אודרי טאנג / צילום: מתוך פליקר camille mcouat
מוזמנים להאזין ולעקוב אחר פודקאסט "הצוללת" בספוטיפיי, באפל פודקאסטס, בגוגל פודקאסטס או באפליקציה האהובה עליכם בהעתקת כתובת ה-RSS
בתחילת חודש פברואר, בימי ראשית המגפה, התנפלו אזרחי טייוואן על מלאי נייר הטואלט בסופרמרקטים ובבתי המרקחת ורוקנו את המדפים מהאספקה. הסיבה להתנפלות הייתה שמועה זדונית שנפוצה ברשתות החברתיות שלפיה, המסכות מיוצרות מאותו חומר שממנו עשוי נייר טואלט ולכן צפוי מחסור ניכר במוצר. בתגובה לשמועות פרסמו הרשויות בטייוואן איור שבו נראה ראש הממשלה כשישבנו מובלט מעט החוצה. "יש לנו רק ישבן אחד, אל תאגרו ואל תאמינו לשמועות", נכתב בכותרת למעלה. בסינית זה יותר משעשע כי המילים לאגור וישבן מבוטאות אותו דבר. ההסבר הנלווה פירט כי חומרי הגלם לייצור נייר טואלט מגיעים בכלל מדרום אמריקה ולא מסין ואינם חופפים לחומרים הדרושים לייצור מסכות. זה עבד. תוך כמה ימים העניינים נרגעו.
זה לא היה המקרה היחיד שבו ממשלת טייוואן השתמשה בהומור כדי להעביר מסרים הנוגעים להתנהלות בזמן הקורונה. לאורך כל המגפה תורגמו המסרים של משרד הבריאות המקומי לגבי ההתנהלות הרצויה מול המגפה לממים אינטרנטיים משעשעים בכיכוב הכלב החמוד ג'ונגצאי. במקום לציין שיש להקפיד על מרחק של מטר וחצי מאדם לאדם במקום סגור, המם ציין כי יש לשמור "מרחק של שלושה ג'ונגצאי". במם אחר נראה ג'ונגצאי רוחץ את ידיו ומלקק את רגליו, כדי להדגים מה לא לעשות בזמן מגפה.
לא רק הומור מנחה את התפיסה הטייוואנית בניהול המגפה, אלא גם מהירות תגובה. לתפיסת הממשל חייבים להגיב לשמועות ולפייק ניוז בתוך שעתיים. "שעתיים זה הזמן המקסימלי לתגובה מבחינתנו, למעשה הזמן הממוצע שלנו לתגובה הוא שעה", מתקנת אותי שרת הדיגיטל של טייוואן, אודרי טאנג, בראיון למוסף G שנערך באמצעות הסקייפ. "אם נפרסם את התגובה כמה ימים אחר כך ההומור לא יעבוד. זה כמו שחיסון עובד רק לפני שאתה מפתח סימפטומים".
משרדי ממשלה ידועים כאיטיים מטבעם, כך שאני מנסה לבדוק עם טאנג איך מצליחה הביורוקרטיה הטיוואנית לנפק תגובות מהירות כאלה לפייק ניוז. "אנחנו מעסיקים קומיקאים מקצועיים שעובדים בתוך המשרדים הממשלתיים ויש לנו בכל משרד ממשלתי פונקציה שאני מגדירה 'קציני האשטאג', אף שהשם האמיתי שלהם הוא קציני השתתפות", היא מסבירה.
"קצין ההשתתפות של משרד הבריאות והרווחה גר פיזית עם כלב הקמע של המשרד, וכך, ברגע שצריך לייצר מם אינטרנטי חדש הוא פשוט מצלם את הכלב. כדי להגיב במהירות חייבים להחליט שהתגובות לא דורשות חמישה שלבים של אישור בתוך הביורוקרטיה, כי בכל מקרה התשובות לכל השאלות כבר נמצאות במערכת. גם ראש הממשלה אישר מראש להשתמש בתמונה שלו ללא צורך באישור נוסף. בדרך הזאת אנחנו מצליחים להתמודד עם מידע מוטעה ללא הסרה".
