ישי צוויקל / צילום: חן גלילי
ישי צוויקל, נשיא ברינקס ישראל, איך עוברים עליכם ימי הקורונה? מה ההתמודדות העיקרית ?
עם ירידת הסגר הראשון, כשראש הממשלה הודיע קבל עם ועדה שאין מה לדאוג, יש מספיק כסף ושהכספומטים מלאים, והביקושים קפצו מיד ב-90%. ראינו מלחמות, אירועי טרור, טילים. אבל היסטריה כזאת לא ראינו. רמת החרדה הייתה יותר גבוהה באופן משמעותי. וכשיש חרדה - אנשים מצטיידים במזומן.
בנק ישראל פנה אלינו - כמי שמשנעים 70-80% מהמזומן במדינת ישראל - שניערך בהתאם לחידוש מלאי המזומנים. לכסף מזומן יש אפקט פסיכולוגי מרגיע, זה מעבר לאמצעי תשלום. ואם חס וחלילה אין כסף במכשירים, זה עלול ליצור אפקט של כדור שלג, שיכול לגרום להחרפת המשבר הכלכלי ולמשבר אמון של האזרחים בבנקים.
אז מה זה אומר מבחינתכם באופן מעשי?
מבחינתנו, זה היה פשוט מטורף. כחברה שמוגדרת כמשק לשעת חירום, עובדי החברה הוגדרו כחיוניים בכל עת ונדרשו אף להגדיל את נפח העבודה והפעילות שלהם כדי לתת מענה לכל העסקים והמשק שנעזרים בשירותים של ברינקס. ניהול 700 עובדים חיוניים שמסתובבים ברחבי הארץ בזמן משבר זה אתגר לא פשוט.
העובדים שלנו נאמנים ומסורים. הם עבדו קשה מאוד. מסביב לשעון, גם בסופי שבוע ובשעות לא שגרתיות, כדי לספק את הצרכים שהשתנו מחודש לחודש, בהתאם למדד הלחץ של האזרחים. הסופרמרקטים ורשתות הפארם עבדו חזק מאוד בתקופת הסגר, והיינו צריכים לשלוח צוותים ולרוקן את הכספות שלהם יותר מפעם ביום. זה לא נגמר באיסוף הכסף. לפני שמחזירים את השטרות למערכת, מישהו צריך לספור את הכסף, לאמת את ההצהרה, לוודא שאין זיופים, פגמים או כסף ישן.
מבחינתנו, אין דבר כזה שלא נמלא כספומט, אבל גם לעובדים יש משפחות. ובנוסף בריאות העובדים מעל הכול. ניסינו לעבוד בקפסולות עד כמה שניתן, כדי שאם מישהו נדבק, שלא נאבד את כל הצוות, אבל גם אצלנו אנשים נדבקו או היו בבידוד, וברור שזה פוגע ביעילות.
בסגר השני הפקנו לקחים מהקודם, וכבר בתחילת השבוע שלפניו פנינו ללקוחות על מנת לתכנן את הלו"ז מראש וכך לווסת את הביקושים והדרישות על פני כמה ימים. יש לנו בין 20-30 עובדים שעדיין נמצאים בבידוד, רובם עובדים בהובלה, לכן תגברנו כוח אדם נוסף באמצעות סופרוויזרים ומנהלים שירדו גם הם לשטח, דבר שלא קורה בשגרה אלא רק במצבי קיצון.
בנוסף עובדים רבים נאלצו להירתם ולעבוד שעות נוספות ואף ליום נוסף בשבוע. בעיקרון, בסגר השני יש הרבה פחות לחץ ומתח, אבל אנחנו בברינקס משתדלים אף פעם לא להחמיץ משבר טוב.
השראה 1
לאחרונה קראתי את הספר "11 אליפויות" של פיל ג'קסון, המאמן האגדי ב-NBA. זה מספר הפעמים שהוא הוביל את קבוצתו - קודם השיקגו בולס ואחר כך הלוס אנג'לס לייקרס - לאליפות ה-NBA, יותר מכל מאמן אחר בהיסטוריה של הספורט המקצועני.
במיוחד אהבתי את הגישה הניהולית שלו. ואלה לא היו אנשים שהיה קל לנהל אותם - מייקל ג'ורדן, קובי בריאנט, שקיל אוניל. הוא לא בא עם איזה טקסט בוק ואמר 'ככה אני עובד ואתם תתיישרו לפי זה'. הוא ידע איך לפנות לכל אחד ולהוציא מכל שחקן את המקסימום. הצליח להבין מה מפעיל כל אחד, מה מדרבן אותו או מכבה אותו. זה כמו לנצח על תזמורת. גם גישה שתתאים ייחודית לכל אחד וגם תרתום את כולם למטרה הכוללת.
השראה 2
יצחק רבין. יש בי געגוע ולענווה שהייתה אצלו, לרוח הפלמ"חניקית שקצת חסרה לי היום. זו הייתה תקופה לא פשוטה, אבל הוא הצליח להעביר תקווה. הערכתי את הגמישות שלו, לדעת לעבוד עם מציאות חדשה שמשתנה, ולשנות דעה יחד איתה.
זה חשוב גם בעולם העסקים שמשתנה כל כך מהר. החברות שיודעות להשתנות ומבינות שמה שהיה הוא לא מה שיהיה, הן אלה שמצליחות ושורדות. יש המון חברות ענק שחשבו שהן נצחיות, כמו קודאק, נוקיה או בלאקברי. הם המציאו את הסמארטפון, ומי זוכר אותם היום?