מגפת הקורונה ביולי: המדרגות הספרדיות ברומא / צילום: Cecilia Fabiano, Associated Press
בתחילת השנה היה האיחוד האירופי במצב רע. הממשלה הנבחרת בבריטניה קיבלה רוב גדול מהציבור בממלכה כדי להפוך למדינה הראשונה שעוזבת את הגוש בקול תרועה רמה; ארה"ב בהנהגת דונלד טראמפ התעללה בו לעיני כל העולם, מאיימת על נאט"ו, מטילה מכסים על סחורות בשם הביטחון הלאומי שלה ושמה ללעג את הניסיונות להמשיך ולקיים את הסכם הגרעין שחתמה אירופה עם איראן. מתחים סביב סוגיות כמו הגירה ושלטון החוק איימו לקרוע אותו מבפנים. ואז הגיעה מגפת הקורונה.
בהתחלה היא הצטיירה כמכת־מוות. הנגיף התפשט מתחת לרדאר בעמקים של צפון־איטליה, דילג לאוסטריה, ומשני המוקדים הללו נפוץ במהירות לספרד, לאחר מכן לגרמניה ולצרפת ואז לכל רחבי היבשת. מצבו של האיחוד הידרדר יחד עם החדשות היומיות על מאות הקורבנות שגבתה המחלה.
איטליה שיוועה לעזרה אך נענתה בשתיקה מצד בריסל ובגבולות סגורים. ספרד ביקשה סיוע, אך מדינות האיחוד השעו את אמנת שנגן, הציבו שוטרים בגבולות והגנו על עצמן. כל מדינה ספרה כמה מקומות טיפול נמרץ יש לה וכמה מכונות הנשמה. לאף אחת לא היה מספיק. בשבועות הראשונים להתפרצות הקורונה, הסולידריות האירופית נעלמה.
אבל אירופה היא יבשת למודת אסונות, קרבות והתמודדויות לאומיות. הסגרים הנוקשים והשעיית הלימודים בהמלצת האפידמיולוגים עבדו. הציבור ומערכות הבריאות התגייסו כדי לעצור את התפשטות הנגיף.
הסולידריות התבטאה ברמה הלאומית במחיאות כפיים ממרפסות הבתים, בתוכניות לשימור תעסוקה ובמחויבות של הממשלות לעצור את המגפה. ברמה העל־לאומית, היא התבטאה בנכונות תקדימית של המדינות החברות באיחוד לתמוך כספית אחת בשנייה כמעט ללא תנאים, על ידי גיוס חוב משותף. דווקא מתוך ההחלמה של היבשת הזקנה־ביותר צמח איחוד אירופי אחר. אירופה קמה מהקרשים.
"מגפת הקורונה - מבחן לדמוקרטיות"
ייתכן כי מדובר בגאות זמנית, בכלכלה ובתדמית. אנחנו נמצאים שבועות בלבד בתוך התפרצויות מחודשות של מגפת הקורונה, שקשה לחזות אם וכיצד יתורגמו בחורף לתמותה או לצעדים ממשלתיים. אך נראה כי מצב העניינים השתנה לטווח הארוך.
עד השנה, מאזן הכוחות העולמי נאמד בעיקר בכוח צבאי וכלכלי. החל ממרץ 2020 נכנס משתנה חדש למערך המשוואות - היכולת להתמודד עם מגפה. הוא כרוך בשלל גורמים כמו רמת האמון של הציבור במוסדות, האמון זה בזה, וגם במגזר ציבורי גדול ומתפקד ובתמיכה סוציאליות.
"מגפת הקורונה היא מבחן־לחץ לדמוקרטיה שלנו", אבחנה היטב קאנצלרית גרמניה אנגלה מרקל. עד כה, הדמוקרטיות האירופאיות ביבשת, עם הקפיטליזם החברתי שלהן, נראות טוב יותר בהשוואה למצב מעבר לים, ואפילו מעבר לתעלה.
