רחוב ריק בתל אביב / צילום: כדיה לוי, גלובס
בקרוב ידון בית המשפט העליון בחוקתיות חוק הקורונה החדש שמכונה גם "חוק ההסמכה" - תיבת פנדורה המכילה שלל סמכויות דרקוניות, לרבות איסור הפגנות, סגירת עסקים, סגירת מוסדות לימוד, סגירת נמלי תעופה והגבלות תחבורתיות אחרות, סגרים על איזורי מגורים, הגבלת אירועים, ושלל תופינים להמתקת התקופה הנוכחית שגם כך היא בלתי נסבלת, לא בפן הלכי הרוח הציבוריים והמשבר הכלכלי האופף את המדינה ולא בפן הבריאותי.
על תיבת הפנדורה מונח מכסה מקרטון עדין ופריך, כמעט מתפורר, שמאפשר את פתיחתה בהתקיים התנאים הבאים (שמצוטטים מתוך החוק): "שוכנעה הממשלה כי יש סיכון ממשי להתפשטות רחבה של נגיף הקורונה ולפגיעה משמעותית בבריאות הציבור ובשל כך מתחייב לנקוט פעולות מכוח הסמכויות הקבועות בחוק זה, רשאית היא להכריז על מצב חירום בשל נגיף הקורונה; לא תכריז הממשלה כאמור אלא לאחר שהובאו בפניה עמדת שר הבריאות וחוות דעת מקצועית מטעם משרד הבריאות בעניין".
מהו הסיכון הממשי להתפשטות רחבה של הנגיף ופגיעה משמעותית בבריאות הציבור? איך מודדים סיכונים אלו? האם פקידי משרד הבריאות יודעים להגדיר מהו הסיכון האמור? הכל, בשעה שעד לאחרונה עולה מדי מספר ימים השאלה אם בידי משרד הבריאות קיימים נתונים רלוונטיים המאפשרים להבין בכלל את תמונת המצב של המגפה בישראל.
הדברים חמורים במיוחד, בשעה שההגדרות האמורפיות כאמור שאין להן שום אחיזה קונקרטית במדד אובייקטיבי כלשהו ואפשר לפרש אותן כיד הדימיון הטובה על מאן דהוא - מאפשרים לממשלה להפעיל סמכויות כמעט בלתי מוגבלות ללא בקרה פרלמנטרית נאותה. מרגע שהממשלה מתקינה תקנות מכוח החוק, לועדת הכנסת הרלוונטית מתאפשרת שהות של 24 שעות לאשר/לדחות את התקנות. מדובר בפרק זמן לא סביר בו תצטרך הועדה לבחון את התקנות ואת הטעמים לו (ככל שהוועדה לא תספיק יעמוד לה פרק זמן של 7 עד 14 ימים כדי לאשר או לדחות את הצו). במקרים דחופים - הממשלה תוכל להתקין תקנות ללא אישור ועדת הכנסת. ועדת הכנסת תוכל לאשר או לדחות תקנות אלו בדיעבד.
מדובר למעשה, בחוק המאפשר לממשלה "לקבוע עובדות בשטח" באופן מהיר וללא פיקוח משמעותי ולהעמיד את הכנסת בפני מצב דברים קיים שיהיה קשה לשנותו בדיעבד.
שאיבת סמכויות הכנסת לידיה של הממשלה מהווה צעד המסכן את הדמוקרטיה, שכן היא מאפשרת חקיקה של צווים על ידי הריבון ללא התחשבות במגוון הדעות אותן אמורות לייצג הכנסת. המאבק בקורונה איננה עניין של ימין או שמאל, ובקרה פרלמנטרית הולמת הייתה נדרשת, במיוחד שבעת האחרונה נשמעו ביקורות רבות על הפעלת סמכויות בהקשר של הקורונה, תוך נקיטת איפה ואיפה ברמה הפוליטית (ע"ע החלטות בעניין בתי כנסת, מועדוני ספורט, סגירת עסקים בשבת, פתיחת חופי הרחצה וכיוב') ואף קריאות שהחוק עלול לשמש קרדום לחפור בו לצורך פגיעה בחופש הביטוי וההפגנה.
כך או כך, בית המשפט העליון יצטרך לגשת אל החוק כפי שחבלן ניגש לפצצה בעלת מבנה אלקטרוני סבוך, המורכב מבליל חוטים ומכניזמים, לרבות פוליטיים. בית המשפט ינסה לנטרל את הפצצה באמצעות איזון בין הצורך להפעיל אמצעים מידיים ומידתיים לשמירה על בריאות הציבור לבין השמירה על המבנה הדמוקרטי של מדינתנו. יתכן שבית המשפט יחזיר את החוק לכנסת לשם הבהרת התנאים להתקנת התקנות; יורה על מתן פרק זמן ארוך יותר לועדות הכנסת לתת את אישורן לתקנות; וכיוב' אמצעים מידתיים להתאמת מבנה החוק למשטר חוקתי דמוקרטי.
הכותב הוא עו"ד ומגשר, שותף במחלקת הליטיגציה במשרד איתן מהולל שדות