אביחי מנדלבליט / צילום: שלומי יוסף
היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט צריך להחליט האם הדלפת חומרי חקירה היא עבירה שרשויות אכיפת החוק עדיין מעוניינות לאכוף אותה ב-2020. מנדלבליט צריך להחליט אם סעיף 117א' לחוק העונשין הקובע כי "עובד הציבור שמסר, ללא סמכות כדין, ידיעה שהגיעה אליו בתוקף תפקידו, לאדם שלא היה מוסמך לקבלה דינו - מאסר שלוש שנים" הפך להיות אות מתה.
פרשת הדלפת שיחות אלוביץ עם אילן ישועה לתכנית המקור ביוני 2020 צפויה להיות קו פרשת המים ביחס לסעיף זה. בינתיים, מנדלבליט מנסה ללכת בין הטיפות, מצד אחד להודיע שהוא מתנגד נחרצות להדלפות ולהודיע כי מדובר בסעיף שייאכף בחומרה על ידי רשויות החוק ואף להזהיר את העדים והנחקרים כי אסור להם להעביר חומרים, ומן הצד השני לא לחקור הדלפות כאשר הן קורות.
ביוני 2020 הגיע מקרה הבוחן. תכנית "המקור" בערוץ 13 פרסמה קלטות אודיו מתוך חומרי החקירה של תיק 4000. החומר הועמד לרשות הסנגורים בתחילת מאי, ונלקח על ידי סנגורו של ראש הממשלה, עמית חדד, ב-10 למאי. חודש לאחר מכן - פורסמו ההקלטות. לכאורה, אפשר להאשים כרגיל שמי שהדליף את החומרים הם הסנגורים או אולי אפילו הנאשמים עצמם. אלא שהפעם קרה אירוע חריג - החומרים הועברו בטעות תקולים. אין מחלוקת על כך שבטעות קבצי האודיו הועברו לרשות הסנגורים באופן פגום אשר לא מאפשר את פתיחתם.
משמעות העניין היא כי יש שתי אפשרויות בלבד מי העביר את החומרים: עד התביעה מס' 1, אילן ישועה בעצמו, או גורמים בתוך מערכת אכיפת החוק.
עורכי הדין של בני הזוג אלוביץ, מיכל רוזן-עוזר וז'ק חן, ניצלו את המצב החריג והנדיר ועתרו לבג"ץ בדרישה כי יכריח את היועמ"ש לפתוח בחקירה פלילית על מנת לגלות את זהות המדליף. זאת לאחר שמנדלבליט דחה את פנייתם. מבחינת הנאשמים, מדובר בהזדמנות פז לפקפק באמינות של אילן ישועה ולהראות כי מדובר בעד מעוניין שיש לתת משקל מסויג לעדותו.
"השליטה של רשויות האכיפה בהקלטות אלה מוגבלת"
בתגובה לבג"ץ טען מנדלבליט כי "החלטה על פתיחה בחקירה בעניין תחייב החשדת רבים, וחקירתם באזהרה של חשודים פוטנציאליים רבים, באופן שאינו עולה בקנה אחד עם מידת העניין הציבורי שבגילוי האמת במקרה זה. זאת גם בשים לב לשיקול הפגיעה או פוטנציאל הפגיעה באינטרסים חיוניים הנובעים מטיבו של המידע".
מנדלבליט מתמודד עם הטענה כי הדלפת הקלטות השיחות בוצעה או על ידי ישועה עצמו או על ידי הפרקליטות. לדבריו, "יש לציין כי מדובר בהקלטות שבוצעו עוד בטרם נפתחה חקירה, וכמובן שלא על ידי גורמי החקירה. משכך, וכאן עיקר, השליטה של רשויות האכיפה בהקלטות אלה מוגבלת, ובכלל זה, עקרונית, לא ניתן לשלול אפשרות שההקלטות הופצו למאן דהוא לפני שבכלל נפתחה החקירה, ובשל כך מעגל הנחקרים הפוטנציאליים מתרחב עוד יותר".
