רועי כהן / צילום: תמונה פרטית
אדם קם בבוקר ומגלה כי ברשת החברתית מופץ סרטון קשה ופוגעני המייחס לו בכזב מעשי פדופיליה. הוא חש עלבון עצום ופחד, תחושה שמישהו רודף אותו, חייו כמעט נהרסים, והוא ממהר לעשות את מה שכל אדם במצבו היה עושה: להתלונן למשטרה בתקווה שזו תחקור ותמצה את הדין עם מי שפגע בו. חקירה מתנהלת אבל כעבור שבועיים היא מסתיימת בלא כלום והמשטרה מחליטה משום מה לסגור את התיק.
התיאור הסיוטי הזה הוא לא דמיוני. זה מה שקרה לעיתונאי ערוץ הספורט, רועי כהן. הכול התחיל כשב-9 ביולי כהן פרסם כתבה שעסקה במועדון הכדורסל של מכבי תל אביב. למחרת, פורסם על ידי משתמש אנונימי "Maccabi fan" ברשת החברתית טוויטר סרטון פדופילי קשה המייחס בכזב את המעשים לרועי כהן. לסרטון נלוו אמירות פוגעניות וקשות נגד כהן. בעקבות העובדה שהציוץ פשט כאש בשדה קוצים, הגיש כהן תלונה במשטרת כפר סבא וטען לאיומים כלפיו.
שבועיים בלבד לאחר הגשת התלונה, קיבל כהן הודעה כי תיק החקירה נסגר. ל"גלובס" נודע כי עילת הסגירה היא "עבריין לא נודע".
ארגון העיתונאים החליט שלא לעבור על הנושא לסדר היום, ובאמצעות עו"ד ערן שחם-שביט ממשרד סבוראי שחם-שביט הגיש לפרקליטות ערר על החלטת המשטרה לסגור את התיק. הארגון מבקש לחדש את החקירה כדי למצוא את האחראים לפרסום הפוגעני.
לדברי עו"ד שחם-שביט בערר, החלטת המשטרה שלא לבצע פעולות חקירה דיגיטליות כדי למצוא את זהות העבריין, איננה סבירה. בערר נטען כי המדובר בעבירות חמורות של איומים נגד עיתונאי בשל פרסום עיתונאי, וזאת מתוך מטרה להפחידו ולהקניטו.
"אפקט מצנן" בפעילות העיתונאית
לפי הערר, הפרסום הפוגעני נגד כהן מעלה חשד כבד כי תכליתו היא השתקת העיתונאי, הפחדתו, ויצירת "אפקט מצנן" בפעילותו העיתונאית. "מעשים אלה אינם מכוונים רק לאותו עיתונאי ולפרסומיו. הם מכוונים כלפי עיתונאים ככלל ביחס לליבת פעילותם המקצועית, "למען יראו וייראו". בנסיבות אלה, החלטה שלא לחקור הינה החלטה לא ראויה המהווה פגיעה קשה בעיתונאי, בעיתונאים ובציבור", טוען שחם-שביט.
עוד נטען בערר כי מדובר במקרה של הפצה של חומר פדופילי, זאת לאור סעיף 214(ב) לחוק העונשין הקובע כי "המפרסם פרסום תועבה ובו דמות של קטין... דינו מאסר חמש שנים". מלבד זאת, גם החזקה של תכנים פדופיליים מהווה עבירה, המוגדרת בסעיף 214 (ב3) לחוק העונשין: "המחזיק ברשותו פרסום תועבה ובו דמות של קטין ...דינו מאסר שנה".
בערר נכתב כי "מושכלות יסוד בשיטתנו המשפטית כוללות את זכות העל של חופש הביטוי, שממנה נגזרים גם חופש העיתונות והחופש העיתונאי". מחופש הביטוי גזר בית המשפט אף את חופש העיתונות, ובבג"ץ אף נקבע כי "התנהלות דמוקרטית תקינה כרוכה בקיומם של אמצעים להבאת הדורש ליבון לידיעתו של הציבור. העיתונות אמורה לתפקד כזרועו הארוכה של הציבור, כמופקדת על איסוף המידע ופרסומו; החלפת דעות חופשית הוא תנאי יסודי בחברה דמוקרטית".
