ל-הבית היהודי, ח"כ לשעבר שולי מועלם, עזבה את הבית האידיאולוגי בו צמחה, והתפקדה לליכוד. גם יו"ר הבית היהודי רפי פרץ, נמצא בפועל תחת חסות הליכוד, כאשר התפצל לגמרי מימינה של נפתלי בנט ואיילת שקד. ספק אם תהיה התמודדות של אנשי מפד"ל לשעבר בנפרד בבחירות הבאות. נתניהו אפילו עשוי לשאוף לאיחוד פורמלי, מיזוג מלא, תוך שמרכז הליכוד מאשר את המהלך. בעיה אחת שנותרה שם קשורה לכך שהבית היהודי סוחבים גירעון כספי גדול מימדים. הליכוד יצטרכו לרכוש את החובות, יחד עם רכש המותג, אבל ההצהרה תהיה ברורה: הציונות הדתית, לפחות ככל שהיתה מיוצגת על ידי המפד"ל הוותיקה, היא כיום איבר מאיברי הליכוד.