"מהיר, הוגן ומהנה"
השימוש בהומור אומנם מאפיין עוד מדינות אבל בטייוואן זו אינה סתם אנקדוטה אלא חלק בלתי נפרד מהמודל שלה להתמודדות עם המגפה שטאנג מתמצתת בשילוש: "מהיר, הוגן ומהנה". המרכיב המהנה, שימוש בהומור בהסברה ובמלחמה מול דיסאינפורמציה, חשוב לא פחות לדבריה משני המרכיבים האחרים שאליהם נגיע בהמשך.
אגב, בנוסף להומור, לטייוואן דרך נוספת ללוחמה בפייק ניוז. הם לא מבקשים מפייסבוק להסיר פרסומים מטעים ושקריים אלא לצרף להם הבהרות: "לפני הבחירות אצלנו בנובמבר נפוצה ידיעה שהמפגינים בהונג קונג משלמים למתבגרים 200 אלף דולר כדי לרצוח שוטרים. הידיעה הזאת באה עם תמונה של אנשים צעירים מההפגנה, שהייתה תמונה אמיתית אבל כמובן שהכותרת המקורית שלה לא הזכירה תשלום לצעירים או רצח שוטרים. השמועה הזו הגיעה מהלשכה הפוליטית המרכזית בסין. במקום להוריד את הידיעה, ביקשנו מפייסבוק להכניס הודעה שמסבירה את ההקשר מאחורי התמונה, כי אז אנשים מבינים שמישהו מנסה לשנות את הגישה שלהם ביחס להונג קונג שהייתה הנושא המרכזי בבחירות. אם תוריד את המידע הזה, אז אנשים יפספסו את ההזמנות ללמוד שקיימת תעמולה כזו. כמו שאנחנו מתנגדים לסגר, אנחנו מתנגדים להסרת מידע, כי הסרה כזו היא פתרון שטחי לבעיה. זה לא מחנך אנשים ולא מחסן אותם".
המודל הזה של טייוואן למלחמה בקורונה מהווה הצלחה כמעט בלתי נתפסת. על אף הקרבה הגיאוגרפית והטיסות הישירות התכופות לסין, כולל למקור המגפה בעיר ווהאן, בטייוואן דווחו נכון לכתיבת שורות אלו רק 518 מקרים של קורונה, כשפחות מ-100 היו מקרים של הדבקה מקומית שהתרחשו במדינה. שאר המקרים הם של נדבקים שהגיעו מחו"ל. למעשה, מקרה ההדבקה המקומי האחרון בטייוואן התרחש אי שם באפריל. ובשורה התחתונה: באוכלוסייה שמונה 23 מיליון איש נרשמו רק 7 מקרים של מוות מקורונה.
טייוואן, כדאי לומר, הגיעה להישגים אלו בלי להנהיג אפילו יום אחד של סגר במדינה. חבר ישראלי המתגורר באי פרסם לפני כמה חודשים פוסט משעשע בפייסבוק. "אני יכול לדמיין איך אשב עוד כמה שנים בבר בטורונטו, תל אביב או סינגפור וחברים מסביב לעולם יספרו את סיפורי הסגר שלהם. רק לי לא יהיה מה לספר", הוא כתב.
שורשי ההצלחה הטייוואנית במלחמה מול הקורונה מתבססים על ניסיון שצברו שם בהתמודדות עם מגפת הסארס של 2003, שממנה מתו 181 טייוואנים. "במהלך המגפה ההיא היינו צריכים להטיל סגר על בית חולים אחד ללא הודעה מוקדמת ובלי הגדרה של תאריך סיום", מסבירה לי טאנג. "37 אנשים מתו ישירות בגלל הסגר ו-73 מתו מהשלכות עקיפות שלו, כשלפחות אדם אחד ניסה לקפוץ מהחלון בבית החולים. זה אירוע מאוד טראומטי שחקוק בזיכרון של כל טייוואני מעל גיל 30. בגלל זה יש לנו סלידה טבעית מסגרים, וכששאר העולם הסתכל על הקורונה והסיק שסגר זו הדרך להילחם בה, אנחנו חשבנו לעצמנו שזה משהו שכבר ניסינו, וגם אם הוא עובד הוא טראומטי מדי, אז אנחנו לא הולכים לעשות זאת שוב".
