יואב גלנט, הליכוד / צילום: איל יצהר, גלובס
הסבב התורן במלחמה על פעילות בתי הספר בקורונה הסתיים בהפסד ליואב גלנט: למרות ההתנגדות העקבית של שר החינוך, הממשלה החליטה לסגור אותם כבר מיום חמישי. הנימוק העיקרי שמשמש את גלנט בשבועות האחרונים הוא ששיעור התחלואה בקרב ילדים בישראל נמוך פי שלושה ויותר מהשיעור בכלל האוכלוסייה, ומכאן שבתי הספר בטוחים. אבל לפני שבועיים, בתוכנית "פגוש את העיתונות", הוא העלה טענה יותר נחרצת: עדיף שמשרד החינוך יקבע פרטנית אילו בתי ספר ייסגרו מאשר "סגירה מסיבית של מערכת החינוך, בזמן שאנחנו יודעים שהילדים הקטנים - הם בכלל לא מדבקים".
האם ילדות וילדים צעירים שחטפו קורונה לא מסוגלים להדביק אחרים? נעזרנו בענר אוטולנגי, חבר עמותת "מדעת" ודוקטורנט במחלקה לאימונולוגיה באוניברסיטת בן גוריון.
שני דברים ידועים בוודאות על ילדים וקורונה: ראשית, ילדים בכל הגילים נדבקים; שנית, הם מסוגלים לפתח סימפטומים, לפעמים חריפים, אבל לרוב המחלה אצלם קלה יחסית ואפילו בלתי מורגשת. העובדה שילדים רבים הם נשאים אסימפטומטיים מעוררת חשד ששיעור הנדבקים האמיתי גבוה מזה שמתגלה בבדיקות, כי חולים בלי תסמינים לרוב לא נבדקים. מתוך 4.7 מיליון חולים מאומתים בארה"ב, רק 8% היו בני 18 ומטה, אבל ייתכן שהשיעור גבוה יותר. זה נכון גם לנתונים שגלנט מציג על הדבקה במערכת החינוך בישראל.
דווקא בשאלה שגלנט בטוח לגביה - האם ילדים מדביקים - התשובות בספרות המדעית מאוד זהירות. "לא ברור איזה תפקיד ממלאים ילדים בהעברת המחלה לאחרים", קובע ניסוח טיפוסי באתר UpToDate, שמסכם את מצב המחקר בתחומי הרפואה. "ראיות חלקיות מלמדות שהעברה דרך ילדים, בפרט הצעירים, היא תופעה נדירה", אבל ילדים בגיל חטיבת ביניים ותיכון - שים לב, גלנט! - "מסוגלים כנראה להעביר את הנגיף ביעילות".
למה הזהירות? מצד אחד, קשה למצוא דוגמאות לזאטוטים שהדביקו. המרכז האירופי לבקרה ומניעת מחלות (ECDC) סיכם ממצאים אפידמיולוגיים שנאספו במערכות החינוך בצרפת, באירלנד, בפינלנד, באוסטרליה, בסינגפור, וגם בישראל. שרשראות ההדבקה שאפשר היה לבסס לא כללו הדבקה מילדים למורים או לילדים אחרים.
מצד שני, יש סיבות להניח שההדבקות פשוט לא מתגלות מהסיבה שהזכרנו: למדביקים אין סימפטומים ולכן לא בודקים אותם. שורה של מחקרים מצאו שילדים צעירים, גם אסימפטומטיים, מפרישים את נגיף הקורונה מחוץ לגוף. RNA של קורונה התגלה בפתחי הנשימה ובצואה שלהם, ולפעמים הם פולטים נגיף חי. לכן, מסביר אוטולנגי, לא סביר שהם לעולם לא מדביקים. במגפות קודמות כמו השפעת הספרדית, הפוליו והחצבת, בתי ספר היו מוקדי הדבקה חשובים.
בשורה התחתונה: דברי גלנט חצי נכונים. העדויות המוגבלות מהעולם כמעט לא חשפו מקרים מובהקים של הידבקות מילדים צעירים. אבל מדענים לא שוללים אפשרות כזאת, כי ילדים מסוגלים להידבק ולהפריש את הנגיף גם ללא סימפטומים.
תחקיר: יפתח בריל