מנכל בזק דודו מזרחי / צלם: רונן טופלברג
שני תהליכים שקרו לאחרונה - הכניסה של הוט למיזם הסיבים האופטיים (IBC) והאישור למתווה הסיבים של בזק שאושר בממשלה - מחוללים מפץ בשוק התקשורת, שאת גלי ההדף שלו נרגיש בעתיד הקרוב. הסמיכות של שני האירועים לא מקרית. המתווה שמאפשר לבזק להיכנס להשקעה במיליארדי שקלים הוא זה שהאיץ את הכניסה של הוט ל-IBC.
שני אירועים אלה, בתוספת המכרז לדור החמישי שהסתיים לא מזמן והשינוי המסתמן בביטול הפיצול בשוק האינטרנט בין ספק לתשתית, משרטטים קווי גבול חדשים לשוק התקשורת בישראל. המטרה העיקרית היא בראש ובראשונה לצמצם את הפער בין ישראל לעולם בקצבי הגלישה. מהלך כזה יאפשר התפתחות של שירותים דיגיטליים וחדשנות רבה יותר במשק.
הכישלון של הוט בעסקת פרטנר
הכניסה של הוט ל-IBC היא אירוע בעל משמעות רבה לשוק, מכיוון שבבואם לבקש את אישור הרגולטור לעסקה שבה רוכשת הוט 23% מהחברה (היתר מוחזקים בידי קרן תש"י וסלקום - כ-23% כל אחת, וחברת החשמל - 30%) בתמורה ל-170 מיליון שקל, מבקשים בעלי המניות לקבל אישור להקמת רשת מתחרה לבזק, על כל המשמעויות הכרוכות בכך מבחינת היקפי פריסה והשקעות. זו בקשה שיהיה קשה לכל רגולטור לסרב לה על רקע המשבר שבו נמצא שוק תשתיות התקשורת.
שוק, שבו שני שחקנים באמת יתחרו בתחום תשתיות התקשורת, הוא חלום שעד לא מזמן איש לא היה מעלה בדעתו, והנה לפתע באבחה אחת של שינוי רגולטורי הסיכוי לכך נראה ממשי.
עסקת הוט-IBC לא הייתה באה לעולם אלמלא אישור מתווה הסיבים של בזק - ויותר מכך כישלון העסקה של הוט לרכוש את פרטנר. בתחילת 2020 ניסתה הוט לרכוש את פרטנר ובסוף נסוגה בה בעקבות התמשכות העסקה לטענתה ואפקט הקורונה. המטרה של הוט ברכישת פרטנר הייתה, בין היתר, למצוא פתרון לקושי שלה (יש מי שיגיד שזהו סירוב של הבעלים), להיכנס להשקעה בפרויקט סיבים ללא שותפים.
העסקה הייתה אמורה להפוך את הוט לקבוצת תקשורת שמחזיקה ברשת סלולרית מלאה ולא כמו היום, כשהיא חולקת רשת בבעלות שווה עם פרטנר; לנצל את המומנט שבו מצויה פרטנר בפריסת סיבים וגם ניצול הפלטפורמה שבנתה בתחום הטלוויזיה, ובכך להשיג קפיצת מדרגה משמעותית מול מתחרותיה.
זו הייתה אמורה להיות עסקה מהסוג שהבעלים של הוט פטריק דרהי אוהב, כזו שטורפת את הקלפים ומייצרת שוק תקשורת חדש. כישלון העסקה אילץ את הוט לחשב מסלול מחדש. בסלולר היא תצטרך לחיות עם פרטנר כשותפה עוד הרבה זמן, על רקע ההתמודדות המשותפת שנכפתה עליהם במכרז הדור החמישי בסלולר. עם זאת, בכל הקשור להשקעה בסיבים אופטיים, היא נאלצה בלית ברירה לחבור למיזם IBC, שמצידו כל כך חיכה לה.
הוט, איך שלא נסתכל על זה, הופכת לחברת תקשורת מוזרה, שאין לה תשתיות בבעלותה המלאה. נוצר פה יצור כלאיים, שהוא תוצאה של עיוותים רגולטוריים מתמשכים בשילוב עם בעלים שנואש לחלוטין מהרגולציה המקומית. כתוצאה מכך הוא החליט להשקיע את המינימום ההכרחי בישראל ולרכז את עיקר המאמצים שלו בעולם. צריך לזכור שבסוף הוט אחראית לאחוזים בודדים בפעילות של אלטיס בעולם כך שיש גבול למשאבים שאפשר להקדיש לה.