יחד עם זאת, ההצלחה הטייוואנית הנוכחית מול הקורונה נטועה כנראה גם באירוע אחר שאליו עוד נחזור בהמשך: מחאת הסטודנטים הגדולה של 2014 - אירוע שטאנג לקחה בו תפקיד פעיל ושהיא מאמינה כי שינה את מערכת היחסים בין השלטון לאזרחים באי.
שגרירת ההצלחה
טאנג הפכה בחודשים האחרונים לשגרירה הבינלאומית המרכזית של ההצלחה הטייוואנית מול הקורונה, כשהיא מסבירה באינספור ראיונות לתקשורת העולמית את עקרונות המודל המקומי. חלק מסוד הצלחתה קשור לעובדה שהיא נולדה עם מום לבבי שגרם לפניה להיצבע בסגול בזמן כעס או לחץ. כדי להימנע מלהגיע למצבים אלו, פיתחה טאנג אופי רגוע וסבלני במיוחד שבולט בראיונות איתה, שבהם נראה כי שום דבר לא יוכל להוציא אותה משלווה וריכוז. אני אפילו לא מנסה.
ויש עוד פרט לא שגרתי בחייה, שאולי מסייע להצלחה שלה: היא נולדה ב-1981 כבן. בהמשך התברר לה שתמיד הייתה לה רמה נמוכה של טוסטרון גברי ובדיקה שביצעה בגיל 20 מצאה שרמת ההורמון בגופה מקבילה לזו של גבר בן 70.
את השינוי ההורמונלי מגבר לאישה היא החלה בגיל 24. את התהליך עצמו תיארה כלא קשה בכלל, בזכות המידע שקיים אונליין. "כשאתה יכול להגיע בקלות ל-5,000 סיפורים של אנשים שעברו שינוי מין, אז כל התהליך דומה יותר להצטרפות לשבט מאשר יציאה להרפתקה לא מוכרת", אמרה. אביה סיפר בראיון כי הוא ואמה אומנם הופתעו כששמעו על כוונתה לעבור שינוי מין, אך תמכו בה לאורך כל הדרך.
בכלל, טייוואן היא אחת המדינות המתקדמות בכל הנוגע ליחס לקהילה הלהט"בית. כך, למשל, ב-2018 הודיעה המדינה כי בטפסים לקבלת תעודת הזהות האלקטרונית החדשה, תינתן האופציה לבחור בטרנסג'נדר כמגדר לצד זכר ונקבה. גם התקשורת בטייוואן מתייחסת לשינוי המין של טאנג כמקור לגאווה המבטא את הקִדמה של המדינה.
כיום, טאנג מגדירה עצמה כלא בינארית מבחינת מגדר וכאשר נדרשה לסמן את מינה בטופס - כשהפכה לעובדת ממשלה - סימנה "לא" לשתי האפשרויות: זכר ונקבה. לדבריה, החוויה של שינוי מין מאפשרת לה לחוש יותר אמפתיה לסבל של מיעוטים שונים. "אני חושבת שקל יותר לנו מכיוון שאין לנו חשיבה בינארית ואנחנו לא חושבים שחצי מהעולם שונה מאיתנו".
טאנג אובחנה כבר מגיל צעיר כבעלת IQ של 180, ולתכנת היא למדה לפני שהגיעה לגיל 8. אחרי שסבלה מבריונות קבועה בבית הספר עזבה את הלימודים בגיל 14 והמשיכה בלימוד עצמי בעזרת האינטרנט. שנה אחר כך, בגיל 15, כבר הקימה חברה משלה שבה ניהלה צוות של מפתחים בשפת Perl (פרל) שביצעו פרויקטים מוזמנים. במשך שנים היא עבדה כמפתחת בחברות שהקימה ובחברות טכנולוגיה אמריקאיות, אך מסלול הקריירה שלה השתנה בבת אחת כאשר במרץ 2014 פרצה מחאת הסטודנטים בטייוואן.
טאנג עבדה אז בטאיפיי עבור חברת התוכנה האמריקאית Socialtext ומיד כששמעה על האירועים שיגרה הודעה חפוזה בצ'ט של החברה: "אני חייבת לעזוב מיידית כי הדמוקרטיה זקוקה לי". כתבה ורצה להצטרף למפגינים מול בניין הפרלמנט, כשהיא מסייעת להם לארגן רשת תקשורת פנימית.
