ד”ר חיים זיכרמן / צילום: איל יצהר, גלובס
"8,000 חתונות מתקיימות בכל שנה בחברה החרדית. זה אומר שצריך לייצר 8,000 מפתחות חדשים בשנה", אומר ד"ר חיים זיכרמן, ראש בית הספר לנדל"ן בקריה האקדמית אונו, שחוקר את החברה החרדית. "אפילו על נפטרים אי אפשר להישען, כי רק 2% מהאוכלוסייה החרדית הם מבוגרים", הוא מוסיף.
בחברה החרדית, אומר זיכרמן, רכישת דירה עבור הזוג הצעיר שזה עתה נישא היא עניין מקובל: "החרדים לרוב לא גרים עם ההורים. ברגע שמתחתנים, בגילאים יחסית צעירים, מחפשים פתרון דיור. ההורים שואפים לקנות דירה כחלק מהמחויבות ההורית. חרדים גרים באזורים שלהם. המשמעות היא שיש כאן בעיה חברתית רצינית. למה היא מעניינת את כלל המדינה? משום שאם לחרדים אין פתרונות הם נכנסים לאזורים לא חרדיים ומשנים את האופי של השכונה".
למה אתה מגדיר את זה כבעיה?
"כי זה לא נעשה באופן מתוכנן וזה מייצר מחלוקת על משאבים. למשל, מבני ציבור. יהיו גני ילדים חרדיים? יקצו שטחים לבתי כנסת? יסגרו כבישים בשבת? שכונות בירושלים, כמו הגבעה הצרפתית, גבעת המבתר, קרית יובל, רמות, לא היו דתיות והפכו חרדיות. אלה כוחות השוק. המחיר זה כמובן חיכוכים עם המרקם הוותיק של השכונה ובסופו של דבר, האזורים האלה לא מותאמים לחרדים, לא מבחינת התשתיות והתכנון המרחבי, ולא מבחינת הבניין והדירה. בסופו של דבר לחרדים יש צרכים שונים".
אז איפה החרדים צריכים לגור?
"זו שאלה חברתית שהיא אולי אחת החשובות שיש לנו.
"השפעת המגורים על הבן אדם במידה רבה מעצבת את עתידו. אם אתה שולח בן אדם לפריפריה יש לזה משמעות. אם אתה בונה עיר חרדית, סגורה ומסוגרת, יש לזה משמעות. מדינת ישראל יכולה להצהיר שהיא רוצה שחרדים ישתלבו, אבל צריך לייצר לכך תשתית".
במשך שנים לא דיברו על מצוקת הדיור של החרדים. מה השתנה?
"האזורים החרדיים ממצים את עצמם. בני ברק היא העיר הכי צפופה בישראל ובבית"ר עילית יש בעיות שנוגעות לבנייה מעבר לקו הירוק. ירושלים יקרה. נוצר מצב שבו המגוון העומד בפני החרדים הולך וקטן. הפתרונות מסובכים, וחברי הכנסת החרדים ידעו שגם אם תקום עיר חרדית חדשה, מי שיגזור את הסרט יהיו מחליפי מחליפיהם. אפשר לומר ששינויים פוליטיים בתוך העולם החרדי גרמו לכך שההנהגה החרדית פונה אל הסיפור הזה. אנחנו רואים שפוליטיקאים חרדים יושבים היום בכל הצמתים המרכזיים של קבלת ההחלטות בתחום הדיור".
זיכרמן מתכוון לאריה דרעי, שהמשיך במשרד הפנים ולקח אליו בחזרה את מינהל התכנון; יעקב ליצמן שהתפטר לאחרונה ממשרד השיכון; אורי מקלב, שמונה לסגן שר במשרד התחבורה.
ליצמן הצהיר שהוא רוצה לקדם את שפיר, עיר חרדית ליד קריית גת. דרעי עודד יצירת שכונות חרדיות בערים מעורבות.
"התשובה לשאלה אם החרדים יצליחו קשורה לכך שהם ידברו בקול אחד. כרגע, לכל פלג חרדי יש תפיסה אחרת באשר לפתרון הדיור. כשלא ממוקדים במטרה אחת יהיה קשה מאוד להצליח. אם ההנהגה החרדית הפוליטית, מש"ס, אגודת ישראל ודגל התורה, תסכים על סט פתרונות מסוים, אולי אז הם יצליחו לקדם חלק ממנו".
הציבור החילוני מאוד רגיש לנושא התחרדות המרחב הציבורי.
"הייתי בפגישות עם ראשי ערים גדולות ומבוססות שעמדו בפני חתימה על הסכם גג ואמרו שהם לא בונים שכונה עם חרדים. החשש הוא גם כלכלי, מאוכלוסיות עניות שייפלו על הרשות המקומית; גם פוליטי. איך זה ייתפס בעיני הציבור הכללי. והחשש המרכזי הוא שאם יפתחו שכונה עם 2,000 תושבים יהיו בעתיד 20 אלף. כלומר, החרדים יכבשו את העיר.
"אז מה קורה? או שהחרדים מגיעים לשכונות בערים חלשות, או שנשארים בערים חרדיות ואז המחיר הוא ההפרדה הטוטאלית בין החברה החילונית לחרדית, או שבאמצעות כוחות שוק הם נכנסים לאזורים כלליים, ואז המחיר הוא חיכוך עם האוכלוסייה הכללית.
"אנחנו יודעים שהחרדים יצטרכו ב-20 השנים הקרובות 200 אלף דירות. השאלה היא אם הם יגורו בחצר האחורית שלך, או שכמדינה נמצא פתרונות שיאפשרו לכל אוכלוסייה באופן שבו היא מוצאת לנכון. כחוקר, אני חושב שהטעות של מדינת ישראל הייתה הסללה של החרדים לערים נפרדות. התהליך הזה של שנות ה-80, שבו נבנו ערים כמו אלעד, מודיעין עילית וביתר עילית, יצר נתק משמעותי בין החברה הכלל ישראלית לבין חברה החרדית, העמיק את העוני ויצר את המצב שאותו אנחנו רואים היום שמאופיין בניכור. אם אנחנו חברה שחיה פה במדינה אחת, אנחנו צריכים לפגוש זה את זה. זו לא שאלה של דיור. זו שאלה חברתית".