החברה הערבית ומשבר הקורונה: פשיעה בחסות המגפה
לפשיעה בחברה הערבית מרכיבים ייחודיים שונים המסבירים אותה. לדוגמה, המרכיב הדמוגרפי - שיעורם של הצעירים בכלל האוכלוסייה הערבית גדול בהשוואה לחלקם באוכלוסייה היהודית בישראל ובאוכלוסיות אחרות בעולם; והאנשים הצעירים הם אלה שבדרך כלל מעורבים במעשי פשיעה.
בחודשים האחרונים חשה האוכלוסייה הערבית חוסר ביטחון, לחץ, חרדה ודיכאון עקב משבר הקורונה. לפי נתוני הלמ"ס עמד שיעור הערבים שחשו דיכאון בחודש מאי עמד על כ-23%, לעומת כ-15% בקרב היהודים. שיעור הערבים שהעריכו את מצבם הנפשי באופן שלילי עמד על כ-30% - כפול משיעור היהודים שהעריכו כך את מצבם הנפשי.
לחוסר הביטחון יש כמה מרכיבים:
המרכיב הראשון הוא כלכלי. אי הוודאות שנוצרה עקב המיתון פגעה מאוד בתחושת הביטחון הכלכלי בקרב ערבים. לחוסר הביטחון התלוותה עלייה משמעותית בפשיעה בחברה הערבית. כדי לסבר את האוזן - מאז תחילת השנה נהרגו יותר מ-50 אזרחים ערבים כתוצאה מפשיעה אלימה. העלייה הדרמטית הזו באה בעקבות פגיעה במצבן הכלכלי של משפחות ערביות רבות, אשר נקלעו לאבטלה ומשפחות שירדו מתחת לקו העוני.
הנתונים הרשמיים מצביעים על תמונת מצב מדאיגה של שיעורי אבטלה ביישובים הערביים, המגיעים ליותר מ-30%. לפי הערכות המוסד לביטוח לאומי, בעקבות הקורונה עלה שיעור המשפחות הערביות אשר מתחת לקו העוני עלה מ-37% ל-42% (וזה אחרי שכוללים הכנסות מדמי אבטלה ומענקים ממשלתיים אחרים שניתנו עקב הקורונה). מצב כלכלי ירוד זה גרם למשפחות ולעסקים רבים בחברה הערבית להגיש בקשות להלוואות בערבות מדינה, אך פחות משני אחוזים מהם קיבלו מענה חיובי. רבים מהמשפחות ומבעלי העסקים שנענו בסירוב נאלצו לפנות לקרנות הפנסיה כדי לקחת מהן הלוואה על חשבון החיסכון לפנסיה, או אף למשוך את הקרן. הנכונות להפסיד את הטבות המס עם משיכת הקרן, רק כדי להשיג נזילות כספית, ממחישה את עומק המשבר. משפחות ובעלי עסקים שאין להם קרנות פנסיה או שיש להם קרנות שאינן מספיקות התחילו לפנות לשוק האפור. שוק הזה שגשג בחודשים האחרונים ונתן הלוואות בשיעורי ריבית שאנשים לא יכלו לעמוד בהם. התוצאה היא עלייה באלימות ובחיסולים והתחזקות של משפחות הפשע המעורבות בשוק האפור. היבט נוסף של הירידה בהכנסת המשפחות הוא פגיעה ביחסים בתוך המשפחה: הירידה ביכולת לפרנס את המשפחה בכבוד, ואלה החמירו את המתחים הפנימיים בהן והגבירו הן פרידות בין זוגות הן מעשי אלימות נגד נשים ונגד ילדים.
נוסף על כך אנחנו יודעים שמרכיב המשטרה והתשומה שלה הוא חשוב למיגור הפשיעה, ותימוכין לכך ראינו בזמן הקורונה. יישובים שבהם הייתה נוכחות משטרתית אינטנסיבית עקב התפרצות קורונה, כמו דיר אל אסד, חוו ירידה משמעותית באירועי ירי, בשימוש בנשק ובסכסוכים אלימים.
הרשויות המקומיות הן חלק מהבעיה, לא מהפתרון
המרכיב האחרון הוא הרשויות המקומיות - הרשויות המקומיות הערביות הן חלק מהבעיה ולא חלק מהפתרון. גם לפני המשבר היו ברשויות אלה סכסוכים בין משפחות - חלקם סכסוכים אלימים - על מכרזים ועל משאבים ציבוריים ביישוב. במסגרת סכסוכים אלה נותנים פוליטיקאים מקומיים הבטחות למשפחות מסוימות אם יסייעו להם להיבחר. המשבר הפחית לא רק את יכולתן של הרשויות המקומיות להעניק שירותים לציבור, אלא גם לקיים את אותן הבטחות. הדבר יוצר חיכוכים ומביא למעשי אלימות נגד ראשי רשויות, נגד עובדי הרשויות ונגד משפחות אחרות שמתחרות על אותם משאבים. אין ספק שנדרשת כאן תוכנית לאומית שכל הגורמים המעורבים בה ייתנו את חלקם למיגור תופעה הזו.
הכותב הוא חוקר בחוג ללימודי עבודה, אוניברסיטת תל-אביב, החוג לממשל ומדיניות, אוניברסיטת אוקספורד. מנכ"ל הפורום הכלכלי הערבי
