השופט רון סולקין / צילום: אוריה תדמור
שופט בית המשפט השלום בבאר שבע, רון סולקין, זיכה בכיר במפעל גדול בדרום הארץ מאשמת מעשה מגונה במזכירה שהייתה כפופה אליו בשיחת "פתיחה ותיאום ציפיות" לרגל כניסתה לתפקידה החדש במפעל, וכן הטרדות מיניות למחרת ובהמשך עבודתה.
הנאשם, באמצעות סנגורו ראש לשכת עוה"ד אבי חימי, זעק לחפותו וטען כי מדובר בעלילת שווא שנרקמה לאחר שהלין על תפקודה המקצועי של המתלוננת ועבודתה.
פסק הדין מתח ביקורת חריפה על גרסת המתלוננת ובעלה, איש עסקים בעל רשת של חנויות. מפסק הדין עולה לכאורה כי מדובר בתלונת שווא, לאחר שהמתלוננת חששה כי לא תקבל קביעות במפעל. קריאת פסק הדין מעלה תמיהה על התעקשות הפרקליטות לנהל את התיק עד תום, חרף קשיים רבים מספור להוכחת אשמת הנאשם.
"מה עושים לי שם? גם מטרידים אותי בנוסף להשפלות"
לגרסה של המתלוננת, "כשהגיעה לעבוד ביחידה שבניהול הנאשם - בשיחה הראשונה עמו, שהייתה שיחת "תיאום ציפיות", הוא הסביר לה על המחלקה שלו, איך היא מתנהלת ומה היא אמורה לעשות. כשהסתיימה השיחה - פתחה את הדלת לצאת מהמשרד והנאשם ניגש אליה מאחורה, הכניס יד מתחת לחולצה ונגע לה בחזה. לדבריה, קפאה ולא דיברה מילה. לאחר מכן, יצאה מהמשרד ועלתה למקום שלה. שם, ישבה והחלה לחשוב מה לעשות. עד עכשיו - סבלה במחלקה הקודמת בה עבדה ועכשיו הגיעה למקום בו אינה סובלת, אך הנאשם בא ונוגע בה. מה עליה לעשות?".
לדברי המתלוננת, באותו ערב סיפרה לבעלה על מה שקרה. הוא כעס, אך היא בכתה והתחננה שלא יעשה עם זה כלום, היות שסבלה כל כך קודם לכן מהתנכלויות ומהשפלות. בעלה הבטיח לה שלא יעשה עם זה כלום והיא הבטיחה לעדכן אותו בכל דבר שיקרה. לטענתה, לאחר יום או כמה ימים, החל הנאשם "לזרוק" לה משפטים מטרידים. היא נהגה לספר על הכול לבעלה והוא, בכל פעם, רצה לעשות משהו אך היא עצרה אותו כדי לא להיכנס למשבר נוסף, טרם שהתאוששה מהמשבר הקודם.
לדברי המתלוננת, לאחר שהנאשם הבין "שלא הולך לו איתה" וכי אינה נשארת עמו בשעות אחר הצהריים, זימן אותה לשיחה ולפתע היא הפכה לעובדת "הכי גרועה שיש". לדבריה, היא יצאה משיחה זו בוכה, נסערת ודיברה עם בעלה, אשר לא היה יכול לשמוע אותה בוכה עוד, ניתק לה את הפלאפון "מעצבים" ולא ענה לה. היא הלכה לבכות מאחורי אחד המבנים ושם ראתה אותה עו"ס מהרווחה ששאלה אותה מדוע היא שוב בוכה ו"מה עושים לך שם?". המתלוננת השיבה לה: "מה עושים לי שם? גם מטרידים אותי בנוסף להשפלות". העו"ס, לטענת המתלוננת, לא ויתרה ולקחה אותה אל הממונה על ההטרדות המיניות במפעל. לדבריה, היא השיבה שאינה מעוניינת לספר, אך לא ידעה, שבעלה כבר נמצא אצל יו"ר ועד העובדים והתלונן על ההטרדות המיניות. יומיים לאחר מכן, ניגשה המתלוננת אל ממונה אחרת על הטרדות מיניות. ופתחה בפניה הכול.
לדבריה, בעלה לחץ עליה להגיש תלונה במשטרה והיא בסופו של דבר הגישה תלונה במשטרה, כדי שזה לא יקרה לבחורות נוספות.
