פסק הדין קבע: "השחתת זמן שיפוטי" / אילוסטרציה: shutterstock, שאטרסטוק
נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת, אברהם אברהם, סילק על הסף 36 בקשות לאישור (ניהול) תובענות ייצוגיות שהגיש עו"ד מוחמד ספורי נגד 48 רשויות מקומיות. זאת, בטענה כי מקומות ציבוריים בתחום שיפוטן אינם מונגשים לנכים. הנשיא אברהם מתח ביקורת חריפה במיוחד על התנהלות עו"ד ספורי ולקוחותיו.
שמו של עו"ד ספורי עלה ביוני האחרון בקשר לכמאה בקשות שהגיש לניהול תביעות ייצוגויות בנושא הנגשה לנכים נגד חברות עסקיות. ב"גלובס" פורסם כי 12 חברות עסקיות החליטו להתאגד תחת משרד עוה"ד י' וינרוט, כדי להיאבק במה שהן רואות כשימוש ציני בכלי של תובענות ייצוגיות נגדן, כדי להשיג כסף קל.
בבקשותיו לנהל תביעות ייצוגית נגד החברות טען עו"ד ספורי כי הן לא פרסמו באתר האינטרנט את רשימת האתרים המונגשים שלהן ואת שמו של אחראי הנגישות. עו"ד אורי בן יוחנה ממשרד וינרוט טען כי מדובר בניסיון סחיטה. עו"ד ספורי טען בתגובה כי מדובר בטענות שאין בהן ממש, וכי חברות ורשויות מקומיות שלא מקפידות על תקנות הנגישות, "אין להם אלא להלין אלא על עצמן".
אולם לאחרונה התברר כי גם ביהמ"ש אינו שבע רצון מהתנהלותו של עו"ד ספורי, כשסילק את 36 הבקשות לאישור ייצוגיות נגד הרשויות. 33 מתוך הבקשות הוגשו בשם סאלח רזק, ויתר הבקשות הוגשו בשם אדהם כיאל ובאסם אבו אלהיג'א.
השופט אברהם ציין כי בכל הבקשות תוארה מסכת עובדתית זהה. לדבריו, התובעים הייצוגיים, שמיוצגים בידי עו"ד ספורי, הם נכים שנוהגים להכיר תרבות, לעשות קניות ולטייל. "הם מלינים על כך שמקומות ציבוריים בתחום שיפוטן של הרשויות הנתבעות, לרבות מדרכות, צמתים או מעברי חציה, אינם מונגשים פיזית או חושית", ציין ביהמ"ש. "לטענת התובעים, בכך מפרות הרשויות את חוק סידורים לנכים; חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות; חוק התכנון והבנייה; חוק עשיית עושר ולא במשפט; ו'חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו'".
הנשיא אברהם סילק על הסף את הבקשות, אולם בפסק הדין הוא דחה קודם כל את הטענות לגופן וקבע כי הן אינן מגלות עילה על פי חוק התובענות הייצוגיות.
קלקול בהתנהגות
השופט אברהם קבע כי "הקלקול בהתנהגותם של התובעים הייצוגיים ובא כוחם, עו"ד ספורי, מתחיל בהגשת 48 בקשות לאישור ייצוגית, תוך פיזורן על פני שמונה בתי משפט שלום ברחבי הארץ. זאת, כאשר עניינן של הבקשות זהה ונוסחן אחיד". לדברי השופט, התנהגות זו מגיעה כדי חוסר תום לב. הוא מפנה לפסק דין של בית המשפט העליון, שקבע כי במקרים מעין אלה חובה על התובע הייצוגי ובא כוחו להגיש את התובענות באופן מאוחד.
השופט אברהם הוסיף כי "התובעים הייצוגים גם לא מילאו כראוי אחר הוראות חוק תובענות ייצוגיות, המחייבות את התובע הייצוגי לציין, בבקשת האישור לנהל ייצוגית, את דבר קיומן של בקשות שהשאלה המהותית בהן זהה או דומה בעיקרה.
הנשיא אברהם ממשיך ומונה את ההתנהלות חסרת תום הלב של עו"ד ספורי. "התובע הייצוגי רזק הגיש עשרות בקשות אישור תובענות ייצוגיות, שבמסגרתן הוא אמנם הזכיר את דבר קיומן של בקשות נוספות שהגיש, אלא שהדבר נעשה באופן סלקטיבי וביודעין", קבע ביהמ"ש.
לדברי אברהם, "הגשה מפוזרת של תובענות, בירורן בנפרד או אי גילוי הליכים מקבילים שמתקיימים, מביאים בהכרח להשחתת זמן שיפוטי יקר, להטיה בפסיקת שכר הטרחה והגמול לתובע הייצוגי, להערמת קושי בניהול הגנתן של הרשויות הנתבעות, אשר יכולות להתאחד ולנהל את הגנתן במשותף. וחמור מכל אלה, המציאות המתוארת עלולה להוביל לפסיקות סותרות, שיובילו לחוסר ודאות משפטית, להסתעפויות הליכים נוספים וכיוצא באלה".
