לרגע, זה היה נראה כאילו פסטיבל חיפה יתקיים (כמעט) כרגיל, עם הקרנות פתוחות במתחמים ייעודיים, אבל אז הגיע הסגר השני ומנע גם את זה. ועדיין, פסטיבל הקולנוע הוותיק סירב לאפשר לכל השפע לרדת לטמיון, והוא מציע מהדורת אונליין לסרטים חדשים ומיוחדים, מהארץ ומהעולם. הפסטיבל יתקיים הפעם במשך שבוע, ולא עשרה ימים כמו בדרך כלל, ב-3-10.10.
סרטי פסטיבלים אומנם מעט מאתגרים בשביל לצרוך אותם מול המסך הקטן (או אפילו המחשב, רחמנא ליצלן), אבל לפעמים זה שווה את הטרחה. קופות הכרטיסים המקוונות כבר פתוחות ויש לא מעט מה לראות. כדי לעזור לכם, נברנו ומצאנו ארבעה סרטים שכדאי להכיר.
"רליק"
אחד מסרטי הז’אנר המדוברים ביותר של 2020 מגיע לחיפה מאוסטרליה, אחרי שהספיק לקבל שבחים בפסטיבל סאנדנס האחרון. אז נכון, מדובר בסרט אימה, או לפחות כזה שפועל בטריטוריות המפחידות, אבל מי שיעבור את האמצע שלו (גם לחששנים שביניכם זה לא יהיה קשה) יגלה את אחד הסרטים הכי מרגשים של השנה. בסרטה הראשון משתמשת הבמאית נטלי אריקה ג’יימס במוסכמות של מעשיות הבתים הרדופים כדי להפגיש בין שלושה דורות של נשים - סבתא, בתה ונכדתה - לסיפור על התמודדות, זִקנה, תורשה ואהבה משפחתית ללא תנאים. לוקח קצת זמן ל"רליק" להתניע, אבל לקראת סופו באמת שקשה לנשום מרוב התרגשות, וכמובן שההופעות המצוינות של אמילי מורטימר (מהסדרה "חדר החדשות") ורובין נווין בתור הסבתא (מתמודדת ראויה לאוסקר) עוזרות לא מעט.
"סאמרטיים"
ב-2018 ביים קרלוס לופז אסטרדה את הסרט האמריקאי הטוב ביותר של אותה השנה, "בליינדספוטינג" (בערוצי הטלוויזיה תוכלו למצוא אותו בשם "תקופת מבחן"), אך רוב הקרדיט הלך לזוג השחקנים/תסריטאים של הסרט, דויד דיגס ורפאל סאקאל. עכשיו אסטרדה חוזר עם פרויקט שונה ומיוחד אחר ומוכיח ש"בליינדספוטינג" לא היה במקרה, והוא אחד היוצרים המרתקים ביותר שפועלים כיום. לסרטו החדש, אסטרדה אסף מעל עשרים משוררים צעירים, ונתן לכל אחד מהם סיקוונס משלו, בורא בעזרתם יממה לוס-אנג’לסית מגוונת שמדברת על כל מה שמעסיק אותנו - אהבה, דימוי גוף, משפחה, קריירה, מגדר, זהות מינית ועוד. אומנם חלק מהסצנות קצת דידקטיות ולא תמיד סוחפות, אבל כשהן פוגעות, הן נכנסות עמוק לתוך הלב והנשמה, בין שזה ריקוד טנגו סוער מול מעדנייה עירונית, או צעירה שחורה (מרקישה בברס) בפתח ביתו של הגבר שפגע בה, שבשירתה החשופה מייצרת את הרגע החזק ביותר של השנה בקולנוע.
"בית הזאב"
יוצא הדופן מכל סרטי הפסטיבל הוא הסרט היצירתי והחד פעמי של חואקין קוסיניה וקריסטובל לאון הצ’יליאנים. הסגנון בהחלט לא לכל אחד, אבל כדאי לנסות ולהשקיע בו, כי מי יודע מתי תהיה לנו הזדמנות נוספת לראות אותו. בשילוב של אינספור סוגי אנימציה ואמצעים אמנותיים שיכולים להוציא את העיניים מהחורים, טווים הבמאים מעשיית אגדות אפלה וטורדת מנוחה. במרכזה, ילדה צעירה הבורחת אל תוך היער, שם נתקלת בבית משונה שמספק לה הגנה מפני הזאב שבחוץ, וגם מגשים את חלומותיה למשפחה ולעצמאות - אבל זה כמובן מגיע עם מחיר. ההשראה לסיפור היא הכת "קולוניה דינניאדד" הגרמנית, שפעלה ביערות צ’ילה, שם התבצעו פשעים איומים של דיכוי וניצול מיני, ואין ספק שהאימה והסקרנות מתערבבים זה בזה גם ביצירה המרהיבה הזו.
"ברלין אלכסנדרפלאץ"
מכל ההמלצות במדור, זוהי המסויגת ביותר, אז קחו בחשבון. מצד אחד, מדובר בסרט עשוי להפליא המתהדר בצילום עוצר נשימה, והוא גם ניסיון מעניין להתמודד עם קלאסיקה ספרותית ולתת לה משמעות עכשווית רחבה יותר. בנוסף, תמצאו בו שחקן בשם אלברכט שוץ’, שבתפקיד ריינהרט (האנטגוניסט של הסיפור) מעניק את ההופעה המרשימה ביותר של השנה. ההסתייגות, אם כך, מקורה בכך שעל פני לא פחות משלוש שעות (!) ישנה תחושה שסרטו השאפתני של הבמאי הגרמני בורהאן קורבני לא מאוד ממוקד, והולך במעגלים. למעשה, ייתכן שהמיני-סדרה המפורסמת שעשה ריינר וורנר פאסבינדר על-פי הספר ב-1980, עברה מהר יותר אפילו שאורכה היה 15 שעות. כך או כך, הסיפור על פראנץ (בסיפור המקורי אסיר משוחרר והפעם פליט אפריקאי) המנסה להשתלב בחברה ללא הצלחה, הוא חשוב ובעל ערך, וייתכן שזה יהיה אחד מהסרטים המדוברים של השנה. הבחירה בידיים שלכם.