העמידות יוצאת הדופן לכאורה שמפגין ענף הליסינג הישראלי בתקופת משבר הקורונה, היא אחת התעלומות הגדולות ביותר של ענף הרכב המקומי. אובייקטיבית, לא אמורה להיות כאן שום סיבה למסיבה. ענף הליסינג מתאפיין מסורתית במינוף גבוה מאוד, ולפיכך רוב רכישות הרכב החדש שלו מתבססות על מקורות מימון חיצוניים, שכוללים הנפקות אג"ח, ניצול קווי אשראי של הבנקים, אשראי של יבואני הרכב ואשראי של גופים חוץ בנקאיים. בשנים כתיקונן מדובר על רכישה של כ-100 אלף כלי רכב חדשים בשנה, פלוס מינוס, בהיקף כספי משוער של כ-12 מיליארד שקל.
■ אניגמה בשוק הרכב: למה נבואות הזעם על המשבר בליסינג לא התממשו בינתיים
למעט מקרים חריגים, כמעט כל המקורות הללו התייבשו כליל מאז החל משבר הקורונה, מה שאילץ חלק גדול מהשחקנים המקומיים להאט משמעותית את קצב ההצטיידות ברכבים חדשים, לפרוס חובות אצל היבואנים הגדולים ולספק ללקוחות כלי רכב חדשים רק במקרים הכרחיים. בכל שאר המקרים הוצע ללקוחות להאריך את תוקף הליסינג על כלי הרכב שקיימים ברשותם.
חובה לציין, שבעיית ההיצע פוקדת בעיקר את חברות הליסינג העצמאיות. למעלה מ-40% מענף הליסינג התפעולי נמצאים כיום בבעלות מלאה או חלקית של יבואני הרכב, שנהנים מנזילות גבוהה הרבה יותר ומתייחסים לחברות הליסינג שבשליטתן כאל זרוע שיווקית לקידום המותגים שהן מייבאות.
גם חברות הליסינג העצמאיות וגם חברות הליסינג של היבואנים סופגות בחודשים האחרונים אש מכיוון הירידה בביקוש לרכבי ליסינג. האבטלה הגוברת והמעבר המואץ של עובדים רבים לעבודה מהבית, במיוחד במגזר ההייטק, פגעו בביקוש הגנרי של ציי רכב גדולים לרכב חדש, ובמקרים קיצוניים אף הביאה להחזרה של רכבי ליסינג של עובדים שפוטרו, או שרכבם הצמוד הפך להיות מעמסה יקרה ולא מנוצלת שנענשת בשווי שימוש גבוה.
לכך אפשר להוסיף עוד שני תחומים משניים שנפגעו. הראשון הוא הסחר בכלי רכב חדשים, מה שמכונה "אפס קילומטרים", שהפך בשנים האחרונות למוקד חשוב של "רווחים קלים" עבור חברות הליסינג, אבל נפגע מהירידה הכללית במכירות רכב. השני הוא תחום השכרת הרכב לתיירות, שנכחד כמעט לחלוטין.
"הכול דבש"?
במאמר מוסגר נציין שהפגיעה בשוק ציי הרכב אינה ייחודית לישראל. בבריטניה, אחד משוקי הליסינג התפעולי הגדולים באירופה, נאלצה הממשלה לגבש חבילה של הטבות והקלות כדי לסייע לענף הקורס. בגרמניה, שבה השוק נשלט על ידי חטיבות המימון והליסינג של היצרנים. צפויים השנה הפסדים כבדים בשל זינוק בחדלות הפירעון, וכן הלאה.
ובחזרה לישראל, לפחות אם לשפוט על פי הדוחות הכספיים, בינתיים "הכול דבש". הרווחים גדלים, ההון העצמי מתרחב, ואם שואלים את השחקנים בענף שומעים מהם שרמת הסיכון נותרה יציבה והענף חסון כתמיד. אז אם המלווים והמוסדיים ישנים טוב בלילה, למרות שהם יושבים על הר מימון שנאמד ב-14-20 מיליארד שקל לענף הליסינג ושהביטחונות עבורו הם כלי רכב משועבדים, מי אנחנו שנתווכח עם השיטה.