המחירים הנמוכים לא פגעו בבזק
בזק מוצאת את עצמה במקום שהיא אוהבת: החברה מתעוררת לחיים כשיש לפניה פרויקט תשתיתי גדול. אחרי כל כך הרבה עיכובים, משברים ומחלוקות מול משרד התקשורת, החברה חוזרת להתעסק בפרויקט תשתיות. לצד הכניסה לפרויקט, צריך לשאול האם החברה פעלה נכון כשחיכתה להבשלת כל התנאים או שהייתה צריכה להיכנס אליו כבר קודם. התשובה לשאלה הזו מורכבת.
יש הטוענים שהעיכובים בכניסת בזק לשוק הסיבים הביאו להאצת ההשקעות על ידי מתחרותיה, שהגיעו כבר להיקפי פריסה טובים. פרטנר כבר הגיעה ל-30% פריסה של משקי הבית ו-IBC הגיעה ל-20% פריסה.
אמנם מדובר בפריסה שברובה חופפת, אבל דבר אחד משמעותי קרה בשוק בזמן שבזק התכתשה עם הרגולטורים על תנאי הפריסה: בזק איבדה את ההרתעה. המתחרות שלה השתכללו והבינו שאם פעם המושג "פריסת סיבים" הייתה שמורה רק לחברות תשתית כמו בזק או הוט, הרגולציה וההקלות שניתנו למתחרות שינו את המציאות. היום כולם מבינים שגם חברות סלולריות יכולות להגיע להיקפי פריסה משמעותיים, והשד לא נורא כל כך.
מה זה אומר מבחינת בזק? יש ויכוח ישן בבזק ובשוק התקשורת, מה נכון לבזק. האם לאפשר למתחרותיה להשתמש בתשתיות שלה או שעדיף לדחוף להעלאה במחיר השימוש ולגרום להן לפרוס תשתיות בצורה עצמאית. הוויכוח הזה גורס שאם מחיר השימוש בתשתיות בזק (ללא חלוקה לשימוש בתעלות התקשורת שלה או בהחכרת קווי אינטרנט ישירים) יהיה נמוך, התמריץ למתחרים לפרוס עצמאית יישאר נמוך. תהליך כזה יהיה טוב לבזק לאורך זמן, מאחר שהחברה תישאר התשתית המרכזית בשוק.
תוצאה טובה מבחינת הרגולציה
הגרסה השנייה אומרת שאם מחיר השימוש בתשתיות בזק יהיה יקר מדי, המתחרים ייאלצו להקים תשתית עצמאית ומזה בזק דווקא תפסיד.
תוצאות מדיניות השוק הסיטונאי מלמדות שבזק מרוויחה דווקא מהמחיר הנמוך. בסופו של דבר, השוק הסיטונאי והמחיר הנמוך יחסית לשימוש בתשתיותיה היו אמורים להחליש את בזק, אבל עשו בדיוק ההיפך - חיזקו את החברה והחלישו את מתחרותיה, שממילא סבלו מקשיים בשל התחרות בשוק הסלולרי.
כשמדברים על השקעה בסיבים נדמה שהפור נפל, המתחרות של בזק החליטו כבר שהן רוצות להשקיע בתשתיות עצמאיות ולהיעזר בבזק כמה שפחות. הכניסה של הוט ל-IBC מוכיחה זאת והפריסה המואצת בפרטנר כנ"ל.
ככל שיקימו תשתיות עצמאיות, בזק תישאר עם רשת פחות מנוצלת. יש הסבורים שבזק יכלה לקחת על עצמה את הסיכון שבכניסה לפרויקט סיבים, ללא ודאות מלאה. שגם תחת חובת פריסה אוניברסלית, הנזק שהייתה מחוללת למתחרותיה בכניסה מוקדמת לשוק, הייתה מטרפדת את האצת ההשקעות בסיבים על ידיהן. זו טענה לא מבוטלת, שתשמש כאבן בוחן בבחינת פרויקטים בתחום התקשורת בעתיד.
בעיני הרגולטור, ההתעקשות שלו הביאה להאצת התחרות בתשתיות והביאה בסופו של דבר לתוצאה טובה, שבישראל יוקמו תשתיות חלופיות לבזק. מנגד, ישראל שילמה מחיר כבד מאוד על ההתעקשות הזו. ישראל הידרדרה בכל המדדים ורפורמות חשובות לא נעשו כתוצאה מהרצון של הרגולטור להעניש את בזק על פרשיות עבר.
את המחיר אנחנו כולנו שילמנו ומשלמים מדי יום.