שופר בימי קורונה. ממליצים לעטוף את השופר במסכה כדי להנמיך הפצה / צילום: תמונה פרטית
בתחילת השנה, כשמגפת הקורונה עוד הייתה בתחילה, התחולל אירוע שהפך לאחד מסיפורי המפתח להבנת תהליכי "הפצת על" של מחלת הקורונה. באתר הסקי אישגל באוסטריה, נערכה מסיבה בהשתתפותו של ברמן חולה ללא תסמינים, שחגג את האירוע בהתלהבות קצת מופרזת. אותה מסיבה נערכה בחדר סגור, והברמן עבר בין אנשים ושרק במשרוקית, כך שבעצם פיזר את טיפות הרוק שלו באוויר באפקטיביות רבה ביותר. מאות ממשתתפי המסיבה נדבקו, והפיצו את המחלה הלאה לאלפי אנשים נוספים.
ככל הנראה כמה גורמים חברו יחד כדי להפוך את האירוע הזה למקרה הפצת על: החלל הסגור, צפיפות החוגגים (שלא היו מודעים אז לצורך בריחוק חברתי), היעדרן המוחלט של מסיכות שכלל לא היו במודעות הציבור באותו הזמן, אבל גם - המשרוקית.
וכך אנחנו מגיעים לחגי תשרי, המאופיינים במצוות תקיעת השופר. ההקבלה בין מסיבת ההדבקה באתר אישגל לבין התפילות הצפויות במהלך החג לא מושלמת: התפילות יערכו בקפסולות, או באוויר הפתוח, והקהל אמור לעטות מסכות, אבל המסכות מגינות בעיקר מפני שירתם ותפילתם - ולא עליהם. החשש הוא שאם במקרה התוקע בשופר יהיה חולה עם עומס ויראלי גבוה, הוא יכול להדביק קפסולה אחרי קפסולה של מתפללים, והתוצאה לאותה הקהילה יכולה להיות עגומה מאוד.
לעטוף את השופר במסכה: אין איסור הלכתי
אז איך אפשר לתקוע בשופר בלי לסכן את הציבור? באתר Times of Israel הציע האימונולוג פרופ' סיריל כהן מאוניברסיטת בר אילן, שהוא בעצמו תוקע בשופר, לעטוף את השופר במסכת מנתחים, מוצמדת חזק בגומייה המלופפת סביב השופר עצמו.
על פניו, אין מניעה הלכתית בכך. אמנם יש לשמוע את השופר ישירות ולא דרך הד, אולם על פי פסיקתם של מספר רבנים, כולל הרב הראשי לישראל, המסכה אינה משולה להד, אלא קול השופר עובר דרכה, כפי שהוא עובר דרך האוויר. אין לקשט את השופר כדי לא לשנות את האופן שבו נשמע קולו, אולם המסכה אינה קישוט ונראה שאין לה השפעה על העוצמה או הגוון של הצליל.
גם האיגוד האורתודוקסי בארה"ב מציין בהנחיות שלו לימים הנוראים לעטוף את השופר במסכה. כמו כן ממליץ האיגוד לפתוח את החלונות בבית הכנסת, בעיקר בעת תקיעת השופר, ואם אפשר - לכוון את הפתח של השופר, העטוי מסיכה, החוצה מן החלון. אם אפשר לבצע את התקיעה מחוץ לבית הכנסת, באוויר הפתוח, הסכנה תפחת משמעותית.
בחלק מבתי הכנסת בוחנים גם את האפשרות לתקוע בשופר כשפתחו מופנה כלפי מטה, ולא כלפי מעלה כנהוג, כדי למזער את טווח ההפצה. במקרה כזה הצליל יגיע פחות רחוק, אך זה אולי לא נורא כאשר מספר המתפללים ממילא קטן יותר. בכל מקרה אין להעביר את השופר בין תוקעים מבלי לחטא אותו היטב, ועדיף שכל אחד ישתמש בשופר שלו.
כאשר מתקיימת התקיעה עדיף השנה להתרחק מהבמה ככל האפשר, בניגוד למתרחש בדרך כלל. בבריטניה אף נקבעה תקנה בחוק, במסגרת קובץ תקנות לחגים היהודים, לפיה על התוקע להיות מרוחק לפחות שני מטרים מן הקהל.
מי שנמצא בבית משום שהוא בבידוד או בשל חשש מן ההמון, יוכל לשמוע שופר דרך פרוייקט "יום תרועה", במסגרתו תוקעי השופר בקהילה יגיעו אל המבודדים וישמיעו להם שופר מחוץ לחלונם. באוויר הפתוח וללא התקהלות סביב התוקע, לא אמורה להיות בכך סכנה.
ובעיקר, כדאי להתפלל השנה בכוונה מיוחדת בשורה "אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ מְנַע מַגֵּפָה מִנַּחֲלָתֶךָ".