בהוטן. חשבה על מדידת האושר הרבה לפני שאר העולם / צילום: shutterstock, שאטרסטוק
אורן קאס, כלכלן אמריקאי מהימין תהה לאחרונה ב"ניו יורק טיימס" אם יש לנו הכלים הנכונים להעריך את שלומה של החברה, את שגשוגה ואת רווחתה:
"התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) בששת החודשים האחרונים מוסיף לעמוד על שיעור גבוה בהרבה מזה שהיינו מסוגלים להשיג רק לפני עשר שנים. המשקיעים החזירו את מדדי הבורסה אל שיאיהם מחודש פברואר. אבל רק לעיתים רחוקות, אינדיקטורים כלכליים כאלה היו כה לא רלוונטיים.
"מה מועיל התמ"ג, אם אנשים שאנחנו אוהבים נופלים למשכב, ומתים במספרים חסרי תקדים; אם השתבש ללא תקנה קצב החיים היומי הנחוץ לאושרנו, ואם התפוגגו קשרינו החברתיים".
קשה להאמין שהתמ"ג לא היה איתנו מאז ומעולם. הוא נכנס לשימוש בארה"ב רק ב-1942. אביו מולידו היה הכלכלן האמריקאי סיימון קוזנייץ, שאני גאה לציין את שורשיו: הוא נולד למשפחה יהודית בפינסק, עיר אמותיי.
30 שנה לאחר שפיתח את מדד-המדדים קוזנייץ קיבל את פרס נובל לכלכלה על "הפירוש האמפירי שהעניק לצמיחה כלכלית". אבל כמו חלק מהכלכלנים החכמים של זמנו, הוא הזהיר את שומעיו מפני הענקת עודף חשיבות לכלים שהעניק להם. "אי אפשר לגזור את רווחתה של ארץ מחישוב הכנסתה הלאומית", הוא אמר.
האושר, הפוליטיקה והבנק המרכזי
הניסיון לשכלל את חישובי הרווחה מעסיק כלכלנים והוגי דעות. זה עשר שנים ויותר שכמה ארצות מנסות להתקדם "מעבר לתמ"ג" ולמצוא טכניקות של חישוב, שיראו לא רק ממוצעי צמיחה, אלא גם את אופן התחלקותה.
עוד לפני 20 שנה התחיל בית ההוצאה של שפרינגר בגרמניה לפרסם את ה"ז'ורנל ללימודי האושר". הוצאת הספרים של אוניברסיטת פרינסטון פרסמה לפני עשר שנים את "הפוליטיקה של האושר".
האיחוד האירופי כלל "רווחה" או "אושר" ברשימת היעדים של אמנת ליסבון (2007). בריטניה הכניסה לשימוש ב-2010 מדד לחישוב הרווחה (well-being) הלאומית. אחרות הלכו בעקבותיה. שלוחת בוסטון של הבנק המרכזי של ארה"ב ערכה עוד ב-2007 ועידה על "אושר, שביעות רצון ורגשות אחרים אצל בנקאים מרכזיים".
האו"ם כינס פגישה רמת-דרג על "אושר ורווחה" ב-2012, ובעקבותיה מצוין "יום האושר" כל שנה ב-20 במארס ובו מתפרסם "דוח האושר העולמי".
הדוח ל-2020 התפרסם בימי הקורונה הראשונים, וממילא לא הביא אותה בחשבון. הוא כלל 153 ארצות. כל 7 הראשונות נמצאות באירופה. בין 14 הראשונות, רק אוסטרליה (מקום 12) וישראל (14) הן לא אירופיות. אכן, לא ברור מדוע המוני מהגרים גרמניים ואמריקאיים אינם מתדפקים על שערי ישראל המאושרת.
את הצעת ההחלטה שהתחילה את תוכנית האושר של האו"ם הגישה אחת החברות הקטנות ביותר בארגון, בהוטן (Bhutan). הממלכה הנידחת במורדות הדרומיים של הרי ההימליה חשבה על מדידת האושר הרבה לפני שאר העולם.
