מנכ"ל פייסבוק מארק צוקרברג / צילום: Francisco Seco, Associated Press
החלטה חדשה של בית משפט בישראל מרחיבה את סמכות השיפוט של מערכת המשפט הישראלית מול ענקיות האינטרנט. על פי החלטה שקיבל בשבוע שעבר שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב רחמים כהן, לא רק משתמשים פרטיים אלא גם בעלי עמודים עסקיים בפייסבוק יוכלו לבקש מבתי המשפט בישראל לדון בסכסוכים עם פייסבוק לפי הדין הישראלי, במקום זה של קליפורניה.
כיום הדין שונה בין משתמשים פרטיים ומשתמשים עסקיים בפייסבוק. שינוי שערכה פייסבוק בתנאי השימוש שלה ב־2018 והלכת בן חמו שהתקבלה בבית המשפט העליון גם כן באותה שנה, הפרידו בין מקרים של משתמשים פרטיים, שהוגדרו כ"צרכנים", לבין משתמשים עסקיים. בעוד שהראשונים יוכלו להתברר בבית המשפט על פי הדין הישראלי, על המקרים של עמודים עסקיים להתברר על פי הדין של קליפורניה. ההיגיון היה שלא להכביד על פייסבוק בכך שתיאלץ להתמודד עם דינים שונים בעשרות מדינות שונות.
ההחלטה של השופט כהן היא שינוי משמעותי, כל זאת בהנחה שבית המשפט העליון לא יהפוך אותה אם יוגש אליו ערעור.
"השבתת חשבון מסיבה לא לגיטימית"
החלטתו של השופט כהן התקבלה במסגרת תביעה שהגישו רותם גל וסמיון (סניה) ולדברג נגד פייסבוק. ההחלטה היא עוד שלב בהתדיינות משפטית ממושכת שנים בין התובעים לרשת החברתית.
סיבת התביעה שהגישו השניים, גל וולדברג, שניהם אנשי פרסום ושיווק, נגד פייסבוק, היא חסימות חוזרות ונשנות של חשבונותיהם הפרטיים בשל עניינים הקשורים בפעילותם השיווקית עסקית. בתביעה ייצוגית שהגישו באמצעות עורכי הדין אדם לוין ויונתן רפפורט, ממשרד עורכי הדין רפפורט, לוין ביטון, טענו השניים כי "פייסבוק משביתה חשבונות פרסום של לקוחותיה מסיבות לא לגיטימיות, שלא פורטו במסמך הנחיות הפרסום ושאינן ידועות ללקוחות פייסבוק", וכי "כתוצאה מהפרות אלה, נגרמים ללקוחות פייסבוק נזקים ממוניים ולא ממוניים".
פייסבוק מצידה ביקשה לדחות את התביעה על הסף משום שעל פי תנאי השימוש שלה, תביעות של עמודים עסקיים יידונו על פי בית משפט בקליפורניה.
בהחלטה שקיבל בשבוע שעבר השופט כהן, הוא דחה את ההבחנה בין משתמשים פרטיים, שהם לפי תפיסתה "צרכנים" ולכן כאלה שניתן לדון בעניינם בבית דין מקומי, לבין משתמשים עסקיים שעניינם יידון לפי חוקי קליפורניה.
בהחלטה קבע השופט כהן מפורשות כי התובעים "הם בגדר 'צרכנים' של פייסבוק" ולכן ניתן לדון בעניינם בבית משפט ישראלי.
"תשלום לא הופך מפרסם ל'לא צרכן'"
הנימוק שנתן השופט היה כי אמנם "המפרסמים בפייסבוק הם בבחינת 'מי שקונה נכס או מקבל שירות מעוסק במהלך עיסוקו' (מתוך הגדרת "צרכן" בחוק הגנת הצרכן", אך "עצם התשלום, להבדיל מהמשתמש הרגיל, אינו הופך את המפרסמים ל'לא צרכנים', אלא להיפך. ...סבורני, שנוכח ...שינויי העיתים ניתן לראות במבקשים כמי שרכשו שירות מפייסבוק במהלך עיסוקם לשימוש שעיקרו אישי".
השופט בעצם הכניס את התובעים תחת ההגדרה של "צרכנים" של פייסבוק ובכך החיל עליהם את הדין הישראלי.
מעניין לציין כי לפני כחודש וחצי קיבל השופט כהן החלטה דומה, בעניין תביעה שהוגשה גם כן על ידי עורכי הדין רפפורט ולוין, גם כן מטעם סמיון (סניה) ולדברג, אך כשלצידו תובע אחר, בשם אלי נכט. באותה החלטה גם כן נקבע כי "המבקשים הם בגדר 'צרכנים' של פייסבוק". אלא שהמוקד של אותה תביעה היה בחסימת חשבונותיהם הפרטיים.
באותה החלטה הציע השופט כהן לפייסבוק לאחד את ההחלטה שלו בעניין נכט, עם ההחלטה בעניין של גל. על פי האמור בהחלטה, התובעים "הסכימו להצעת בית המשפט ואילו המשיבות ביקשו הכרעה בבקשה לסילוק על הסף".
ההבדל בין שתי ההחלטות היה שבעוד שבהחלטה מלפני חודש וחצי, השופט דיבר על "אנשים פרטיים, שרכשו מדי פעם שירותי פרסום ו'חבילות שיווק'", בהחלטה האחרונה הוא היה מפורש הרבה יותר וקבע כי אין כלל "הבדל בין משתמשים 'רגילים' לבין מפרסמים תמורת תשלום", משום ש"שניהם מצויים באותה עמדת נחיתות ביחס לפייסבוק ושניהם זקוקים להגנת דיני הגנת הצרכן".
השופט כהן אף הרחיק הפעם לכת וקבע כי "הצרכנים המפרסמים זקוקים להגנה זו אף יותר מהמשתמש 'החינמי', שכן הם משלמים לפייסבוק עבור השירות שמקבלים ממנה מחד גיסא ומצויים באותה עמדת נחיתות (כמו המשתמשים הפרטיים. א"ב) מול פייסבוק, מאידך גיסא" .
פייסבוק בחרה שלא להגיב להחלטה של בית המשפט.