כלומר, לטענת מנדלבליט ייתכן שהשיחות שפורסמו ביוני 2020, הועברו על ידי ישועה לגורם אחר עוד לפני שנפתחה החקירה הפלילית בפרשה ביוני 2017.
הנשיאה חיות העירה בדיון כי מדובר באפשרות מאוד רחוקה. מלבד זאת יש להעיר כי לכאורה, בתגובתו לבג"ץ, היועמ"ש מציע גרסה מזכה לחשוד הפוטנציאלי עוד לפני שנפתחה החקירה.
בדיון שהתקיים בבג"ץ, דחק הרכב השופטים, בראשות הנשיאה אסתר חיות, ביועמ"ש לפתוח בבדיקה פלילית של הפרשה. לדברי הנשיאה חיות, "על דעת חבריי לאחר שהתייעצנו, יש לנו קושי עם ההחלטה לא לעשות כלום. אם הייתם אומרים 'עשינו בדיקה מוקדמת, עשינו בדיקה פנימית צמצמנו את המעגלים', משהו שמעיד על ניסיון לפני שאומרים אין תוחלת, אך במצב של החלטה שלא עושים כלום, גם לא בדיקה מוקדמת, ההצעה שלנו שתשקלו לקיים בדיקה כלשהי מקדמית בכל הנוגע להדלפת קלטות השמע".
בערב חג הסוכות, הודיע היועמ"ש כי הוא עומד על דעתו כי אין לפתוח בחקירה פלילית. מנדלבליט הודיע כי לאחר בחינה ובדיקה מעמיקה נוספת שבוצעה בהמשך להערות ביהמ"ש, מסקנתו של היועץ המשפטי לממשלה נותרה בעינה שאין לפתוח בחקירה במקרה זה, בין היתר משום שמדובר בחקירה שסיכוייה להניב תוצאה נמוכים ביותר, והיא תהיה כרוכה בפגיעה ניכרת בפרטיות הנחקרים ובהשלכות משמעותיות נוספות .
"הבדיקה שנעשתה העלתה כי גם לאחר מיפוי ומיקוד נוסף של רשימת הגורמים השונים, נותרת עדיין קבוצה גדולה מאוד, המגיעה לכל הפחות לכ-150 אנשים, של מי שהיו בעלי נגישות להקלטות". עוד נטען כי "התקופה הרלוונטית לחקירה ארוכה מאוד, ועומדת על כשנתיים וחצי, על כל המשתמע מכך".
הודעתו של מנדלבליט עומדת בניגוד לקו של הנשיאה חיות
בבדיקה שערך מנדלבליט עלה כי 55 עובדים ברשות ניירות ערך היו חשופים להקלטות המדוברות, וכן עוד 97 חוקרי משטרה. מלבד זאת, נמנים עוד כ-15 אנשי פרקליטות מיסוי וכלכלה ופרקליטים ספורים בפרקליטות המדינה. מנדלבליט הוסיף וטען כי מעגל הנחקרים הפוטנציאליים בנוגע למסירת המידע אינו מתמצה בגורמי רשויות האכיפה, זאת בשל העובדה כי מקור ההקלטות בסלולרי של אילן ישועה שייתכן כי העביר את החומרים לעורכי דינו וגורמים נוספים עוד טרם הפתיחה בחקירה.
לדברי מנדלבליט, "לא מן הנמנע שמי מהצדדים לשיחה העביר את ההקלטות, מטעמיו שלו, לגורמים שונים לפני העברת החומרים על ידי מר ישועה לרשויות האכיפה ולפתיחת החקירה בפרשה. גם אין זה מן הנמנע שגורם שלישי שקיבל את ההקלטות הוא שהעבירן לעיתונאי או לעיתונאים בהמשך. על כן, אין לכאורה מקום לזנוח כיוון חקירה זה, לו היתה נפתחת חקירה, גם אל מול כלל המעורבים בשיחה גופה".
