מוכר דגים בפרו. לפי הערכות האו”ם, 11 מתוך 15 אזורי המדגה העיקריים בעולם נמצאים במגמת הידלדלות / צילום: Rodrigo Abd, Associated Press
קו החוף היפה של מערב אפריקה הישיר בעבר מבט לים שוקק חיים. שפע של דגה מסוגים שונים, המספקת פרנסה לדייגים רבים בערי החוף. אך משנה לשנה, חוזרים הדייגים הביתה עם שלל הולך ופוחת. הים שסיפק להם מזון ופרנסה לאורך שנים מתקשה לעמוד בלחץ הרב המופעל עליו. בסנגל, עשורים של דיג יתר פוגשים את המשבר האקולוגי, וכך ב-2017 הצליחו הדייגים המקומיים לדוג כ-15 טון דגה בלבד, לעומת כ-80 טון חמש שנים קודם לכן.
סנגל היא דוגמת קיצון למצב שאליו צועד העולם. לפי האו"ם, כ-90% מאזורי הדיג נמצאים לקראת קריסה, או לאחר קריסה. רק בשבוע שעבר הדליק ארגון האו"ם נורת אזהרה מעל התנהלות הכלכלות העולמיות, וקבע כי "האנושות נמצאת בצומת דרכים. המגוון הביולוגי צונח בקצב חסר תקדים". לפי הארגון, אם לא יינקטו פעולות נרחבות להגנה על אזורי מחיה של בעלי חיים, ולא יופסקו פרקטיקות מזיקות דוגמת חקלאות שאיננה בת קיימא ודיג יתר, יגיע כוכב הלכת שלנו למצב של התמוטטות מינים רבים, באופן שיסכן את אספקת המזון, הבריאות והביטחון של האנושות.
דיג יתר הוא מצב שבו פעילות דיג מקטינה את אוכלוסיית הדגים עד לסף הפוגע ביכולת ההחלמה וההתחדשות הטבעית. האו"ם מעריך ש-11 מתוך 15 אזורי המדגה העיקריים בעולם, ו-69% מזני הדגים המסחריים, נמצאים במגמת הידלדלות. דיג היתר מוביל לא רק לדילול הדגה, אלא להפרת האיזון האקולוגי הימי, ולהיעלמותם של מינים חשובים. כשמכמורות הדיג הגדולות גודשות את הים ומגרדות באמצעות רשתות ענק את קרקעית האוקיינוס, כמעט דבר לא מצליח לחמוק מהן; מבעלי חיים גדולים, לדגיגים קטנים שלא הספיקו להתפתח ואינם כשירים למאכל, ועד לאצות ואלמוגים.
ככל שאוכלוסיית כדור הארץ גדלה ומשאבי הטבע הולכים ומתמעטים, נוצר לחץ גבוה יותר על האוקיינוסים. כיום, אדם ממוצע אוכל פי שניים יותר דגים בשנה, לעומת אדם ממוצע לפני 50 שנים. בזמן הזה, 30% מאזורי הדיג בעולם מצויים במצב של דיג יתר, ו-61% נמצאים בשפל חמור ביותר בשל דיג יתר. בשל כך, עופות הים הם כעת קבוצת העופות המאוימת ביותר בעולם, עם ירידה של 70% בגודל האוכלוסייה הכללית שלהם ב-70 השנים האחרונות. ענף הדיג האנושי נמצא ב'תחרות' על מזון עם עופות ימיים דוגמת פינגווינים, שרבע מאוכלוסייתם נכחדה מאז שנות ה-80.
תעשיית הדיג מעסיקה עשרות מיליוני בני אדם, כאשר פרנסתם של הדייגים הולכת ונפגעת. לצד ההשלכות על יוקר המחייה, 3 מיליארד בני אדם ברחבי העולם תלויים בדגים כמקור פרוטאין עיקרי. לפי הבנק העולמי, ניהול לא נכון של דגה עולה בשנה לעולם 83 מיליארד דולר, כך לפי דוח מ-2018, כאשר בשנת 2009 עמד ההפסד על 50 מיליארד. מאידך, אם כבר עכשיו יחל העולם לממש פרקטיקות מקיימות, רווחיות הענף תעלה ב-3 מיליארד דולר בשנה, ובסך הכול ביותר מ-80 מיליארד עד 2050.
דעיכת הדגה בישראל
ישראל, כמובן, הינה חלק מהמארג העולמי, ומתמודדת עם ביטויים מקומיים קשים של הבעיה. לפי דוח האו"ם, מצב הדגה בים התיכון והים השחור הוא הגרוע בעולם: כשני שלישים מאוכלוסיות הדגים המסחריים נמצאים במצב של ניצול יתר, הפוגע ביכולת ההתחדשות והקיום של בעלי החיים.
