אישה ישראלית עם מסכת פנים / צילום: Ammar Awad, רויטרס
מאז תחילת משבר הקורונה, הנתונים מצביעים על כך שנשים עובדות פגיעות יותר להשלכות הכלכליות של המגפה. כך, לדוגמה, הצביע דוח של מרכז טאוב מחודש יוני על כך שהשיתוק הכלכלי הוביל לאבטלה של נשים בשיעור גבוה יותר מאשר גברים. אף ששיעור הנשים בכוח העבודה הוא קצת פחות מ-50%, בין מרץ למאי הוגשו 56% מהתביעות לדמי אבטלה על ידי נשים. הסיכוי שלהן לאבד את מקום עבודתן או לצאת לחל"ת גבוה יותר משל גברים בין השאר מאחר שהן נוטות לעבוד פחות שעות, במשרות חלקיות ובתפקידים זוטרים יותר. מפרסום השבוע של שירות התעסוקה עולה כי 70% מהנרשמים בגל השני בפעם השנייה או יותר היו נשים.
המגמה הזאת אינה ייחודית לישראל. מחקר של חברת מקינזי וארגון LeanIn של שריל סנדברג בקרב 40 אלף עובדים בצפון אמריקה מצייר תמונת מצב עגומה לנשים, גם בתפקידים בכירים יחסית. המעבר לעבודה מרחוק לא רק שלא קידם את השוויון בנטל הטיפול בילדים, הוא אף החמיר את מצבן.
לפי המחקר, שחלקים נרחבים ממנו התפרסמו ב"וול סטריט ג'ורנל", אחת מתוך חמש אמהות עובדות אומרות שהן שוקלות לצאת מכוח העבודה, לפחות באופן זמני, לעומת 11% מהאבות. 15% נוספים מתוך האמהות אמרו שהן אולי יצטרכו לקצץ במשרה שלהן או להחליף לתפקיד פחות תובעני. כמעט 25% מהאמהות לילדים קטנים אמרו שיצטרכו לקחת חופשה או להתפטר. בקרב כלל הנשים, יותר מאחת מתוך ארבע שוקלות לצמצם את משרתן או לעזוב את כוח העבודה.
"לאורך שש שנים, המחקר שלנו הראה התקדמות איטית אך ניתנת למדידה של נשים בכל רמות הניהול. עכשיו כל ההישגים האלה עלולים להימחק בשנה אחת. כ-2 מיליון נשים עלולות לעזוב את עבודתן. אם היה לנו כפתור פאניקה, היינו לוחצים עליו", כתבה סנדברג במאמר מיוחד ל"וול סטריט ג'ורנל", שכותרתו "משבר מאיים על אמריקה התאגידית".
סנדברג מציינת שלוש קבוצות נשים שנפגעו במיוחד: אמהות עובדות, שהקורונה הוסיפה להן 20 שעות עבודה בשבוע בעבודות בית וטיפול בילדים; מנהלות בכירות שנמצאות תחת לחץ בעבודה ובבית, ולפי המחקר, הן חשבו פי 1.5 לעומת גברים באותה דרגה לצמצם את משרתן או לעזוב, בעיקר בגלל שחיקה. 54% מהבכירות דיווחו על תשישות, לעומת 41% מהבכירים; קבוצה שלישית היא של נשים שחורות, שנוסף על האתגרים של כלל הנשים מתמודדות גם עם העובדה שהנגיף פגע יותר בקהילה השחורה וגם הוביל לגידול בתקריות גזעניות.
"יש חברות שאולי יחשבו שדאגה לשחיקה של עובדים היא מותרות שהן לא יכולות להרשות לעצמן כרגע, אבל זו משימה קריטית", כותבת סנדברג. "אם חברות יסתכלו רק על ההווה, הן עלולות לאבד מיליוני נשים ולהסיג את הישגי המגוון המגדרי שנים לאחור. הן גם יכולות להניח את היסודות לעתיד טוב יותר אחרי הקורונה".