המלך הרביעי של בהוטן, ג'יגמי סינגי וואנגצ’וק, הכריז ב-1973, תיכף לעלייתו לשלטון, כי "האושר הלאומי הגולמי (אל"ג) חשוב יותר מן התוצר הלאומי הגולמי (תל"ג)". רבע מאה עברה לפני שהעולם החיצון התחיל להתייחס ברצינות אל האל"ג של המלך ג'יגמי. ב-1998 הזמין האו"ם את בהוטן לדבר בפורום האסיאני-פאציפי של ועידת המילניום" של האו"ם.
ועדה שהמלך מינה לפיתוח מדד האושר הכריזה שהיא מחפשת "איזון בין רווחה חומרית לצרכיה הרוחניים, הרגשיים והתרבותיים של החברה". מקור ההשראה: מסורת בודהיסטית מאסכולת המאהאיאנה "המטעימה התפתחות אישית, קדושת החיים, חמלה, כבוד לטבע, הרמוניה חברתית וחשיבות הפשרה" (מתוך "בהוטן 2020: חזון לשלום, לשגשוג ולאושר").
במרכז החתירה לצמיחת האל"ג עומדת ההכרה שכל התקדמות חייבת להיות "מאוזנת". העדפת האל"ג על התל"ג/תמ"ג לא מניחה נסיגה מהמודרניות. היא מניחה לעומת זאת את הצורך בשקלול של כל הפקטורים, לא רק ייצור וצריכה. אבל במשך שנים ארוכות לא הייתה לממשלת בהוטן תשובה על השאלה איך לחשב את האל"ג. הוא היה הלכה יותר מאשר מעשה, קונספציה יותר מאשר פרקטיקה.
אין לנו כאן המקום, או הידע, או הסמכות, להעמיק בדיון על היסודות התיאולוגיים והפילוסופיים. המתעניינות יוכלו לעיין למשל בספרו של ק. שרודר, "הפוליטיקה של האושר הלאומי הגולמי".
"אידיאל, לא שיטה"
יעדיה הקונקרטיים של בהוטן יכלו להיכלל בכל תוכנית פיתוח רב-שנתית בעולם המתפתח: חשמל ל-50% מן האוכלוסייה הכפרית עד 2012 ו-100% עד 2020; השלשת הכנסתם הריאלית של חקלאים עד 2012; הרחבת רשת הכבישים במידה שתעמיד 75% מן האוכלוסייה במרחק של חצי יום הליכה מן הדרך הסמוכה.
תקנת האל"ג בבהוטן הייתה חלק מתהליך מסובך של התפרקות המלוכה מכוחה הביצועי. המלך האבסולוטי גמר אומר לכונן דמוקרטיה רב-מפלגתית. כאשר השיג את מבוקשו, 30 שנה ויותר לאחר הכרזת האל"ג, הוא ויתר על כתרו, ומסר אותו לבנו. אם נאמין לטבלת האושר של האו"ם, בהוטן עמדה בשנה שעברה במקום ה-95. בהחלט באמצע, אבל לא בדיוק טוב.
מרק אניילסקי, כלכלן קנדי שלמד את בהוטן ויעץ לה, כתב בספרו "כלכלת האושר" (2007), כי "אושר לאומי גולמי מוסיף להיות אידיאל, לא שיטה כלכלית הניתנת לכימות".
ועדה של כלכלנים אולימפיים, שמינה לפני 10 שנים נשיא צרפת דאז, ניקולא סרקוזי, דיברה על הצורך למצוא דרך לחשב בנפרד "אושר, שביעות רצון, רגשות חיוביים כמו שמחה וגאווה, ורגשות שליליים כמו כאב ודאגה". הם כתבו את הדברים האלה בשלהי המיתון הגדול. ב-2020 הם לא יתקשו למצוא כאב ודאגה, ואפילו לחשב אותם.