ומה מצבה של הדגה? החברה להגנת הטבע, הנאבקת לאורך שנים לשיקום המערכת האקולוגית הימית, סוקרת בדוח חדש את מצב הדגה באזורנו, ומציעה פתרונות אפשריים עבור מקבלי ההחלטות. לפי הדוח, דג הדקר, אחד הטורפים החשובים בים שקיומו קריטי למערכת האקולוגית המקומית שלנו, פחת בים התיכון ב-94% בשנים 1980-2013. מרבדי עשב ים ואצות מצויים בדעיכה מתמדת, 52% ממיני דגי הסחוס בסכנת הכחדה, ישנה ירידה של 41% באוכלוסיית היונקים וטורפי העל, ו-132 אלף צבים, הנמצאים בסכנת הכחדה, נלכדים בכל שנה בציוד דיג (כ-3,000 מהם בישראל).
בעשור בלבד נרשמה ירידה של 25% בשלל הדיג הכולל בים התיכון. הירידה הניכרת בכמות ובאיכות שלל הדיג בים התיכון, וגם בישראל, היא תוצאה של הידלדלות הדגה ולא של ירידה במאמץ הדיג. מחקרים מהים התיכון כולו ומישראל מראים באופן מובהק ירידה בשלל ביחס ליחידת מאמץ דיג של כל סוגי הדיג המסחריים. פירוש הדבר הוא שהדייגים עובדים יותר קשה, ומקבלים פחות תמורה. מגמה זו רק הולכת ומחמירה לאורך השנים, ולכן נצפית גם ירידה מתמדת במספר הדייגים המסחריים הפעילים.
דיג בימה של ישראל מהווה מקור פרנסה למאות מועסקים, ומהווה מקור הנאה לאלפי דייגים חובבים. הוא אמנם תורם 2% בלבד מאספקת הדגה לשוק הישראלי, אך למרות זאת, טביעת הרגל האקולוגית שלו והשפעתו על הסביבה הימית היא דרמטית. בעשורים האחרונים דעכה אוכלוסיית דגי הים התיכון בישראל בעשרות אחוזים, בעוד שאלפי חיות מוגנות דוגמת כרישים, אלמוגים וצבי ים נלכדים ברשתות הדיג הישראליות מדי שנה.
כדי להתמודד עם המצב הכריזה המדינה בשנת 2016 על רפורמה בענף הדיג. בין היתר, נקבע בה איסור על דיג בים התיכון למשך 60-90 יום בשנה, בעונת הרבייה שמתרחשת בין מרץ ליוני; הגדלת גודל העין ברשתות; וצמצום צי המכמורות - ספינות הדיג הגדולות בעלות ההשפעה ההרסנית. אלא שלפי החברה להגנת הטבע, הרפורמה לא מיושמת במלואה.
"לפי התקנות, במקרים מסוימים פקיד הדיג יכול לתת אישור לדיג במהלך תקופת הרבייה, לשיטות מסוימות או דגים מסוימים. בארבע השנים האחרונות, בכל אחת מהשנים, הוציא פקיד הדיג החרגות, והייתה השבתה מלאה רק 30 יום בשנה", אומרים בחברה להגנת הטבע. בנוסף, לא התבצעה השבתה מלאה של צי המכמורת, וכ-16 ספינות ענק ממשיכות לפעול בישראל, בשטחים שלא נאסרו (40% משטח הים כבר נאסר בדיג מכמורת ההרסני).
הרפורמה שנועדה להבריא את הים, אם כן, איננה מבוצעת באופן מלא - ובכך מתקשה להשיג את מטרותיה. "יש כאן משאב שלא נגעו בניהול שלו עשרות שנים. אחרי המון מאמץ, התחילו להפעיל רגולציה חלקית. התקנות עברו בסוף 2016, האכיפה התחילה באמצע 2018, ויש דברים שלא מיושמים בצורה מלאה. מהרגע שהתחילו לקדם את הנושא, הדייגים אומרים 'אנחנו לא רואים שהדגה התאוששה, הרפורמה נכשלה'. זה דומה לאדם שאומר ביום הראשון 'אני עושה דיאטה, ורוצה להוריד 20 ק"ג'. הוא מנשנש קצת עוגיות, ולמחרת קם ואומר 'דיאטה גרועה, לא הורדתי קילו'", מסביר אלון רוטשילד, מנהל תחום המגוון הביולוגי בחברה להגנת הטבע.
