ZOOM. קשה למצוא ארגון או מוסד לימודים שפסח על השימוש במערכת / צילום: shutterstock, שאטרסטוק
הסטודנטים שיחזרו אחרי החגים ללמוד דרך זום שואלים את עצמם מדוע עליהם לשלם שכר לימוד לאוניברסיטה מקומית תמורת הזכות לצפות במרצה דרך מסך. אם כבר דרך מסך, אפשר לצפות במרצים ובמערכי שיעור מהטובים בעולם בכל תחום. ניתוק הלמידה ממקום פיזי, שהתרחש במשבר הקורונה, הוא הזדמנות מצוינת להגדיר איך צריכה להיראות השכלה גבוהה בעולם החדש - במיוחד לאור העובדה שנצטרך יותר השכלה, לא פחות, כדי להישאר מעודכנים ורלוונטיים לאורך שנים רבות של תעסוקה בעולם של שינויים מהירים.
כבר היום יש להשכלה הגבוהה מגבלות רבות מבחינת התאמתה לשוק התעסוקה ושוויון ההזדמנויות שהיא נותנת. 80% מהסטודנטים אמנם אומרים שנרשמו ללימודים כדי לשפר את הזדמנויות התעסוקה שלהם, אבל רובם אומרים גם שהם מסיימים את התואר בלי המיומנויות הנדרשות בשוק העבודה. ויש כמובן גם מגבלות של תקציב, גיאוגרפיה ורקע חברתי שמגדירות את יכולתו של אדם לרכוש השכלה איכותית.
הרעיון שניתן ללמוד תואר ולרכוש זהות מקצועית לחיים לא תאם את המציאות עוד לפני המשבר הנוכחי. השינויים המהירים בעולם דורשים עדכון וגיוון של המיומנויות והעיסוקים, וכך נפתח פער יכולות משמעותי בין מה שמציעים התארים לבין מה שדורש עולם העבודה.
ויותר מזה. למרות הטכנולוגיה, התארים נשארו אנלוגיים. זה כמה שנים שאנחנו רואים ניסיונות לחדש בתחום ההשכלה - לדוגמה קורסים פתוחים ברשת (הידועים בשם MOOC) - אבל עדיין לא ראינו מעבר למודל השכלה פתוח, שמאפשר ללמוד בכלים שונים, בתקופות שונות, אצל מומחים שונים. האקדמיה ממשיכה להגן על מערכת התארים המסורתית בקמפוס הפיזי.
משבר הקורונה מסמן לנו הזדמנות לטפל בבעיות הקיימות במערכת ההשכלה הגבוהה. המודל הבינרי של השכלה - פנים אל פנים או ברשת - לא יתפוס בעולם החדש. סטודנטים צריכים לחוות למידה שמותאמת לעתיד שבתוכו הם יחיו ויעבדו. בעולם שבו אין תשובות נכונות, למידה לא יכולה להתבסס על מרצה שמעביר ידע ושורות של תלמידים פסיביים רושמים אותו במחברת או בנייד ואז מוכיחים שהם זוכרים אותו במבחן. בעידן החדש תצטרך מערכת ההשכלה הגבוהה לתת מענה לדרישות חדשות:
לייצר אקו-סיסטם שלם של למידה, שמותאם לעולם משולב למידה פיזית ודיגיטלית אבל כולל לא רק את השיעורים אלא גם את כל מה שנדרש לחוויית הלמידה: חדרי למידה, גישה לחומרים ועזרים, מפגשים אישיים, קבוצתיים וכיתתיים ואפילו התייחסות למערכת החברתית של הקמפוס הפיזי.
ללמוד אחד מהשני וביחד כי בעולם החדש אנחנו כמעט אף פעם לא יודעים כל מה שצריך לדעת ולכן צריך ללמוד גם להגיע אל מי שיודע או אל מי שאיתו אפשר ללמוד. הלמידה החדשה צריכה לעזור לנו לחוות עשייה משותפת מסוגים שונים וגם ללמוד לזהות ולרתום את האנשים שאיתם אנחנו יכולים ללמוד יחד. האקדמיה החדשה צריכה לעזור לנו להבין מתי להפריד בין למידה אישית ללמידה בחברותא ולהכין אותנו לעולם של עשייה בקהילות של אנשים מסוגים שונים.
לנהל את הזמנים ללמידה, כי אנחנו לא יכולים יותר להסתמך על זה שמישהו אחר יגדיר לנו את המסגרת. מערכות השכלה בעולם החדש צריכות לעזור לנו להתנהל בלמידה שהיא גם א-סינכרונית, כל אחד בזמנו, וגם סינכרונית, כולנו ביחד בשעת מפגש. זה אומר בין השאר פיצול של הלמידה לאישית ועצמאית, עצמאית בקבוצות קטנות וכיתתית מונחית. וזה כנראה אומר גם פיתוח של כלי למידה חדשים שיעזרו לנו לנהל את הלמידה על כל צורותיה.
