גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

כבאי עומד מעל היערות הבוערים של קליפורניה / צילום: Adrees Latif, רויטרס

העתיד - כבר כאן. כך מרגישים היטב תושבי ארצות הבית לאורך שנת 2020 הצורבת, שטרם באה אל סופה. השריפות בקליפורניה אכזריות מתמיד, ואת נזקיהן ייאלצו לשאת מאות אלפי תושבים על גבם; אלו שנאלצו לברוח מביתם לימים ולשבועות ארוכים, אלו שמצאו את מותם, אלו שאיבדו רכוש או נאלצו לנשום אוויר מזוהם ורעיל. השריפות השנה הרסניות מהרגיל ומצטרפות לגלי חום קיצוניים ושבירת שיאי טמפרטורה, בצורת בקולורדו, יוטה, אריזונה וניו מקסיקו, סופות ברקים לא שגרתיות, הוריקנים, הצפות וצרות אחרות.

במשך יותר מחצי מאה מזהירים מדענים מפני האיום ההולך וגובר של שינויי האקלים, אך כעת ארה"ב חשה על בשרה את משבר האקלים מהר מהצפוי, ונקלעת לתקופת בחירות כשגובה להבות האש הולך ומתנשא אל על. "יש לנו 12 שנה להגביל את הקטסטרופה שאליה יובילו שינויי האקלים. ההתחממות הגלובלית תעלה מעל מעלה וחצי, ותגרום לנזקים אדירים שיצאו מכלל שליטה", הזהיר פאנל מדעני האו"ם רק לפני שנתיים. "זהו פעמון האזהרה הגדול ביותר שנתנה הקהילה המדעית", אמרו מחברי הדוח, שקיוו שדבריהם הנוקבים לא ייפלו על אוזניים ערלות ויעוררו את המדינאים ברחבי העולם לפעול בנחישות.

אך הנחישות דהרה בנתיב אחר לחלוטין. נשיא ארה"ב המכהן, דונלד טראמפ, הוציא במהלך השנתיים הללו את מדינתו מהסכם פריז שנועד לצמצם את פליטות הפחמן ולהגביל את עליית הטמפרטורה, לעג למדעני האקלים פעם אחר פעם, ניהל מסע לביטול חקיקה סביבתית והישגי הממשל בתחום של קודמו, ברק אובמה, סיפק הקלות לגופים המזהמים והחליש את גופי הפיקוח הסביבתיים. איזה נזק גרם טראמפ ואיך ישפיעו תוצאות הבחירות על משבר האקלים.

ביטול רגולציות סביבתיות

אז מה עשה טראמפ בשנים האחרונות בתחום הסביבה והאקלים? מדד הדה־רגולציה הסביבתית (Climate Deregulation Tracker) של אוניברסיטת קולומביה ספר 159 פעולות של ממשל טראמפ לביטול רגולציות סביבתיות או החלשת המאבק במשבר האקלים. לאחרונה ביטל הנשיא חקיקה של קודמו שאסרה פליטות או דליפות מתאן (גז החממה העוצמתי ביותר) מקידוחי דלקים מאובנים, אישר קידוחי נפט באלסקה - במקלט לאומי לחיות בר, ובתחילת משבר הקורונה, הודיע על הקלה נרחבת שתאפשר לתחנות כוח ומפעלים לקבוע בעצמם האם הם מסוגלים לעמוד בדרישות חוק הדיווח על זיהום אוויר ומים.

בנוסף, ממשל טראמפ עיקר חוק שהוביל לייצור כלי רכב חסכוניים באנרגיה ומזהמים פחות (וכך גם לחייב מדינות דוגמת קליפורניה המתנגדות לכך, לקבל את ביטול החקיקה), ביטל רגולציה שנועדה למנוע השלכת פסולת של תעשיית הפחם לנהרות, וזוהי כמובן רשימה חלקית ביותר.

גם את הממשל ואת הגוף החשוב ביותר בנושא סביבה, הסוכנות להגנת הסביבה, מילא טראמפ בדמויות שנועדו להחליש את הפיקוח הסביבתי. כבר בראשית כהונתו, מינה את סקוט פרואיט לראש הסוכנות - אדם שכאשר כיהן כתובע הכללי של אוקלהומה, ניסה לנטרל באמצעות תביעות את הסוכנות עצמה. פרואיט, המקושר לתעשיית הנפט, נחשב למתנגד חריף של הסוכנות, ובעבר הטיל ספק בקיומה של ההתחממות הגלובלית. לאחר כשנה הוא פרש בשל הפרת כללי אתיקה, ואותו החליף אנדרו וילר, שהיה בעבר לוביסט של תעשיית הפחם.