לפי רוטשילד, "הדרך היחידה לשקם את הדגה היא מגבלות על מאמץ הדיג. אנחנו מבינים שמדובר בתהליך שיימשך שנים, ולכן נכון לתמוך בו באמצעות מענקים לדייגים ובאמצעות מערכת ניטור מתקדמת שתאמוד את מצב השיקום. הדייגים אומרים 'תורידו את המגבלות', אבל אם נעשה את זה, העסק יקרוס. המערכת האקולוגית בים נפגעת כיום מדיג הרבה יותר מאשר מזיהום ים, שינוי אקלים ומינים פולשים".
איגוד הדייגים טוען שהרפורמה גרמה לענף נזקים של מיליוני שקלים, וכי התקנות הינן 'דרקוניות'. לדבריהם, הדייגים לא זכו לכל פיצוי על תקופת ההשבתה בענף הרבייה. במפגש שערך שר החקלאות אלון שוסטר בנושא, טענו נציגי האיגוד כי שלל הדגים ירד בשנים האחרונות לצד הפגיעה הכלכלית הקשה בדייגים, וכי מטרת התקנות בנושא היא "חיסול הענף ודרדורו לתהום".
"יש לנו זכות במרחב הימי, מתוקף היותנו בני הים וחלק טבעי אינטגרלי מזהותו", אמר במפגש סמי אלעלי, דובר הארגון. "איננו פולשים כמו חברות הגז והתעשיות המזהמות, שמקבלות זכות שימוש מלאה במרחב הימי בלי תנאים והגבלות".
להיפרד ממכמורות הדיג
מהי הדרך הנכונה לנהל את המרחב הימי בעידן של משבר? לפי ניסיון העבר, כאשר מגבלות דיג תוכננו ובוצעו היטב, הן הובילו לאישוש הדגה. נתוני הבנק העולמי מ-2017 מראים כי משקל הדגים הכולל באזורים המשוקמים עלה ב-270%, ושלל הדיג עלה ב-15%. הערכת הבנק היא כי צמצום מאמץ הדיג הגלובלי ב-44% יאפשר לענף הדיג לגדול פי 30 לאחר השיקום.
מדובר בהליך שיקום ארוך. דוגמאות מהעולם מלמדות כי מערכת אקולוגית ימית יכולה להתאושש בתוך 10-30 שנים (כך למשל, התהליך בוצע לאורך עשור ביפן, 20 שנה באוסטרליה ונורבגיה, ו-30 בקנדה). התנאי להצלחתו הוא שמירה על המגבלות שהוטלו לאורך זמן, קבלת החלטות מבוססות מדע וניטור השינויים בשטח.
החלת מגבלות על פעילות הדיג לצורך אישוש הדגה מובילה בטווח הקצר לירידה בשלל הדיג ובהכנסות הדייגים. לכן, תוכנית הפעולה של החברה להגנת הטבע מציעה לפרוס רשת ביטחון כלכלית לדייגים המסחריים עד השלמת השיקום. לפי החברה, יישום התוכנית מחייב איגום משאבים רב שנתי, הן להשקעות חד פעמיות - 30 מיליון שקל להשבתת דיג המכמורת, 4 מיליון שקל לרכש ספינת פיקוח למים עמוקים; והן להשקעה שנתית למשך מספר שנים - כ-4 מיליון שקל בשנה לפיצוי דייגים חופיים מסחריים על השבתת דיג עונתית, כ-1 מיליון שקל בשנה לתוכנית ניטור, וכ-500 אלף שקל לשנה לתמיכה בשיווק והגדלת רווחיות הדייגים המסחריים החופיים. בדוח מבהירים כי יש להימנע מתמיכה בהוצאות תפעול דיג, כמו סובסידיות דלק, שכן אלו יובילו להגדלת מאמץ הדיג ולפגיעה בהליך השיקום.
בחברה להגנת הטבע דורשים ממשרד החקלאות להוציא מכלל שימוש את מכמורות הדיג הגדולות. לדבריהם, השבתת ענף זה תגדיל משמעותית את רווחי כלל הדייגים האחרים, שכן התועלות המשקיות הישירות של סגירת ענף דיג המכמורת מוערכות ב-860 מיליון שקל עבור משק הדיג בלבד. גם מנהל התכנון קורא לצמצם את דיג המכמורת עד להפסקתו, שכן הוא יוצר התנגשות וקונפליקטים עם רוב המשתמשים במרחב הימי, "וההשפעות השליליות של ענף זה על הסביבה הימית, יחד עם ריבוי שלל הלוואי, עומדים מול תועלות צנועות של הענף", כך לפי דוח שהוציא מנהל התכנון לאחרונה בנוגע למרחב הימי.