גיל הוא ישראלי החי בניו יורק. בימים אלה הוא ומשפחתו מתכננים את המעבר שלהם לספרד. יש לו אזרחות של המדינה כצאצא למשפחה יהודית־ספרדית, והוא מספר כי החיים כיום בארה"ב אינם טובים כשהיו.
"הכל פוליטי, החיים בניו יורק שותקו יותר מדי. אם טראמפ ממעיט בחשיבות הקורונה, תגובת הנגד של המושל הדמוקרטי בניו יורק היא להחמיר. לא פותחים את הלימודים כרגיל אלא במתכונות מסובכות, המסעדות היו סגורות עד לאחרונה. אם אנחנו יכולים לחיות בספרד ליד הים מהשכירות על הבית שרכשנו בניו יורק, אז למה לא? החיים באירופה הרבה יותר נוחים".
הוא אומר כי מדובר בצעד זמני, אך מעריך שלניו יורק יידרשו שנים להתאושש. "עלות המחיה כאן לא מצדיקה את מצב החיים נכון לעכשיו. היתרון הגדול שלה, חיי החברה וחיי הלילה ־ נעלם". חברים מקליפורניה, הוא אומר, עוזבים גם הם את לוס אנג'לס וסן פרנסיסקו, שבנוסף חווה גל של שריפות יער שמשבש את החיים. "אמריקה איבדה את הקסם שלה", הוא אומר.
הם אינם לבד. "אמריקאים רבים שמשפחותיהם היגרו לארה"ב זכאים לדרכון אירופי, והמגפה גרמה לזינוק במספר הבקשות", דיווח בחודש שעבר ה"ניו יורק טיימס". משרד עורכי דין המסייע להשיג אזרחות איטלקית לצאצאי משפחות שהיגרו מאירופה סיפר לעיתון על עלייה של פי חמישה במספר הפניות מאז מאי. "יש פה בארה"ב כזו גישה של אני־קודם", אמרה אחת המרואיינות, "ואין שום הרגשה של אחדות".
מגלים מחדש את חשיבות הלכידות
באירופה, לעומת זאת, מגלים מחדש את החשיבות של לכידות חברתית ואמון במוסדות. לעומת כ־30% בלבד בארה"ב שענו בחיוב על השאלה אם יש להם אמון בממשל, כ־60% ענו בחיוב בגרמניה. התמונה שונה במדינות שונות ביבשת (יוון ואיטליה בתחתית רמת האמון במוסדות), אולם באופן כללי השוויון החברתי והאמון ההדדי גבוהים יותר באירופה מאשר בארה"ב ובבריטניה.
גם בממלכה המאוחדת מודעים למצב, ויש מי שמסתכלים בקנאה על מה שקורה ביבשת ובאיחוד שאותו הם מתכוונים לעזוב בעוד כשלושה חודשים. "גרמניה דחתה את השפע והעודפים שהציעו השווקים החופשיים האנגלו־סקסיים", כתב השבוע פרשן ב"פייננשייל טיימס" על המדינה המייצגת יותר מכל גישה אירופית אחודה כלשהי.
"היא האמינה בשילוב של צמיחה כלכלית ודאגה לנושאים חברתיים עוד לפני שזה נהיה אופנה בכלכלות המערב. ממשל יעיל, פריון גבוה, הוצאה ציבורית אמינה, חוזקות אזוריות וסולידריות חברתית... גרמניה המודרנית הראתה לעולם שתכונות אלה מסייעות לה להתמודד עם המשברים שחוותה, כאשר ההתמודדות עם הקורונה היא רק האחרונה שבהם".
מבחינה זו, מגפת הקורונה עשויה להתברר כקו פרשת מים בנוגע למדיניות כלכלית־חברתית. התפרצות הקורונה בארה"ב הייתה מאוחרת יותר מאשר זו באירופה, אך ניתן לראות כי בחודשים הראשונים היא נמצאה במסלול דומה.