במהלך המחאה, שנודעה בשם "מחאת החמניות" בשל הנטייה של המוחים לענוד סרטים צהובים על הראש ולהחזיק חמניות ביד, כבשו המפגינים למשך שבועות את בנייני הפרלמנט והממשלה. מחאת החמניות פרצה בתגובה להסכמי סחר שהתכוונה הממשלה המקומית לחתום עם סין בהליך מקוצר, מה שעורר פחד שסין תקבל שליטה גדולה מדי על הנעשה באי. על אף ההתנגשויות האלימות בין המפגינים למשטרה באותם ימים, לדברי טאנג המחאה הובילה לניסוח חוזה חדש בין האזרחים לשלטון בטייוואן, חוזה שבא לידי ביטוי גם בימי הקורונה.
"מחאת החמניות הראתה לממשלה כי היא יכולה לבטוח באזרחים כי הם אינם רק המון אלים", טוענת טאנג. "לא רק שהמפגינים ניקו את הרחובות אחריהם, הם גם ניהלו דיונים מועילים וחשובים ביניהם, והציגו טיעונים חזקים שאומצו בסופו של דבר על-ידי הממשלה".
כדוגמה היא מביאה את אחת הדרישות שהעלו אז המפגינים כלפי הממשלה "לאסור שימוש ברכיבים מסין ברשת ה-4G שלנו. היום הנושא הזה של רשת נקייה מרכיבים סינים הוא משהו שכל העולם מתחיל לחקות אותו (מחשש לריגול סיני, א' ד') וזה התחיל בקונצנזוס מהרחוב. אחרי המחאה ראשי ערים שהתחייבו להנהיג מדיניות של ממשל פתוח ולהקשיב לאזרחים זכו בבחירות, לפעמים אפילו נגד הסיכויים, וראשי ערים שהשתמשו בגישה המסורתית של הכתבת מדיניות מלמעלה לא נבחרו. זה שינה את התרבות הפוליטית בטייוואן".
בעקבות המחאה עשתה הממשלה נסיונות לתקשר עם האזרחים, במיוחד עם הקהל הצעיר, וטאנג קיבלה מהרשויות הצעה לבנות אתר אזרחי לדיון בנושאים שנויים במחלוקת. בעוד רשתות חברתיות כמו פייסבוק וטוויטר מובילות ליצירת קיטוב, כשפוסטים תוקפניים זוכים ליותר לייקים ותגובות, האתר vTaiwan מנסה לקדם קונצנזוס בין דעות מנוגדות.
בניגוד לרשתות החברתיות הרגילות, באתר ניתן להצביע בעד או נגד כל הצעה, אך לא להגיב אליה - מה שמוריד את המוטיבציה של טרולים להתערב בדיון. האתר, המתבסס על פלטפורמות קוד פתוח, מציג בצורה ויזואלית את הפערים שנותרו בין הצדדים ודוחף אותם להגיע להסכמה. אחת ההצלחות של vTaiwan הייתה בגיבוש עקרונות הרגולציה על חברת אובר שאומצו לאחר מכן על-ידי הממשלה.
מחאת החמניות הובילה בסופו של דבר גם למהפך שלטוני בבחירות 2016 כאשר צאי אינג-וון והמפלגה הדמוקרטית פרוגרסיבית כבשו את השלטון במדינה מידי מפלגת הקוומינטנג. לאחר הבחירות קיבלה טאנג הצעה להצטרף כשרה לממשלה והיא נכנסה לתפקיד בגיל 35. בכך הפכה לשרה הצעירה ביותר שכיהנה אי פעם בטייוואן וחברת הממשלה הטרנסג'נדרית הראשונה בעולם.
אף שהיא הצטרפה לכאורה לממסד, טאנג ממשיכה להגדיר עצמה בתור אנרכיסטית א-מפלגתית. "אני עובדת עם הממשלה אבל אף פעם לא בשביל הממשלה. אני עובדת עם האנשים אבל אף פעם לא בשביל האנשים", היא מגדירה זאת. כשרה, טאנג מאמינה בשקיפות רדיקלית וכל פגישה שלה מתועדת ומתומללת, כולל הראיון הזה שהיא מתכוונת להעלות ביוטיוב. בנוסף, לטאנג יש יום בשבוע שמוקדש לשעות קבלה עבור הציבור, שבו כל אחד יכול לבוא ולהעלות בפניה בעיות הקשורות לממשל.
