יציאה מהבית בימי קורונה / צילום: כדיה לוי, גלובס
רשת הביטחון הכלכלית שמאפשרת לקבל דמי אבטלה עד יוני 2021 מקשה על גיוס עובדים לא רק בתחום הקמעונאות והשירותים, אלא גם בתעשייה - למרות ששם מציעים בדרך כלל שכר גבוה יותר ותנאים נלווים. "כיום לא ניתן להעסיק עובדים משלושה סוגים: עובדים לא מקצועיים, עובדים שרמת שכר שלהם היא עד 10,000 שקל בחודש ועובדים שמתגוררים בפריפריה", אומר שמואל דונרשטיין, יו"ר ובעלי קבוצת רב בריח, שבששת מפעליה יש 35 משרות פנויות.
"עשרות עובדים שמגיעים אלינו מהלשכה אומרים לנו, 'אם אני מקבל 1,000 שקל פחות בלשכה אני עדיין יושב בבית. אם אני עובד אצל הירקן או בבייביסיטר, אני מקבל יותר כסף מאשר בעבודה הקשה בתעשייה. המצב הזה הוא בלתי נסבל. המדינה יצרה דור שלם של אנשים צעירים שלא מתרגלים לעבוד. מדובר באנשים שחזרו מטיולים בעולם ואין להם אפשרות לנסוע שוב, והמדינה אומרת להם שכדאי להם לשבת בבית במקום לעבוד.
"לא יעלה על הדעת שמפעלים באשקלון, נתיבות ובאר שבע לא מצליחים למצוא עובדים, כי אנשים אומרים שאין להם סיבה לעבוד. אנחנו מציעים עבודה ב-40 שקל לשעה לפחות, ובמקצועות מסוימים גם 55-60 שקל ברוטו. אדם שמקבל מהמדינה 7,000 שקל נטו, שזה כמו 9,000 שקל ברוטו, יכול להרוויח עוד 2,000-3,000 שקל מעבודות מזדמנות, ולא לקום בכל בוקר לעבודה. ניסינו לגייס עובדות לשירות לקוחות באשקלון, בסביבת עבודה הכי הייטקיסטית, ב-7,000-8,000 שקל ברוטו, אבל אנחנו לא מצליחים.
"זו לא בעיה רק של רב בריח, זו בעיה בכל התעשייה, מאשדוד דרומה ועד באר שבע. אני מדבר עם חברים ותעשיינים, והמצב הולך ומחמיר. לא רק שאין לנו מספיק עובדים, גם 5%-10% מהעובדים נעדרים באופן קבוע בגלל בידוד. אנחנו משלמים להם את השכר, אבל הם לא מגיעים לעבודה".
מה היה צריך לעשות אחרת?
"אין ספק שהמדינה עשתה טעות מאוד מהותית בריצה לכיוון החל"ת, אבל זה כבר קרה. ההצעה שלי לממשלה היא להפוך את החל"ת לסלקטיבי. במקומות שבהם הענפים כולם נסגרו, כמו ענף התיירות, ענף התרבות מורי דרך או נהגי תיירים, העזרה שהמדינה נותנת היא במקום, והיא צריכה לתת ברוחב לב, מתוך כוונה שכאשר הקורונה תיגמר ואנשים יחזרו לעבודה.
"אבל כשמדברים על עובדים עד גיל 30 שמחפשים את מקום העבודה הראשון שלהם, או בפריפריה, במקומות שיש בהם יש ביקוש גבוה לתעשייה, צריך באומץ לב להחליט שכאן אנחנו עוצרים את החל"ת, ומגבילים את דמי האבטלה לשלושה חודשים".
"היום תעשייה זה חצי הייטק"
אלי גן, הבעלים של יצרנית העגורנים "מול ההר פרויקטים", הממוקמת באזור התעשייה אלון תבור, מעסיק 50 עובדים ומחפש עוד עשרה עובדים. החיפוש החל עוד לפני הקורונה, אבל הוא קיווה שלפחות עכשיו יהיה לו קצת יותר קל. לדבריו, "זה אפילו הפך קצת יותר קשה, בגלל שהאריכו את האבטלה וזה נותן לעובדים יותר זמן ואוויר לנשימה.
"אנחנו מחפשים רתכים, מסגרים, אנשי התקנה ואנחנו משלמים ממש טוב: 45-55 שקל לשעה. שעות העבודה הן ארוכות, ואפשר להגיע ל-12-15 אלף שקל בחודש. גם התנאים הסביבתיים לא כמו מה שמדמיינים בתעשייה.
"אחת הבעיות שלנו להביא חבר'ה לעבוד נובעת מהפרסטיז'ה של לעבוד בתעשייה, אבל התעשייה השתנתה בעשור האחרון. כל הציוד הרבה יותר מתקדם, עם עבודה פחות קשה ממה שהייתה בעבר. התנאים הרבה יותר נוחים - הציוד שעובדים איתו, המסכות, השאיפה של העשן. יש אפילו מסכות עם קירור ומיזוג. להיות מפעיל מחרטה זה כבר עולם אחר, זה חצי הייטק".
אתם מקבלים פניות מאנשים שרוצים לעבוד?
"פונים אלינו, אבל בכמות מעטה. בשבוע שעבר הגיע אליי חשמלאי, ואמר לי: אתה מציע לי 8,000 שקל לחודש, ולי יש אפשרות לשבת עד יוני בבית. אז אני מרוויח 1,000-1,500 שקל פחות, עושה עבודה צדדית, מה רע לי בזה?".