מתחילת מאי נפער פער, שמומחים מסבירים בין השאר באופי ההתמודדות עם המגפה, ואירופה הצליחה לשטח את עקומת התמותה בזמן שארה"ב נכשלה במשימה זו. עד כה, שיעור המתים בארה"ב גבוה פי שניים משיעור התמותה באירופה, בחישוב לפי תושב. ברביעי מתו מהמחלה 890 בני אדם בארה"ב, לעומת 179 באירופה, לפי נתוני אוניברסיטת ג'ונס הופקינס.
כחלק מכך, התדמית של ארה"ב, שעד לאחרונה נחשבה למודל בינלאומי לחיקוי, ליעד הגירה מבוקש ולדוגמה כיצד חדשנות מביאה לעלייה ברמת החיים, נמצאת בשפל של שני עשורים. לפי מחקר שהתפרסם השבוע של מכון המחקר PEW, רק 15% מתוך מדגם תושבים ב־13 מדינות (שמונה מתוכן אירופיות) אמרו כי ארה"ב "עשתה עבודה טובה" במהלך משבר הקורונה, לעומת 57% שענו בחיוב על אותה השאלה לגבי האיחוד האירופי.
המכון מפנה אצבע מאשימה ישירה להתמודדות הכושלת עם משבר הקורונה כסיבה לכך שהתדמית הכוללת של ארה"ב המשיכה להידרדר - גם במדינות כמו קנדה, יפן ואוסטרליה. הוא מציין כי בחלק מהמדינות מדובר ב"ערכים הנמוכים ביותר שנרשמו מאז התחילו המדידות לפני כשני עשורים". טראמפ זכה להתייחסות חיובית רק בקרב 16% מהנשאלים, לעומת 76% שהייתה להם התייחסות חיובית למרקל ואפילו 64% שהתייחסו באופן חיובי לנשיא צרפת עמנואל מקרון.
ומשום שלשיקולי תדמית וביטחון לאומי נוספה בחינה של הדרך שבה המדינה מתמודדת עם מגפה, לפתע ערכים כמו אמון הופכים לקריטיים כעת. על המגרש הזה, לאירופה יש הרבה יותר ניסיון וקרדיט מאשר לארה"ב. רק 18% מהאמריקאים אמרו כי המדינה כעת "מאוחדת יותר" משהייתה לפני המאבק בקורונה. בדנמרק השיעור עומד על 72%. כחלק מהטלטלות שהעבירה הקורונה את העולם, החיים האירופיים זוכים לעדנה מחודשת.
גרמניה - הפתרון לכל בעיה שצצה
את החלק הגדול של האחריות בהצלתו של האיחוד האירופי, מסתמן, לוקחת גרמניה. בציטוט כמעט נבואי מ־1900 ("שלושה גברים בבומל"), כתב ג'רום ק. ג'רום על הסטריאוטיפ הוותיק לפיו המדינה מנוהלת היטב ותושביה צייתנים: "לגרמני יש את המזל המבורך להישלט בצורה טובה יוצאת מגדר הרגיל. אם זה יימשך, הכל יהיה בסדר. צרותיו יתחילו רק כשמשהו ישתבש במנגנון השלטון".
גרמניה חזרה כעת לשלב שבו היא נשלטת בצורה טובה, על ידי קאנצלרית מנוסה שהתמודדה גם עם המשבר הכלכלי העולמי לפני עשור. הגל השני של התחלואה בקורונה, ששובר שיאים בצרפת, בספרד ובהולנד, עדיין מצומצם בגרמניה, והכלכלנים וגם הפוליטיקאים מדברים על התאוששות בצורת V, ועל יציאה מהמשבר מנקודת המצב הנוכחית והלאה.
מצב עניינים זה עוזר לציבור הגרמני לממן ללא טענות מיוחדות את קרן הסולידריות האירופית שהוקמה, שבה יגייסו מדינות אירופה כ־750 מיליארד אירו במשותף בפעם הראשונה. כמובן שלא מדובר באלטרואיזם. גרמניה חייבת את השגשוג שלה לאיחוד האירופי, ומבחינה לאומית, חברותה באיחוד היא הצורה היחידה של הגדרה עצמית שהיא מכירה (האיחוד עם המזרח נעשה כבר במסגרת זו). אם מצב העניינים בגרמניה היה עגום יותר, או אם מגפת הקורונה תצא משליטה במדינה, למשל, נראה שהאיחוד האירופי יצטרך להשתנות אתה.