פלטפורמה ליצירת אמון
כחלק מהשימוש בכלים דיגיטליים ליצירת ממשל פתוח וקידום הדמוקרטיה שהיא מקדמת, טאנג הובילה את השקת Join, גרסה ממשלתית רשמית לפלטפורמת הדיונים vTaiwan: "הרעיון מאחורי vTaiwan ומאחורי Join זהה - לתת לאנשים מרחב בטוח להרהר על הרעיונות של אחרים לפני שהם קופצים מהעובדות לפרשנות. כשאנחנו קופצים ישר מעובדות לפרשנות, זה ייראה כאילו הדעות שלנו מאוד מקוטבות, אבל למעשה אנחנו באים מאותם ערכים משותפים. בעוד ב-vTaiwan, שממשיך להיות מופעל על-ידי המגזר הפרטי, דנים בנושאים של כלכלה דיגיטלית, אנחנו דנים על מדיניות האוקיינוסים שלנו ועל יחסי מסחר עם מדינות אחרות. עד היום חצי מהאוכלוסיה שלנו ביקרה באתר Join, כי בטייוואן לא משנה אם אתה נמצא בכפרים הרריים או באיים מרוחקים, לכולם יש חיבור מהיר לאינטרנט, שמוגדר אצלנו חלק מזכויות האדם".
כשטייוואן פעלה לחוקק את החוק הראשון באסיה לנישואים חד-מיניים, שנכנס בסופו של דבר לתוקף ב-2019, הפידבק מהגולשים באתר Join הוביל להכנסת הסתייגות שנועדה להתגבר על התנגדויות מגורמים שמרנים. בעוד בנישואים הטרוסקסואליים, משפחות החתן והכלה הופכות בעצמן לקרובות משפחה מבחינה חוקית, בנישואים חד-מיניים המשפחות נשארות מחוץ להסדר. "זה פתרון חדשני שזוכה לתמיכה רחבה כי הוא מגן על הערכים של כל הצדדים", מסבירה טאנג.
ובחזרה לקורונה. שיתוף הפעולה בין האזרחים לממשל בכל הנוגע למגפה התחיל כבר בגילוי המוקדם שלה בטייוואן. בעוד העולם כולו החל להגיב לנגיף הקורונה ב-2020, טייוואן הייתה היחידה שהתחילה כבר ב-2019. ב-31 בדצמבר בשעת לילה מאוחרת פרסם משתמש טייוואני אנונימי הודעה בפורום אינטרנטי פופולרי לפיה בשוק פירות הים של העיר ווהאן בסין התגלו שבעה מקרים של מחלה דמוית סארס. להודעה צורפו תמונות מצילום CT של ריאות של חולה, תוצאה של בדיקה מבית חולים, ומה שנראה כמו התכתבות בין רופא סיני לקולגות שלו.
ההודעה עלתה לאוויר בשעה 2 לפנות בוקר ושעה לאחר מכן נקלטה על-ידי רופאים עם נדודי שינה במרכז לבקרת מחלות של טייוואן. הם היו יכולים להתייחס אליה בביטול, אבל בחרו לקחת אותה במלוא הרצינות. עוד באותו הבוקר החלו נציגים של המרכז לבקרת מחלות לעלות על טיסות שנחתו מווהאן, בניסיון לזהות נוסעים עם סימפטומים חשודים. סין עצמה עוד המשיכה לטעון במשך שבועות כי הנגיף שהתגלה בווהאן אינו עובר בהדבקה מאדם לאדם. הרופא מווהאן שכתב את ההודעה המקורית שנקלטה על-ידי הרשויות מטייוואן, ד"ר לי וונליאנג, נחקר על-ידי המשטרה ונדרש להפסיק להפיץ "שמועות" מהסוג הזה. הוא עצמו מת ב-7 בפברואר מקורונה, לאחר שנדבק מחולה שבו טיפל.