מה הפלא, אם כן, שהציבור שהנושא קרוב לליבו, מתבונן על המרוץ לנשיאות בעיניים כלות. לפי פרופ' אלון טל, ראש החוג למדיניות ציבורית באוניברסיטת תל אביב, ומהדמויות הבולטות בתנועה הסביבתית בישראל, טראמפ עלה לארה"ב ולכוכב הלכת שלנו זמן יקר. "לזכותו של טראמפ ייאמר - הוא לא רק דיבר נגד הסביבה, הוא גם עשה. אם הוא יישאר נשיא, אנחנו נראה את התסריט הגרוע של ה-IPCC (הוועדה הבין ממשלתית של האו"ם לשינוי אקלים) מתממש. לכן הבחירות האלו כל כך חשובות", מסביר טל. "זהו אחד הרגעים הגורליים של עתיד כדור הארץ, ואני לא מגזים. אם טראמפ ייבחר לעוד קדנציה, אז ההתארגנות הגלובלית תלך ותתפוגג. אנחנו נדרוך במקום, לא נחדש את היעדים של הסכם פריז, והמדינות הגדולות לא יהיו שם. אנחנו נראה התפוררות גלובלית, ועלייה מחדש של תעשיית הנפט".

כשטראמפ הוציא את מדינתו מהסכם פריז, הוא שלח את יתר המדינות להתמודד עם ההתחממות הגלובלית, וטען שההסכם איננו הוגן כלפי ארה"ב. סין, בשנת 2019 - היא אמנם הפולטת המשמעותית ביותר של פחמן דו חמצני לאטמוספיר, ואחראית לבדה ל-28% מהפליטות. אחריה מדורגות ארה"ב עם 15%, הודו עם 7%, ורוסיה עם 5%. אך אם בוחנים את גזי החממה נותרים באטמוספירה לאחר פליטתם, בחישוב היסטורי, מאז שנת 1971 - ארצות הברית היא האחראית לרובם - 25%, וסין? 12.7%. כך או כך, פרישתה של ארה"ב מהסכם פריז, מורידה את הסיכוי שהעולם יישאר מתחת לרף ההתחממות של 2 המעלות מסבירות נמוכה אל קרוב לאפס.

טל, שבעצמו נוהג לפקוד את ועידות האו"ם הדנות בנושא המשבר הסביבתי והסכם פריז ומשוחח תדירות עם חוקרים ומנהיגים, טוען כי "ללא מנהיגות אמריקאית, הסיפור לא ילך. ארה"ב היא פולטת גזי החממה הגדולה בעולם לאחר סין. בגיבוש הסכם פריז, אובמה הגיע להבנות מול נשיא סין, ואמר 'נעשה את זה ביחד'. סין התגייסה להסכם אך ורק בגלל לחץ חזק, בין היתר של ג'ון קארי. אם טראמפ מגלה זלזול מוחלט בכל הסוגיה ומוותר על הסכם פריז, אז שסין תהיה הפראיירית ותעמוד בהתחייבויות? ממש לא".

הנושא האקולוגי הפך למהותי

לאורך עשרות שנים, שתי המפלגות - הרפובליקאית והדמוקרטית - התעלמו מבעיית האקלים, גלגלו את האחריות והתוצאות לדורות הבאים, איפשרו לאינטרסים של החברות המזהמות לחדור למסדרונות הממשל והתעלמו מנתונים ומחקרים מדעיים מובהקים בנושא. במהלך כהונתו של קלינטון החלה מגמת שינוי עם מחויבות משמעותית לנושאי סביבה - בזמן שאל גור כיהן כסגן נשיא, בתקופת ממשל בוש חלה נסיגה משמעותית, לאחריו אובמה אחז במושכות עם ביידן כסגנו ופעל כדי להרחיב רגולציות סביבתיות להפחתת פליטות, אוויר נקי יותר ותקנים מחמירים של בריאות וסביבה.