המכמורת פוגעת לא רק בטבע ובבעלי חיים מוגנים, אלא גם בשאר הדייגים. חלק גדול משלל המכמורות הם דגיגים קטנים שלא הספיקו להתפתח, שכן הרשתות הצפופות מגרדות את קרקעית הים ותופסות מכל הבא ליד. כתוצאה מכך, 50% מהשלל מושלכים לים בחזרה, כשאינם חיים. מתוך כל המינים המסחריים שהמכמורת תופסת, 87% הם מינים שנתפסים גם בשיטות דיג אחרות.
"אנחנו מדינה שהים שלה קטן וצפוף, וצריך לנהל את מעט השחקנים שיש לך על שטח קטן", אומר רוטשילד. במדינות דוגמת הונג קונג, אלסקה וקפריסין יש איסור מלא על דיג מכמורות, ובקנדה, ברזיל, ניו זילנד, ארה"ב ומדינות האיחוד האירופי נאסרו לדיג מכמורת חלקים גדולים משטח הים.
"ברמה הכלכלית, הערכית והסביבתית, הליך השיקום של המערכת האקולוגית הוא הדבר הנכון לעשות. את דייגי המכמורת צריך לפצות, ולהוציא מכלל פעולה. נישאר עם שני סוגים של דייגים: חובבים, ומסחריים חופיים. החובבים ימשיכו לדוג תחת המגבלות, והדייגים המסחריים יקבלו פיצוי בתקופת ההשבתה השנתית. גם חקלאים לא קוטפים תפוזים לאורך כל השנה. כך עובד הטבע, וכך זה גם צריך להיות במערכת הימית".
שולחן עגול עם הדייגים
האם הדוח של החברה להגנת הטבע ייפול על אוזן קשבת? כלל לא בטוח, וקיים חשש כי הנתיב בו יבחר הוא אף הפוך לכך, ועלול לפגוע עוד יותר במאזן האקולוגי בים שלנו. לאחרונה, לאחר קמפיין ממושך והפעלת לחץ מצד הדייגים, השר מכחול לבן - שמפלגתו הייתה זאת שבבחירות האחרונות הניפה את דגל המשבר הסביבתי ושיבצה גבוה ברשימתה את מיקי חיימוביץ' המסורה לנושא ומכהנת כיו"ר ועדת הפנים והסביבה, הקים שולחן עגול בין הדייגים לארגוני הסביבה, וקרא להם למצוא פתרון משותף דווקא למצוקת הדייגים.
במשרדו של שר החקלאות אומרים כי "השר מאמין שההבנות שאליהן יגיעו שני הצדדים יהיו הפתרון האופטימלי לענף", אך בארגוני הסביבה חוששים כי במקום ליישם במלואה את רפורמת הדייג, השר עלול להסיג לאחור את ההישגים. זאת בזמן שפשרות במהלך השיקום הימי גורמות להארכת משך השיקום, לעלות כלכלית גדולה יותר או לכישלון הרפורמה.
"אף אחד לא רוצה לפתוח את התקנות האלה, מלבד הדייגים. מי שמופקד על ניהול משאב הדגה בים התיכון זה שר החקלאות. הושקע מאמץ לקדם רגולציה שהיא איננה כל מה שצריך, אבל היא התחלה טובה", מסכם רוטשילד. "יש הסכמה בינינו לבין הדייגים על הצורך להעמיד תקציב לפיצוי ולניטור, וברור שהתקציב הזה צריך לבוא יחד עם מימוש מלא של תקנות הדיג.
"הציפייה שלנו היא שהרגולטור לא יתקפל, וינהל את המשאב הזה לטובת כלל הציבור. אם הרגולטור יתפשר בטווח הקצר, הוא יפגע בטווח הארוך לא רק בציבור ובמערכת האקולוגית, אלא גם בדייגים. זו אחריות של שוסטר להעמיד את המשאבים האלו - 3-4 מיליון שקל בשנה, במקרה הקיצוני. משרד האוצר, אגב, לקח אחריות על הבעיה בשנים האחרונות ועזר לקדם את הנושא, אבל האחריות בסוף היא על משרד החקלאות, והוא צריך לדחוף קדימה".
רשת הביטחון הכלכלית לדייגים
השקעות חד-פעמיות
> 30 מיליון שקל להשבתת דיג המכמורת
> 4 מיליון שקל לרכש ספינת פיקוח למים עמוקים
השקעה שנתית למשך מספר שנים
> 4 מיליון שקל לפיצוי על השבתת דיג עונתית
> 1 מיליון שקל לתוכנית ניטור
> 500 אלף שקל לתמיכה בשיווק והגדלת רווחיות הדייגים
מקור: החברה להגנת הטבע