טייוואן גם עדכנה כבר ב-31 בדצמבר את ארגון הבריאות העולמי על המידע שקיבלה עם החשד להדבקה מאדם לאדם, אך זכתה לטענתה להתעלמות - נושא שהפך לימים לאחת הסיבות לפרישה של ארה"ב מהארגון. טייוואן אינה חברה בארגון הבריאות העולמי כמו גם בשאר הארגונים הבינלאומיים, ולמעשה אינה מוכרת רשמית כמדינה על-ידי מרבית העולם, בשל התנגדותה של סין שרואה בטייוואן אזור השייך לה.
על אף מיעוט מקרי ההדבקה בטייוואן, המרכז לבקרת מחלות באי ערך מדי יום, במשך חודשים, מסיבת עיתונאים בשידור חי עם עדכונים על ההתמודדות עם הקורונה. במסיבות העיתונאים הגיבו המומחים לא פעם לשאלות מהציבור שהתקבלו דרך הקו החם. במקרה אחד התקבלה בקו החם שיחה ממשפחה שסיפרה כי בנם קיבל מסכות בצבע ורוד במסגרת ההקצבה הממשלתית השבועית, ולכן זוכה ללעג מחבריו בבית הספר. באותו יום כל המומחים במסיבת העיתונאים עטו בעצמם מסכה ורודה כסימן סולידריות עם הילד.
כיום, לאחר שחודשים כבר לא התגלו מקרים מקומיים של הדבקה, מסיבת העיתונאים עברה למתכונת של פעם בשבוע. "מכיוון שהגיעו אלינו לאחרונה משלחות גדולות מצ'כיה, ארה"ב ויפן, אזרחים רוצים לדעת מה הנוהל לגבי הביקורים ואיך משרד החוץ מוודא שכל המבקרים יעטו מסכה, אז אנחנו ממשיכים להפעיל את הקו החם ועורכים את מסיבת העיתונאים אחת לשבוע. כמובן שאם יש התפתחות חדשה, אז נערוך מסיבת עיתונאים באותו יום", מסבירה טאנג.
אי שם בימי הסגר הראשון במרץ, כאשר ראש הממשלה בנימין נתניהו הכריז על שימוש באמצעים טכנולוגיים מיוחדים של השב"כ כדי לאתר את המגעים של חולי קורונה, הוא נתן את הדוגמה של טייוואן כמי שעשתה פעולות דומות. בפועל נתניהו לא ממש דייק והשימוש של טייוואן בטכנולוגיה להילחם במגפה היה מצומצם בהרבה וממוקד בפיקוח על אזרחים הנמצאים בבידוד.
וכך זה עובד שם - בפני אזרחים החוזרים לטייוואן מחו"ל עומדות שתי אפשרויות: לשהות במלון ל-14 ימי בידוד ללא אפשרות לצאת מהחדר, או לבחור באופציה של "בידוד דיגיטלי" בבית, שעומדת רק בפני מי שגרים בדירה עם חדר אמבטיה פרטי וללא אוכלוסיית סיכון סביבם.
אזרחים בבידוד בטייוואן מקבלים מהמדינה 33 דולר ליום, אבל אם הם שוברים אותו יוטל עליהם קנס גבוה פי אלף. הפיקוח על הבידוד הדיגיטלי הביתי הוא באמצעות המכשירים הסלולריים של המבודדים. ברגע שאלו יוצאים מהטווח המוגדר של 50 מטר, תשלח אוטומטית הודעת SMS למנהלי הבניין ולמשטרה.
"הסיבה שאנחנו משתמשים בשיטה הזו היא שזאת טכנולוגיה שאנשים כבר מכירים שנים", מסבירה טאנג. "במקרים של אזהרות על רעידות אדמה, שיטפונות וסופות טייפון, אנחנו שולחים הודעות SMS לאנשים שמזוהים כמי שנמצאים באזור כדי להודיע להם להתפנות. המידע הזה על מיקום הטלפון הסלולרי הוא לא מידע חדש כי ברגע שאתה מדליק את הטלפון שלך האנטנות יודעות את המיקום הגס שלך בכל מקרה. אז אין פה איום על הפרטיות ואנשים לא חוששים שאנחנו נקרא את תוכן ההודעות שלהם. העיקרון שלנו היה להשתמש במרכיבים שכבר השתמשנו בהם בעבר והם זוכים לאמון, במקום לכתוב קוד חדש".