תקלות וכשלים
ביהמ"ש לא עצר כאן והוסיף כי מחיקה על הסף של הבקשות לייצוגיות מתבקשת גם מאחר שהכלי של תובענה ייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת לבירור עילת התביעות.
הקבוצה הנפגעת שהוגדרה בבקשות האישור היא כל האנשים המשתמשים בכיסא גלגלים בתחום שיפוטה של הרשות הנתבעת, וכל האנשים שסובלים ממגבלות ראיה. סכום התביעה האישית משתנה בין רשות מקומית אחת לרעותה, ונע בין 500-1,500 שקל לנכה. בהתאם לכך העמידו התובעים הייצוגיים את סכום הפיצוי עבור כלל חברי הקבוצה הנפגעת בין מיליון שקל ל-2.5 מיליון שקל.
הנשיא אברהם ציין כי "בבוא ביהמ"ש לברר בקשה לאישור תובענה ייצוגית, עליו לבדוק, בין היתר, אם התובענה היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין, והאם קיים יסוד סביר להניח כי עניינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת ובתום לב". במקרה זה, קבע ביהמ"ש, כי "צבר של תקלות, כשלים והתרשלות בניסוח הבקשות מוביל לכלל מסקנה, כי עניינם של חברי הקבוצה צפוי שלא להיות מיוצג ולהתנהל בדרך הולמת".
כדוגמה לכשלים, מזכיר ביהמ"ש, את השוני הבלתי ברור בין סכומי הפיצויים שנתבקשו בכל אחת מהבקשות (פגיעה בנגישות בחצור נאמדת ב-1,500 שקל לנפגע, באשדוד - 1,000 שקל לכל נפגע, ובזיכרון יעקב - 500 שקל לנפגע).
עוד נקבע כי הגדרת גודל הקבוצה הנפגעת אינה עומדת בהלימה לגודל העיר. פסק הדין מביע תמיהה מדוע אומד התובע הייצוגי את קבוצת הנכים המתגוררים והמבקרים בעיר אשדוד, שהיא השישית בגודל אוכלוסייתה בישראל, ב-285 איש בלבד, בעוד שאת קבוצת הנכים המתגוררים והמבקרים בחצור הוא אומד ב-200 איש; ומדוע ברעננה נאמד גודל הקבוצה ב-571 נכים, וביהוד מספר זהה של נכים.
איחוד תביעות סלקטיבי
עוד ביקר הנשיא אברהם את איחודן הסלקטיבי של הרשויות הנתבעות. "מטולה ורמת ישי נתבעו יחדיו, בעוד שרשויות מקומיות אחרות בצפון נתבעו בנפרד; כפר יונה ועמק חפר נתבעו יחדיו, ואולם כפר סבא נתבעה בנפרד", ציין. ולבסוף כותב אברהם כי "רשלנות אחרת בהגשת הבקשות ניתן לראות בצירוף של פנייה מוקדמת שנעשתה בשמו של תובע ייצוגי שאינו התובע הייצוגי בתובענה הרלוונטית.
אברהם סיים את פסק הדין בקביעה כי "התנהגות שכזו היא בבחינת עשיית שימוש לרעה בכלי החשוב של תובענה ייצוגית. היא עשויה לפגוע פגיעה קשה במוסד התובענה הייצוגית. לדאבוני, עשויות בקשות אלה שהוגשו בדרך שהוגשו, גם לפגוע בציבור הנכים שהתובעים הייצוגים מתיימרים לייצג את ענייניהם".
בעקבות זאת חייב הנשיא אברהם את התובעים הייצוגיים בהוצאות המשפט של הרשויות הנתבעות, "אף שמדובר בתובעים שמוגבלים בשל נכותם". התובעים הייצוגיים חויבו בשכר טרחת עורכי דין והוצאות בסך של 2,000 שקלים לכל אחת מ-48 מהרשויות הנתבעות.
עו"ד ספורי מסר בתגובה כי מדובר בפסק דין שגוי וכי הוא הגיש ערעור לביהמ"ש העליון. "פסק הדין הזה מלא פגמים וטעויות במישור המשפטי והעובדתי. על פסק הדין הוגש ערעור לעליון. בשלב זה העליון נתן החלטה על עיכוב ביצוע פסק הדין עד להחלטה אחרת", מסר. "אני תקווה כי העליון ייכנס לעומק ויבטל את פסק הדין מסיבות רבות שהועלו בערעור. אני מעדיף לנהל את מלחמתי ומלחמת מרשיי בביהמ"ש ולא בתקשורת" (45924-11-18).