דא עקא, הודעתו של מנדלבליט עומדת בניגוד לקו של הנשיאה חיות על "צמצום המעגלים". החומרים פורסמו כחודש לאחר שהועמדו לרשות הסנגורים (אלא שכאמור הם הועברו באופן פגום). האם סביר שחוקר משטרה שטיפל בתיק בשנת 2018 בחר לפתע להעביר את החומרים שנתיים לאחר מכן, במקרה בדיוק רגע לאחר שהחומר הועבר לסנגורים? האם סביר שהחומר הועבר על ידי אילן ישועה לגורם שלישי עוד ב-2016, ובמקרה אותו גורם שלישי העביר אותו לתכנית המקור 4 שנים לאחר מכן, ביוני 2020, רגע לאחר מסירת ההקלטות לסנגורים?
התרחיש המופרך והסביר עד מאוד
יש תרחיש סביר מאוד, תרחיש סביר ותרחיש מופרך. מנדלבליט חיבר את כל התרחישים לסלט אחד גדול, ובכך ניפח את המעגל ל-150 חשודים פוטנציאלים בלי היכר בין רמות הסבירות. ברור שהחשד הסביר נופל קודם כל על אדם שידע שהחומר הועבר מהפרקליטות לסנגורים. לא מדובר על 150 איש, אלא אולי עשירית מזה.
במקום לשאול את עצמנו מה אנחנו היינו במקום מערכת אכיפת החוק, אפשר לבדוק כיצד המערכת עצמה פעלה בתיק זה במקרה הרבה פחות קיצוני.
ב-2018 פנה עד המדינה ניר חפץ לחוקרי להב 433 וסיפר להם כי שמע מאילנה דיין שאילן ישועה מעביר חומרים לתכנית המקור הממשמשת ובאה. לטעמי מדובר בפחות מעדות שמועה, והדברים חסרי משמעות ראייתית. למרות זאת, המשטרה זימנה למחרת את ישועה על מנת לברר עימו אם יש אמת בטענה, וכן שבה והזהירה אותו על האיסור ליצור קשר עם התקשורת ולהעביר חומרי חקירה.
מה אמורה לעשות מערכת אכיפת החוק בנוגע להדלפת הקלטות ישועה-אלוביץ של 2020? לכאורה לכל הפחות מה שעשתה ב-2018. הרי שם טרם הייתה הדלפה בפועל, לא הובאה שום ראיה קבילה, ובכלל תמוה להניח שאילנה דיין יודעת בוודאות מי המקור של התכנית המתחרה. בדיעבד, אכן לא פורסמו בתכנית ההיא חומרי חקירה. אם כך ב-2018, כל שכן שיש לקרוא לאילן ישועה ב-2020 ולברר עימו כיצד דלפו החומרים ולשאול אותו אם ידו הייתה במעל. בפועל, לא נעשה הפעם דבר.
בסופו של דבר, כאמור, מנדלבליט צריך להחליט אם הסעיף הרלוונטי בחוק העונשין הפך כבר לאות מתה, ורק אם "יבוא הרוג ברגליו" הוא יפתח בחקירה. ההליכה של מנדלבליט בין הטיפות לא בטוח שתרצה ותשכנע את השופטים שהבהירו כי מבחינתם מדובר בעבירה חמורה שיש לאכוף.
הסנגורים מעוניינים לגלות מי הגורם שהדליף. לדעתם מדובר במידע שיכול להשפיע לטובתם בהליך העיקרי. הבעיה שלהם שהם תלויים בחסדיו של מנדלבליט, זאת לאור העובדה כי אסור להם לערוך חקירה עצמאית וגם אין להם את הכלים לכך. כעת עיני הכל (הגנה, תביעה, תקשורת והציבור בבית) נשואות לנשיאה אסתר חיות ולשופטים נעם סולברג וג'ורג' קרא. האם מה שהיה הוא שיהיה?
*** חזקות החפות: ראש הממשלה בנימין נתניהו, שאול ואיריס אלוביץ מכחישים את העבירות המיוחסות להם בכתב האישום. אילן ישועה הינו עד תביעה ולא נחקר באזהרה.