ואם חס וחלילה המגפה תתפשט בטייוואן, האם תכניסו אמצעים שיתחקו אחרי המגעים של חולים למשל?
"אנחנו כמובן נעשה כל מה שנוכל כדי להילחם במגפה, אבל אנחנו לא רואים את זה כעסקת חליפין בה אפשר לוותר על זכויות אדם ודמוקרטיה למען המגפה. אנחנו צריכים לשמור על אותו הקו כי אף פעם לא הכרזנו על מצב חירום ולכן אנחנו פועלים בתוך ההגבלות החוקתיות. כל פעולה שאנחנו נוקטים צריכה להיות מאושרת על-ידי הפרלמנט ולהיות מוסברת לחברי הפרלמנט. באופן כללי אנחנו מסתמכים על חיטוי ידיים ועטיית מסכה כדי לשמור על מקדם הדבקה מתחת ל-1, והאפליקציה שלנו לזיהוי מגע היא אנושית, אלו קציני רפואה שמבצעים תשאולים".
במדינות רבות, כולל ישראל, המלחמה בקורונה הובילה לאובדן האמון בממשלה. יש לך עצות לממשלות איך לזכות מחדש באמון הזה?
"האזרחים אולי יסמכו ואולי לא יסמכו עליה, אני לא חושבת שהאזרחים צריכים לבטוח בממשלה. אני חושבת שהממשלה צריכה לבטוח באזרחים. ככל שלממשלה יש יותר אמון באזרחים שלה, כך הם הופכים ליותר ראויים לאמון. הממשלה צריכה להפוך את עצמה לשקופה עבור האזרחים ולא לגרום לאזרחים להיות שקופים לממשלה".
מסכות בקוד פתוח
התרומה הגדולה ביותר של טאנג למלחמה בקורונה, וזו שהפכה אותה למושא להערצה באי עצמו וגם בחו"ל, נוגעת לניהול מלאי המסכות. כאשר החלו להגיע הדיווחים על התפרצות הקורונה בווהאן, מלאי המסכות בטייוואן החל לאזול. לפני שהמלאי אזל לגמרי, החליטה הממשלה להנהיג הקצבה של שתי מסכות בלבד לשבוע לכל אזרח. כפי שניתן לתאר, ההחלטה הכניסה עוד פאניקה ויצרה תורים ארוכים בחנויות שמכרו את המסכות ושפע של אזרחים מתוסכלים שנאלצו לעבור מחנות ריקה אחת לשנייה. מפה מאולתרת שניסתה לסמן את החנויות שבהן נותרו מסכות על סמך דיווחי אזרחים הפכה במהרה ללהיט ברשת.
המפה הזו, שיצר מפתח מקומי, נתנה לטאנג רעיון. היא נפגשה עם ראש הממשלה והציעה לו להעביר את הפצת המסכות ל-6,000 בתי מרקחת המקושרים למערכת ביטוח הבריאות הלאומי. היתרון בהפצה דרך בתי מרקחת אלו טמון בכך שהמלאי שלהם מתעדכן במערכת לאומית בזמן אמת, מה שמאפשר לעקוב היכן יש מסכות בכל רגע. אחרי שההצעה אושרה טאנג עשתה צעד מפתיע במיוחד: היא שיתפה את ממשק עדכוני המלאי עם הציבור והזמינה מפתחים ליצור על בסיסו כלים לטובת הכלל. טאנג, בעצמה מפתחת המתמחה בקוד פתוח, אפילו יצרה פורטל שמאגד מעל 140 אפליקציות ויישומים שונים לבדיקת מלאי המסכות שנבנו עד כה על בסיס הממשק.
"העניין הוא שלאנשים שונים יש העדפות שונות. יש אזרחים שיעדיפו לקבל מפה, יש אוכלוסייה מבוגרת שתרצה לקבל את המידע על המסכות דרך צ'טבוט ויש בעלי לקויות ראייה שיעדיפו לקבל הדרכה קולית. וזה עוד לפני שדיברנו על 20 השפות הלאומיות שיש בטייוואן", היא מסבירה את פתיחת הממשק לציבור. "עבור הממשלה זה בלתי אפשרי לספק 100 שירותים שונים לאנשים שונים. אבל אם במקום נפתח את הממשק, כל מי שחושב שהפתרונות הקיימים לא נגישים ולא כוללנים מספיק יוכל ליצור גרסה משלו. אם היינו יוצרים אפליקציה רשמית, כולם היו כמובן משתמשים בה וננעלים על רעיון מסוים, אך כשהגרסה הרשמית היא רק פורטל, זה מאפשר לאנשים לספק את הפתרונות בעצמם".
