זאב אלקין / צילום: רפי קוץ
לפני ארבעה חודשים מונה חה"כ זאב אלקין, כחלק מפשרה פוליטית, לשר למשאבי מים וזאת מעבר לשורת תפקידים נוספת אותם הוא ממלא (השר להשכלה גבוהה ומשלימה, איש הקשר עם מדינות בריה"מ לשעבר ועוד). טובי הפרשנים הפוליטיים גיחכו וכעסו על פזרנות התיקים שמערימה על הבירוקרטיה וכמובן, גוזלת כספים.
צחוק בצד. הבדיחות על המשרד השולי כביכול ("בקדנציה הבאה יהיה גם משרד למשאבי אוויר") יכולים להתחלף בקריאות התפעלות אם אלקין ידע לקבל את ההחלטות הנכונות ולהוביל מהלכים נחוצים.
במזרח התיכון בהחלט יש מקום למיניסטריון המים. לכול המדינות השכנות יש והן בהחלט יודעות למה. אלקין אינו חדש בזירה ותקופת כהונתו במשרד להגנת הסביבה ודאי נתנה לו רקע מתאים המצטרף לעקומת הלמידה המהירה שיש לו.
למרות זאת - ולמקרה שהממשלה הזו תשרוד כנגד כול הסיכויים - אפרט צרור עצות, לשר הנוכחי, ואם לא עבורו, אז בתקווה גדולה לשר המים הבא:
עצמאות מועצת רשות המים: עולים קולות כאילו אלקין כבר רוצה להמיר את שיקול הדעת המסור למועצת רשות המים לשיקול דעת שלו ושל מנכ"ל משרדו. זו טעות קשה. משימת השעה היא דווקא לשמור מכל משמר על העצמאות המקצועית והרגולטורית שיש סוף סוף למועצת הרשות. מול הפוליטיקאים מול האינטרסנטים ומול הדמגוגים.
על אלקין לזכור שגם אם הוא סומך על שיקול דעתו הוא, הרי מחר ישבו בכיסא שרים סקטוריאליים מעולמות החקלאות, התעשייה או המלונאות. תחום המים מחייב חשיבה כלל מערכתית ללא תלות במגזר ספציפי.
ועדות החקירה שהיו בתחום ניהול משק המים הם שהמליצו לתת את שיקול הדעת לגוף מקצועי ולא פוליטי. חבל שנסיגה קשה לאחור בתחום זה תירשם דווקא על שם אלקין. מצד שני אם כבר עצמאות אז עד הסוף. כדאי לעודד יותר חשיבה ביקורתית ומאזנת בדיונים במועצת הרשות מול פקידי ונציגי האוצר. הדומיננטיות שלהם מסרסרת. חסר בדיונים שקלול הולם לצדדים חברתיים והצגת "איפכא מסתברא" להנחות שהאוצר מציג.
התפלה: בשורת העשור האחרון היא כמובן ההתפלה. אין לנו עדין ניסיון ממשי בניהול משק מים לאומי שרובו תוצר התפלה. עד כה פעולת הניסוי והתהייה עלתה סך הכול יפה. עכשיו צריך להגיע השלב של גיבוש מתודה ורגולציה סדורה.
למרות עונת גשמים ברוכה יש כמובן לסיים את הסאגה של המתקן באשדוד ולדחוף בכל הכוח את המתקן השביעי. בין לבין לקיים דיון רציני בהשתתפות החברים ממשרד הבריאות ולהחליט אם יש צורך בהוספת מגנזיום, יוד או סידן לטובת בריאות ציבור הצרכנים השותים מים מותפלים.
יותר מידי זמן חלף מפרסום המחקרים שהזהירו מפני חשש לתחלואה עד נקיטת פעולות. זה יכול בהמשך להתברר כבעייתי ואלקין אף ימצא עצמו חשוף.
תאגידי המים: לשמור על תאגידי המים ולבטל את המהלך הדמגוגי וחסר הסיכוי לאיחוד תאגידים, מהלך שלא יביא לשום חסכון. גורמי המקצוע תמימי דעים כי הנזק באחודים כפויים גדול בהרבה מהתועלת והמערכת כרגע בסחרור מיותר וחסר פשר.
הם תולים באלקין את יהבם שיצליח להביא לביטול חוק התיאגוד בהקדם. אלקין מכיר היטב את פועלם חסר התקדים בחידוש התשתיות הזורמות ברחבי המדינה, את צמצום הפחת הדרמטי לו הביאו ואת חלקם במהפכת המים.
הוא גם כבר מכיר את התפקיד כפוי הטובה, שהוטל עליהם שלא בטובתם, לשמש כגובים של כלל תעריפי המים והביוב מהצרכנים עבור כל השרשרת הנהנית מ"אמבטיית" התעריפים השלובה.
צריך לעשות להם יחסי ציבור באופן מקצועי ולהוקיר את פועלם. לצד זה קלקולים יש לתקן וצריך לתת משאבים ליחידת הממונה על התאגידים. בינתיים עליו לפקח על 54 תאגידים (גילוי נאות-הח"מ מייצג מספר תאגידי מים).
דיפלומטית מים: על אלקין להסביר לכולם כמה מים אנו כבר נותנים לירדן ולפלסטינים. דיפלומטית מים הולכת לשמש בכל משא ומתן כמשאב סחיר בהעדר קרקע. זה מטבע שערכו עולה מיום ליום באזור שלנו. הצלחותיו הפנומנלית של משק המים הישראלי זוכות יותר ויותר להכרה בינלאומית, גם במדינות המפרץ. לאלקין, המצוי למשל על אוזנו של פוטין, פוטנציאל מצוין למצות סיכויים בתחום זה.
השר שידע לקחת את ארבעת הנושאים הללו ולטפחם בקפידה, יוכיח את הצורך המיניסטוריוני בשר המים. אלקין בטח זוכר היטב שרק לפני כמה שנים הייתה פה ועדת חקירה ממלכתית בנושא ניהול משק המים בישראל, ללמדך כמה קרוב יודע להיות הטר"ש לצל"ש.
הכותב הוא שותף במשרד עורכי הדין מיתר ומרצה לרגולציה סביבתית ומים