בניין רשות המסים בירושלים / צילום: איל יצהר
שופט ביהמ"ש המחוזי בלוד, אבי גורמן, ביטל חוב מס מלפני 26 שנה שצמח לסכום בסך כחצי מיליון שקל, בשל רשלנות רשות המסים. השופט גורמן קיבל ערעור נגד מנהל מס ערך מוסף נתניה וביטל שומת מס שהוצאה לנישום בשם יגאל מסיכה, אי אז בשנות ה-90, לאחר שאיתר טעות בתאריך דרישת השומה המקורית. השופט לא הסתפק בביטול השומה, והעביר ביקורת חריפה על התנהלות מנהל מע"מ שלא מסר את המידע לנישום במשך 26 השנה שחלפו. חוב המס עמד על כחצי מיליון שקל.
תחילתו של הסיפור בהוצאת שומה לנישום בשם יגאל מסיכה בסכום של כמאה אלף שקל, שנשאה תאריך מינואר 1993 בגין שומה על השנים 1991-1993. הנישום הגיש השגה בתחילת 1994. מנהל מע"מ לא דן בהשגה מאחר שהוגשה לטענתו לאחר חלוף 30 הימים מקבלת הודעת השומה כפי שהחוק מאפשר. בהמשך השנים, והחל מ-2011, נקט מנהל מע"מ בהליכי גבייה נגד הנישום, בין השאר בדרך של הטלת עיקולים. בשנת 2011 הגיש הנישום ערעור אך זנח אותו.
הנישום הגיש ערעור באמצעות עו"ד טל לביא, וטען בין היתר שחשב שההשגות שהגיש בשנת 1994 התקבלו וכי החל משנות ה-2000 הוא פונה לרשות המסים ומבקש שיסבירו לו את מהות המס, אך נענה כי בחלוף השנים אין בידם את המסמכים הנדרשים.
השופט קבע: "מדובר בהרחבת חזית"
השופט גורמן סבר תחילה כי הצדק עם מנהל מע"מ ואין בסיס לטענותיו של הנישום מאחר והגיש את ההשגה באיחור של שנה. גורמן אף התחיל לכתוב החלטה ברוח זו. אלא שלמזלו של הנישום, התעמק השופט בדרישת השומה המקורית והבין שהיא אינה הגיונית.
בעוד הדרישה נושאת תאריך מתחילת 1993, השומה הנדרשת מתייחסת לכל שנת 1993 ומצב זה אינו אפשרי מאחר ולא ניתן להוציא שומה לאותה השנה בתחילת השנה. השופט המשיך ובדק את התאריך העברי על דרישת השומה, המיר אותו ללועזי וגילה כי המסמך יצא בראשית 1994 ולא כפי שצוין בטעות.
משמעות הטעות היא שנקודת המוצא של מנהל מע"מ, במשך למעלה מ- 20 שנה היתה שגויה וטענת הנישום כי הגיש את ההשגה בזמן - נכונה. מאחר ולפי החוק אם לא התקבלה החלטה בהשגה, יראו אותה כאילו נתקבלה - הרי ששומת המס בוטלה כבר אז.
בתגובה לגילוי הטעות ולאחר בדיקה, מנהל מע"מ השיב כי במחשביו מצוין שדרישת השומה יצאה בסוף 2013 ולא כפי שנרשם בדרישה המקורית. למרות גילוי הטעות עמד מנהל מע"מ על דחיית הערעור וטען לפגמים בהשגות, ספק אם אכן הוגשו בהיעדר תיעוד במחשבים וכי היה על הנישום לפנות מוקדם יותר במרוצת השנים.
השופט קבע כי מדובר בהרחבת חזית, וביקר בחומרה את התנהלות מנהל מע"מ. "טעויות אנוש עלולות לקרות לכל אדם" כתב, "אך התנהלות מנהל מע"מ לאורך השנים חמורה, כך שבמשך כל השנים לא מסר מידע זה לנישום, מייצגיו או לבית המשפט".
לדברי השופט, "מדובר בסוג החשדות אשר עלולים לכרסם באמון הציבור במערכת אכיפת החוק וגביית המס, ולכן יש לפעול למניעתם. הדרך למנוע חשדות מסוג זה היא פשוטה והיא אחת בלבד: לבצע בדיקה קלה של המצוי במחשבי המשיב ולהציג למערער - אזרח ממנו מבקשים לגבות מס - ולבתי המשפט, את העובדות לאשורן".
"המשיב מנע מהמערער ומבית המשפט מידע שהיה בידיו (בין אם במכוון ובין אם ברשלנות)", "טעות זו גרמה לכך כי המערער, באי כוחו ובתי המשפט, הוטעו (על-ידי המשיב) לאורך שנים רבות בהבנת העובדות לאשורן כתב השופט" והוסיף "אני מתקשה אף להאמין כי במשך שנים ארוכות אלה, לא היה איש מקרב אנשי המקצוע העוסקים בתחום אצל המשיב, אשר הבין כי לא ייתכן כי בראשית חודש ינואר שנת 1993 הוצאה שומה לשנת 1993 כולה".
אי מסירת המידע כה חמורה בעיני השופט עד שהיא משמיטה את הקרקע תחת טענת מנהל מע"מ בדבר חזקת התקינות המנהלית ולכן לא יוכל ליהנות במקרה זה מחזקת התקינות המניחה לטובת הרשות כי נהגה כדין.
השופט קיבל את הערעור וביטל את שומת המס שהגיעה לסכום של כחצי מיליון שקל בחלוף 26 שנים תוך שציין כי הליכי הגבייה שננקטו לא נעשו כדין - "הליכי גבייה בהם נקט המשיב במרוצת השנים, אינם יכולים להוות תחליף להליכי שומה, שכן בהעדר שומה כדין - אין מקום להליכי גבייה, והוסיף כי "איני סבור כי יש לאפשר למשיב להוסיף כיום ולנקוט בהליכי גבייה שמתברר כי אינם כדין".
מהפרקליטות שייצגה את רשות המסים נמסר: "הליך זה נפתח כ- 26 שנה מהמועד שבו הוצאו השומות שבגינן נוצר חוב המס, ולאחר שכל החומר הרלוונטי בוער. בנוסף, בשנת 2011 המערער הגיש הליך דומה בעניין זה וזנח אותו. לכן, לא היו בידי מנהל מע"מ מסמכים הקשורים להליכים שהתנהלו בסמוך להוצאת השומות, בשלהי 1993. לאור זאת, לא הייתה למנהל מע"מ אפשרות להחליט בעיתוי כה מאוחר על איון השומות וביטול החוב הנובע מהן, וזו הסיבה בגינה נוהל הליך זה ביחס לסילוק הערעור על הסף. אנו בוחנים את פסק הדין על מנת לשקול הגשת ערעור עליו".
(19458-04-20)