בהתחלה העסק לא עבד חלק. בימים הראשונים של החלוקה בבתי המרקחת הציפו אלפי רוקחים זועמים את קו הטלפון החם שמפעיל המרכז לבקרת מחלות של טייוואן. כדי להימנע מתורים ארוכים בבתי המרקחת בזמן מגפה, רוקחים רבים פיתחו שיטות משלהם לחלוקת המסכות. חלקם אספו מהלקוחות שהגיעו בבוקר את כרטיסי ביטוח הבריאות הלאומי, חילקו להם פתקים ממוספרים וביקשו מהם לחזור לאסוף את המסכות בערב. זה כמובן יצר חוסר התאמה בין המפות - שהראו על זמינות מסכות בבית המרקחת - לבין המצב בפועל שבו כל מלאי המסכות הוזמן עוד לפני 10 בבוקר.
"היו אפילו בתי מרקחת ששמו שלטים על הדלת כמו 'אל תבטחו באפליקציה'", צוחקת טאנג. "לקח לנו 3 שבועות של עבודה מאומצת כדי לייצב את מאגר המידע על בסיס המשוב שקיבלנו כל הזמן מרוקחים כועסים שהתקשרו לקו החם. על בסיס ההערות שלהם הוספנו מידע על שעות הפתיחה של בתי המרקחת והנהלים לגבי איסוף, וגם הכנסנו כפתור שמאפשר לבתי המרקחת לסמן שהמלאי אזל. זה היה יותר מסע משותף מאשר רעיון קסום שמיד עבד".
בימים אלו, כשזמינות מסכות היא הבעיה האחרונה של העולם, קשה אולי להעריך את החשיבות של הפתרון הטייוואני. אולם כדאי לחזור רגע לשלבים הראשונים של המגפה כשאזרחים בכל העולם נתקעו בלי אמצעי הגנה בשלב קריטי של ההתפרצות, ובישראל אף שלחו את המוסד להביא מסכות במשימות עלומות שהשתיקה יפה להן. באותם ימים בטייוואן כבר פעלה מערכת מאורגנת להפליא שחילקה את המשאבים הקיימים באופן שוויוני בין האזרחים.
כדי ללמד את האזרחים להסתדר עם שתי מסכות חד-פעמיות לשבוע, שר הבריאות של טייוואן אפילו הדגים בשידור חי במסיבת העיתונאים היומית איך לחטא מסכה בעזרת סיר לבישול אורז, מוצר שלכל טיוואני שמכבד את עצמו יש בבית. היום, אגב, השיטה בטייוואן השתכללה עוד יותר, ומאפשרת להזמין באפליקציה ולקבל הביתה את כל מכסת המסכות שכמובן גדלה מאז. "התפיסה שלנו היא שאם מעל שלושה רבעים מהאנשים יעטו מסכה וירחצו ידיים, מקדם ההדבקה יירד מתחת ל-1 ולא תהיה התפשטות של המגפה", אומרת טאנג. זה אולי נשמע פשוט מדי אבל בטיוואן זה עבד.
אודרי טאנג
תפקיד: שרת הדיגיטל של טייוואן
גיל: 39
מסלול: עזבה את בית הספר בגיל 14, ובגיל 15 הקימה את חברת התוכנה הראשונה שלה. שימשה יועצת לאפל ועבדה על התמיכה של העוזרת האישית סירי בשפות. כשפרצה "מחאת החמניות" במדינה ב־2014 עזבה מיד את עבודתה וסייעה למפגינים בהקמת רשת תקשורת פנימית. ב־2016 הצטרפה כשרה לממשלה והפכה לשרה הצעירה ביותר שכיהנה אי פעם בטייוואן ולחברת הממשלה הטרנסג'נדרית הראשונה בעולם
עוד משהו: משתמשת בטלפון "טיפש" כדי להיפטר מההתמכרות למסך מגע