לגוון את מקורות הלמידה, שכן עבר הזמן שבו כל הידע ישב אצל המרצה ובספרים. ההשכלה הגבוהה של העידן החדש צריכה לאפשר ללומד ללמוד ממגוון מקורות, גורמים, צורות וגם על פני תקופות ארוכות. מקורות כאלה יכולים להיות קורסים ברשת, תוך כדי עבודה, בלוגים, פודקאסטים, קבוצות דיון, מפגשים עם אנשים. במקום להכתיב את המקור ללמידה, נרצה אקדמיה שאוצרת עבורנו את איכות הלמידה, עוזרת לנו להבחין בין מידע, ידע ודעה, לבדוק, לחקור וללמוד מהמקורות הנכונים ביותר לכל זמן ונושא.
להכיר במסלולים פתוחים . אנחנו מסתמכים היום על תארים פורמליים ותעודות הסמכה כדי לסמן למידה. אבל זה לא תואם את העובדה שהלמידה לא נובעת רק מהקורסים באוניברסיטה. יותר מכך, אפילו אם אנחנו לומדים לתואר פורמלי, אין סיבה שהלמידה תוגבל למרצים בפקולטה שבה אנחנו רשומים. צריך לפתוח את ההגדרות של מסלולי ההכשרה, הלמידה וגם ההסמכה. וכן, אפשר לצפות שהשכלה גבוהה תתפתח מבעלות לאוצרות של למידה ברמה גבוהה, שתדע לספק לנו את חותמת האיכות בדמות תואר או אקרדיטציה ואפילו תעזור לנו לסמן את איכות החומרים בלי להגביל אותנו למוסד יחיד. אבל אנחנו צריכים ללמוד להכיר בהסמכה שנובעת מאוצרות למידה מסוג אחר.
בוגרי היחידות הטכנולוגיות של צה"ל הם דוגמה לכך. שוק התעסוקה מכיר באיכות ההכשרה והניסיון של המשרתים ומקביל אותם למדרגים מסוימים של תעודות אקדמיות. וכך אנחנו רואים בוגרי יחידות טכנולוגיות נקלטים בתעשיית ההייטק בלא דרישה לתואר בהנדסה. דוגמאות דומות אנחנו רואים בחלק מהמערכות שמסיבות אקדמאים במקצועות לא הנדסיים ומסיבות אותם לתפקידים בהייטק או במערכות שמסיבות אנשי צבא והייטק להוראה.
למדוד אחרת, לא דרך בחינות, אלא כמו שהשוק מתגמל - על היכולת להתקדם, להתפתח, להשיג מטרות אישיות וקבוצתיות. הדרך לעולם העבודה לא עוברת ביכולת לשחזר משהו שמישהו לימד אותנו אלא ביכולת לעשות משהו עם מה שלמדנו. זה אתגר מורכב אבל הכרחי במיוחד מאחר שהוא משולב במוטיבציה ללמידה. המוטיבציה הזאת כבר לא יכולה להישען על קבלת 100 במבחן, אלא על התפתחות מתמדת ביחס ליעדים אישיים.
לעצב השכלה הוליסטית, בעולם שבו הידע מתיישן, ומקצועות ותעשיות משתנים, החיבור בין השכלה לעולמות העבודה עובר במיומנויות, בהיכרות ובהבנה של עולמות רחבים, בתכנים מעודכנים שמתאימים לקצב המהיר. היברידזציה של מקצועות, כך מכונה התופעה שבמסגרתה שוק העבודה דורש אנשים "עגולים" יותר, עם אוסף יכולות וניסיון במגוון דיסציפלינות. בחלק מהאוניברסיטאות כבר רואים את זה במסלולי לימוד חדשים שנוצרו לרוחב כמה פקולטות. אבל זה לא מספיק ולא עונה על הצורך להגמיש את הלמידה כך שנוכל לייצר בסיסים חדשים של "קרוא וכתוב" לעולם החדש והשכלה חוצת פקולטות מסורתיות.
ללמוד כיצד ללמוד ככלי לחיים - זאת כנראה המטרה העליונה של השכלה גבוהה בעולם החדש. זה כולל את היכולת לאתר מקורות, מובילי דעה, לפנות זמן ותשומת לב להתפתחות בחזית הידע, ליזום ולשאול - והכל בקצב, במקום ובכלים המתאימים, כל הזמן, כדי להישאר רלוונטיים.
בשנים הקרובות נגלה עוד צרכים של השכלה בעולם משתנה. ואם להיות הוגנים, התהליך הזה לא תלוי רק באקדמיה. התעשייה משתמשת כבר שנים רבות בתארים כמערכת של הסמכה וסינון, כזו שמגדירה את הזהות המקצועית, עולמות התוכן ואפילו האיכות של המועמדים. אנחנו יודעים כבר תקופה שכיום יש הרבה יותר השפעה לפוטנציאל המתקבל מניסיון ויכולות מוכחים מאשר לתואר. הבעיה היא שאנחנו לא יודעים למדוד ולהסמיך יכולות ואין לנו דרך למיין באמצעותן, ולכן אנחנו עדיין נסמכים על קורות החיים הקלאסיים של השכלה. עד שנפצח את זה, כדאי לכל מי שלומד עכשיו דרך הזום להרחיב את הלמידה בכלים עצמאיים למה שבאמת חשוב, כדי להיות רלוונטיים לשוק התעסוקה ביום שאחרי הקורונה.
הכותבת היא יועצת אסטרטגית, חוקרת ומרצה בעולם העבודה העתידי