לדברי המתלוננת, מאז האירוע נתונה בטיפולים פסיכולוגיים ומטופלת בכדורים כדי לעכל את מה שעברה. לטענתה, היא סמכה על הנאשם כדמות אבהית וקיבלה ממנו "סכין בגב".
"הסברי המתלוננת דחוקים וסותרים חזיתית את המוצגים בתיק"
השופט סולקין החליט כאמור לזכות את הנאשם, זאת כיוון שהסיפור של המתלוננת לא יכול היה להתקיים ברצף התאריכים אותו מסרה.
המתלוננת וגם הפרקליטות ניסו לתת הסברים לסתירה, אולם השופט כתב כי "ההסברים הללו - הגם שלא ניתן לטעון כי אינם אפשריים וכי לא היו דברים מעולם - הם דחוקים וסותרים חזיתית את המוצגים והמסמכים הקיימים בתיק". לדבריו, "גם אם קיימת הסתברות מסוימת להסברים שנמסרו, הרי - אי-התכנות המועד שנמסר מפיה, דווקא כאשר נתבקשה למסור מועד מדויק - יוצרת ספק של ממש, האם ניתן לסמוך על דברי המתלוננת בכל הנוגע למועד התרחשות האירועים ולסדר התרחשותם. כאשר המדובר בשני אירועים בודדים וסמוכים זה לזה ולא במסכת ארוכה של אירועים רבים ושונים, שניתן להתבלבל ביניהם - מעיבות סתירות אלה על המהימנות שניתן לייחס לדברי המתלוננת בכללותם".
השופט סולקין הוסיף כי אמנם ייתכן קושי לשחזר מועדים לאור חלוף הזמן, ריבוי המקרים, או מסיבות אחרות. "אך לא כך הדבר במקרה דנן, כשהמדובר בתלונה שעניינה שני מקרים ספציפיים, בתקופת זמן מוגדרת והתלונה הוגשה בטרם חלוף פרק זמן כזה, שאינו מאפשר שחזור האירועים, כשימי העבודה והאירועים השונים במהלכם, המאפשרים עיגון התלונה - מתועדים".
לדבריו, "גם לאחר שעומתה המתלוננת עם כלל הראיות ועם כלל הגרסאות שמסרה וגם לאחר שהיה בידיה סיפק להיערך למשפט, לרבות ההכנה שעברה במשרדי פרקליטות מחוז דרום - לא הצביעה על מועד אפשרי כלשהו למעשים הנטענים ולמעשה, בעדותה בבית המשפט - הותירה עניין זה עמום. כך שעד היום, לא הוצג מטעמה כל מועד אפשרי, התואם את הן לוח השנה ואת לוח ימי העבודה".
"כבישת העדות מעלה סימני שאלה רבים"
עוד הוסיף סולקין כי המתלוננת העלתה לראשונה את דבר הפגיעה המינית הנטענת בחלוף קרוב לחמישה חודשים מאז האירועים. "ככלל, כבישת עדות יוצרת חשש טבעי בנוגע למהימנותה. בשל כך, משקלה של עדות כזו - מועט ביותר. אמנם, נקבע, לא פעם, כי כשמדובר במאטריה של עבירות מין - קיימים מקרים רבים בהם בוחרות נפגעות להדחיק או לכבוש את התלונה ואין בעצם העובדה שהוגשה תלונה בחלוף זמן, שלעתים אף נמדד בשנים ולא בחודשים או בשבועות, כדי לאיין את מהימנותה. אך מנגד - עדיין - עומדת על מכונה ההלכה הקובעת, כי כבישת עדות טעונה הסבר, כשההסבר עשוי להיות - מצבה המיוחד של נפגעת עבירת מין. ההסבר נדרש - הן לשאלה, מדוע כבש העד את העדות והן לשאלה - מה נשתנה והביא את העד לשבור את שתיקתו".