אבל בינתיים, גרמניה היא הפתרון לכל בעיה שצצה באיחוד האירופי: גרמניה תשלם את החשבון על שיקום הכלכלות הדרום־אירופיות, גרמניה תיקח פליטים ממחנה "מוריה" בלסבוס, גרמניה תקבל מטופלי קורונה מאיטליה ומצרפת אם צריך.
נשיאת האיחוד האירופי, הפוליטיקאית הגרמנית אורסולה פון־דור־לאיין, אמרה אתמול בנאום שהוקדש למצב האיחוד, כי עליו להישאר נאמן לקפיטליזם עם חמלה שמאפיין את היבשת, לכלכלת שוק חברתית, וכי זהו אחד הלקחים מההתמודדות עם המגפה.
למעשה, מדינות אירופה הוכיחו במגפת הקורונה את החשיבות של הישן והוותיק על החדש ו"המשבש". התושבים לא רוצים תעשיות חדשות ושווקים חדשים שיאפשרו ניצול משאבים קיימים כדי להגדיל ערך, אלא מערכת ציבורית אמינה, יעילה, שתנהל מצב של מגפה.
אפילו "המודל הגרמני" שאומץ בחדווה במדינות אירופה במשבר הנוכחי, ושאחראי בין השאר לתחושת האמון במדינות, שממשיכות לסבסד את התעסוקה של תושביהן, מקורו בחקיקה שהתקבלה לפני מאה שנה, בשנות ה־20 בגרמניה.
אירופה נראית טוב יותר במדדים
ייתכן שמדובר בשינוי זמני. ייתכן שמדובר יותר בירידת קרנה של ארה"ב בבמה העולמית מאשר בעליית קרנה של אירופה. אבל נכון לעכשיו, השינויים מתבטאים גם בשורה של מדדים - האירו התחזק מול הדולר בצורה שלא נרשמה מזה שנים, כלכלנים משבחים את תוכניות החילוץ ושימור העבודה האירופיים, אנליסטים חוזים השקעות שיזרמו למדינות אירופה בגלל תוכניות שיקום מסיביות ששמות דגש על תעשייה ירוקה.
מול המתחים בין שחורים ללבנים בארה"ב, בין רפובליקאים לדמוקרטים, ומול פילוג ושנאה בברזיל או אפילו הדיכוי הכרוך במלחמה במגפה בסין - אירופה נראית לפתע טוב יותר.
כמובן שמוקדם לומר איך השנה האזרחית תסתיים. האיחוד האירופי אינו מקשה אחת, ולמרות ניסיונות התיאום מבריסל, יש לציין כי מדינות רבות עדיין מפעילות מדיניות גבולות עצמאית; שהתקציבים המוקצים לרכש מאוחד של ציוד רפואי או לסיוע במקרה מגפה הם רק חלק קטן מאלה המוקדשים למטרות אלה ברמה הלאומית.
הסתיו באירופה רק יתחיל רשמית בעוד כארבעה ימים, ואתו גם החשש מהעלייה בקטלניות של הגל השני של הקורונה. ארגון הבריאות העולמי כבר הזהיר כי "מספר מקרי המוות באירופה ילך ויעלה בחורף הקרוב". זאת, כמובן, בלי להזכיר את רבבות הקורבנות שהמחלה כבר גבתה.
אבל האיחוד האירופי מראה כי במבחן הלחץ הגדול ביותר של השנים האחרונות - הוא טרם כשל. שהוא נלחם במגפה גם ברמה הלאומית וגם כארגון. "אני רואה איך האירופאים מתמודדים יחד עם הבעיה ומנסים להיפטר מהנגיף" אמרה אמריקאית שמתכננת להגר ליוון ל"ניו יורק טיימס", "בשבילי הקורונה פחות או יותר הכריעה את המעבר".