ארגון העיתונאים מציין בערר כי לפני מספר שנים כתב המשנה לנשיאת העליון חנן מלצר כי "מקום שמדובר בפרסומים בעלי אופי עיתונאי יש להביא בחשבון גם את כובד משקלו של חופש העיתונות.. די אם אזכיר כי חופש העיתונות מגלם בתוכו לא רק את זכותו של העיתונאי, אלא גם את זכותו של כל פרט ופרט בחברה ליהנות מפירותיה של עבודת העיתונות ואת אינטרס הציבור בעצם קיומה".
על האינטרס החברתי בדבר קיומם של עיתונות חופשית וסיקור פתוח כבר נכתב כי: "אינטרס זה אינו של העיתונאים, של רשתות הטלוויזיה והרדיו, של העיתונים או של סוכנויות הידיעות בלבד; זהו אינטרס ציבורי כללי, המשרת בין היתר - נוסף על ההגשמה העצמית של המבקשים להתבטא - גם את גילוי האמת, את ההליך הדמוקרטי ואת היציבות החברתית".
לאור זאת כתב שחם-שביט כי חופש העיתונות היא זכות הנתונה לציבור כולו, וכי מבחינה חוקתית היא מהווה במשפטנו זכות הנגזרת מהזכות החוקתית לחופש הביטוי, שזכתה להכרה חוקתית זה מכבר. שחם-שביט הוסיף כי "ראוי להביט נכוחה על המעשים נשוא תלונתו של העיתונאי: פירסום והפצת "ציוצים" הכוללים סרט פדופילי שנלוות לו אמירות פוגעניות ולפיהן העיתונאי הוא פדופיל המבצע עבירות מין בקטין באמצעות פרופיל בשם "אוהד מכבי", סמוך לפרסום כתבה עיתונאית אודות התנהלות מועדון הספורט מכבי תל אביב.
"למשטרת ישראל יש כלים לאיתור המעורבים"
ארגון העיתונאים מתמודד בערר עם סגירת התיק בנימוק שמדובר ב"עבריין לא נודע", וכותב כי "בשנת 2016 הצטרפה ישראל לחבר המדינות החתומות על אמנת בודפשט, שעוסקת בין השאר במניעת פורנוגרפיית ילדים באמצעות מגוון כלים ובהם יצירת משטר מהיר ויעיל של שיתוף פעולה בינלאומי לשם מיגור התופעה ואכיפת החוק בעניינה. ידוע כי לרשות משטרת ישראל, לפחות ביחידות החקירה הארציות, עומדים כלים מגוונים לאיתור המעורבים בפעילות עבריינית זו".
לבסוף נכתב בערר כי "יש לראות בתלונה זו כאירוע בעל גוון ציבורי החורג מהמקרה הספציפי: לא ניתן לנתקו מהקשר שבו עיתונאים ועיתונאיות רבים נמצאים בחזית והופכים מטרה להכפשות, התקפות ואיומים".
לטענת ארגון העיתונאים, הגם שחקירת האירוע היא חקירה בגין אירוע קונקרטי, יש לבחון את ההחלטה על סגירת התיק בתוך ההקשר הכללי שמשמעותו כפולה: האחת, הותרת עיתונאים חשופים להתקפות ואף לאיומים מצד יחידים או קבוצות. שנית, הנזק הציבורי שיהיה מנת חלקו של הציבור כתוצאה מאותו אפקט מצנן שעשוי להיות מנת חלקם של העיתונאים כתוצאה מההחלטה לסגור תיק זה בנסיבות כאלה".
לפי הנטען, "אין ואסור להמעיט מהחשש שמא עיתונאים יימנעו מהבעת דעתם או יחליטו לצנזר עצמם, לא יביעו ביקורת, לא יבצעו תחקירים ולא יחשפו עוולות - כל זאת בשל החשש בן יבולע להם או לסביבתם. הפקרת השיח הציבורי בפני עבריינות ואלימות שתכליתה ברורה הינה תמרור 'עצור' בוהק למערכת האכיפה במדינה דמוקרטית".
***גילוי מלא: הח"מ הוא חבר בארגון העיתונאים ולאחרונה משמש כנציגו במועצת העיתונות.