סולקין כותב כי "במקרה דנן מוצא בית המשפט, כי כבישת העדות מעלה סימני שאלה רבים, אשר יש בהם כדי לפגוע במהימנותה וזאת גם כשם לנגד עיניו את המאטריה המיוחדת בה מדובר. כאמור, התרשם בית המשפט מהמתלוננת כאישה חזקה, אסרטיבית, העומדת על זכויותיה. עלה מכלל הראיות שנשמעו, כי המתלוננת נהגה להלין על כל פרט, שמצאה שפוגע בה במהלך עבודתה, החל מחלוקת המטלות בינה לבין עובדים אחרים שסביבה; עבור להתבטאויות; כלה בהזעפת פנים מצדם של מי מהעובדים עמהּ או מי מהממונים עליה. לא זו אלא, שהמתלוננת לא הסתפקה בפניה לממונים הישירים עליה, אלא, עלתה בסולם הדרגות והגיעה אפילו עד סמנכ"לים בתשלובת אליה משתייך המפעל - תשלובת גדולה ובה מפעלים רבים, המעסיקים אלפי עובדים".
סולקין מביע תמיהה כיצד התלוננה על דברים פעוטים אולם שתקה בנוגע לפגיעתו של הנאשם אשר חמורה עשרות מונים. "דווקא בנוגע לפגיעה זו, בוחרת המתלוננת להבליג, ולא רק להבליג, אלא להישאר לעבוד בקרבה לנאשם; לנסוע עמו לחופשה בחו"ל; לשתף אותו בבעיות שיש לה עם ממונים ועם עובדים אחרים. אל מול אישיותה של המתלוננת, שנחקרה ארוכות מאוד והיה בידי בית המשפט להתרשם ממנה - אומרים הדברים דרשני".
"קשה להאמין כי בעלה של המתלוננת היה שותק ומוחל על פגיעה כזו ברעייתו"
סולקין הוסיף ותמה גם על גרסת בעלה, איש עסקים ידוע. "יש להוסיף, כי על פי הטענה - סיפרה המתלוננת לבעלה, על הפגיעות שחוותה מהנאשם, נושא כתב האישום, מיד בסמוך לאירועים אלה. המדובר באיש עסקים, המחזיק ברשת חנויות. גם הבעל אסרטיבי, מודע היטב למשמעויות הדברים ולהתנהלות אל מול מערכות גדולות. כך, ידע הבעל בדיוק למי לפנות - הממונה על הנאשם, כן יו"ר ועד העובדים, הממונה על ההטרדות המיניות ואף היועץ המשפטי של התשלובת".
בפסק הדין נכתב כי "קשה להאמין, כי בעלה של המתלוננת, כפי שניתן היה להתרשם מאופיו - היה שותק ומוחל על פגיעה כזו ברעייתו וממתין חודשים ארוכים בטרם יחשוף אותה, כשכל אותה עת - אינו מנסה למנוע מרעייתו להמשיך ולעבוד באופן צמוד, יום יום, עם עבריין המין שפגע בה".
לדברי סולקין, "בעל כזה, איש עסקים, בעל ממון, המורגל באינטראקציות עם ציבור ועם רשויות שונות - יבחר להבליג ולהמשיך לשלוח את רעייתו יום יום לעבוד תחת ממונה ישיר שפגע בה מינית? לכל הפחות, ניתן לומר כי עניין זה מעורר תמיהה ממשית, המצטרפת ליתר התמיהות המפורטות כאן ופוגעת במשקלה של גרסת המתלוננת".
פסק הדין ממשיך ומעלה תמיהות קשות על טענות המתלוננת ובעלה. בין היתר ציין סולקין כי "ראיות אובייקטיביות שהוצגו מלמדות על כך - שהמתלוננת לא הפגינה כל שינוי בהתנהגותה כלפי הנאשם, אפילו כזה שהיה בא ידי ביטויו בהסתייגות כלשהי או בנסיון להתרחק ממנו או לחמוק ממגע עמו. כך, ימים ספורים לאחר האירועים הנטענים בכתב האישום יצאה המתלוננת, יחד עם הנאשם, לטיול ארוך בחו"ל".
לדברי סולקין, "גם אם ניתן, בדוחק כלשהו, לקבל טענת המתלוננת, כי המדובר בטיול, שנקבע זמן רב מראש, וכי נסעה לטיול ביחד עם אמהּ כשהנאשם ביחד עם רעייתו - קשה להבין, איך לא נערך אפילו שיקול נוסף כלשהו מצדה או מצד בעלהּ, האם להשתתף בטיול זה או בדיקה, האם ניתן לדחותו". סולקין מוסיף כי במהלך הטיול עצמו בחרה המתלוננת לשהות בצמוד לנאשם ולרעייתו. "יתר על כן - בתגובה לפניית רעיית הנאשם ברשת חברתית אף הלינה המתלוננת, בחצי הלצה, מדוע חסרה דלת מקשרת בין החדרים. זו אינה התנהגות ממנה ניתן ללמוד על הסתייגות כלשהי מהנאשם, שבוודאי הייתה מקיפה גם את הסובבים סביבו, כגון רעייתו, ויש לזכור, כי המדובר בימים ספורים לאחר הפגיעות הנטענות".
סולקין מוסיף כי "עדויות נוספות וראיות נוספות שהוצגו מלמדות על כך, שהמתלוננת נהגה לסעוד את ארוחות הצהריים ביחד עם הנאשם, כשלא היה הכרח בכך. גם ההתכתבות שבצילומי המסרונים אשר נערכה לאחר אירועי הפגיעה המינית הנטענים מלמדת על יחסי קרבה, חברות ואהדה בינה לבין הנאשם".
"גרסת הנאשם הייתה סדורה ועקבית ואף נתמכת בראיות ובעדויות אחרות"
פסק הדין מוסיף כי ההחלטה להגיש תלונה על הטרדה מינית נגד הבכיר הנאשם נובעת מהפחד של המתלוננת כי לא תקבל קביעות במפעל, לאחר שהעביר דיווח על אודות התנהלותה. "לאחר שמיעת מכלול הראיות מוצא בית המשפט, כי ניתן להסיק בבירור, שנושא זה עמד בבסיס החלטת המתלוננת להגיש התלונה. בית המשפט מוצא הסתברות גבוהה לטענת הנאשם, כי המתלוננת שינתה טעמה ומצאה להלין כנגדו רק לאחר שהוברר, כי "הצטרף למקהלה" הטוענת כנגד תפקודה של המתלוננת ובכך - ראתה פגיעה באמון שרכשה לו ובעיקר - איום על סיכוייה לקבל קביעות".
לדבריו, "עיתוי זה של חשיפת התלונה והתפתחות הגרסאות - מהתנכלויות של עובדים אחרים, עובר להטרדתה על ידי הנאשם באמצעות מסרונים ובסופו של דבר - פגיעה מינית פיזית בדמות מעשה מגונה - פוגעים עוד יותר במהימנות שניתן ליחס לגרסתה של המתלוננת".
עוד מציין פסק הדין כי "המתלוננת דואגת לתעד התנכלויות, שנעות החל מהזעפת פנים כלפיה וכלה בחלוקת מטלות שנתפסת בעיניה כבלתי צודקת ולצורך כך מקליטה אנשים. דואגת גם לתעד את הנאשם עצמו בהקלטה סמויה בנושאים אלה. אך אינה יוזמת שיחה כלשהי בנוגע לפגיעות המיניות, לא לפני שיחת המשוב ולא לאחריה. כאשר המתלוננת דואגת לשמור ולתעד דברים פחותי ערך בהרבה - גם כאן - המדובר בהתנהגות, המקימה סימני שאלה. לכך יש להוסיף, כי הנאשם עצמו הציע למתלוננת להקליט שיחות עם עובדים אחרים וגם זה אינו מסתבר. במצב בו היה בוער הכובע על ראשו - קשה להניח, כי במצב כזה יעלה אצל המתלוננת רעיונות להקליט ולתעד אינטראקציות, כשבקלות - עלול הדבר להתהפך נגדו".
לבסוף כותב סולקין כי "בניגוד לתמיהות הרבות, הפוגעות במשקל שניתן לייחס לגרסת המתלוננת, מוצא בית המשפט לייחס מהימנות לגרסת הנאשם, שהייתה סדורה ועקבית ואף נתמכת בראיות ובעדויות אחרות".
סנגוריו של המנהל שזוכה, אבי חימי, אבנר שמש ומשה וייס מסרו בתגובה כי "אנחנו מברכים על החלטת בית המשפט לזכות את מרשינו זיכוי מוחלט מכל המיוחס לו. כתובת הזיכוי הייתה על הקיר עוד בתחילת ההליך, וכל טענותינו כפי שנטענו עוד בשלב השימוע התקבלו במלואן. הזיכוי הוא אכן משמח, אך הוא אינו מרפא את הרס חייו של מרשינו במשך שלוש שנים, במהלכן נרמס שמו הטוב, הוא הושעה מעבודתו ושקע במרה שחורה. אנו תקווה כי יצליח לשקם את חייו".
ת"פ 58417-04-19