טראמפ, מצידו, העדיף לאורך הדרך להכחיש את משבר האקלים כפי שלא עשה אף נשיא לפניו, התגאה בכך שהוא מחייה את תעשיית הפחם ולוקח את ארצות הברית אחורה בכל הנוגע לתחום.

אך הנושא האקולוגי הפך דווקא למהותי מאוד במרוץ לנשיאות בארה"ב. השנתיים האחרונות אופיינו במחאת אקלים גלובלית, בשיח מתרחב על הנושא בכלי התקשורת, ובתודעה ציבורית עולה. כך למשל, סקר של מרכז המחקר של פיו שנערך במרץ מצא כי 60% מהאמריקאים אומרים ששינויי אקלים מהווים איום מרכזי על ארה"ב, לעומת 44% בשנת 2009. סקר אחר, שערכו וייס מידיה והגרדיאן בספטמבר, מצא ש-70% מהאמריקאים תומכים בפעולה ממשלתית להאטת ההתחממות הגלובלית.

לא בכדי, מנחה העימות, עיתונאי פוקס כריס וואלס, בחר את נושא האקלים כאחד מששת הנושאים שעליהם נשאלו המועמדים בעימות הראשון ביניהם. הדיון בנושא זכה למקום מרכזי, וארך יותר מ-10 דקות - פרק הזמן הארוך ביותר שהוקדש למשבר הסביבתי בעימותים הנשיאותיים מאז שנת 1988.

אם בקמפיין הנשיאותי שלו ב-2016 הוא כינה את ההתחממות הגלובלית "מתיחה", בעימות הראשון - אמנם טראמפ לא חזר על כך, אך המרחק בינו ובין המועמד הדמוקרטי, ג'ו ביידן, היה כמו המרחק בין שמיים וארץ. אם טראמפ לועג למדענים, ביידן מהדהד בטוויטר שלו את האמירה "הקשיבו למדענים".

כאשר טראמפ טוען שהשריפות הקשות בקליפורניה הן תולדה של חוסר אחריות של השלטונות המקומיים שאינם עושים די כדי לגרוף את העלים מרצפת היער, ביידן מדבר על משבר האקלים, ואילו כשטראמפ גאה ביציאה מהסכם פריז וביטול הרגולציות הסביבתיות - ביידן מכריז שהחזרה להסכם תהיה אחד מצעדיו הראשונים, וכך גם תוכנית משלו שתוביל את ארה"ב ואת העולם לאיפוס פליטות, כלכלה נקייה ואוויר נקי.

לא "גרין ניו דיל" אבל שאפתנית

ביידן, לעומת טראמפ, הציב את משבר האקלים לנושא במוקד הקמפיין שלו. הוא גם רתם את הכחשת האקלים של הנשיא המכהן והאסון שפוקד את קליפורניה לקמפיין, כשאמר לאחרונה בעצרת תמיכה: "אם יהיו לנו עוד ארבע שנים של הכחשת האקלים של טראמפ, כמה פרברים יעלו בלהבות, כמה שכונות בפרברים יוצפו? אם תיתנו ל'מצית האקלים' עוד ארבע שנים, למה שמישהו יופתע אם עוד חלקים מאמריקה יבערו".

טראמפ לא מציע שום תוכנית אקלים רשמית. אתר הקמפיין שלו מציג תוכנית אנרגיה המתמקדת בהרחבת קידוחי גז ונפט על אדמות פדרליות וחופי ים. ביידן מניח על השולחן תוכנית מסודרת בנושא ("תוכנית ביידן למהפכת אנרגיה נקייה וצדק סביבתי). אף שהיא איננה מרחיקת לכת כמו ה"גרין ניו דיל" שקידמו הפלגים הרדיקליים במפלגה הדמוקרטית - אלכסנדריה אוקסיו קורטז וברני סנדרס - היא זוכה לשבחים מצד מדעני אקלים ופעילי סביבה.

התוכנית עשויה לייצר, לפי ביידן, 10 מיליון משרות חדשות בשכר גבוה בתעשיות המקיימות על פני המזהמות, ולקחת את ארה"ב שלב קדימה בהתמודדות היסטורית עם המשבר הגדול. במסגרת התוכנית, שואף ביידן להשקיע 1.7 טריליון דולר במשך עשור לתוכניות להאצת אנרגיה מתחדשת, כך שעד 2035 תייצר ארה"ב את כל החשמל שלה ממקורות נקיים, ועד 2050 תהפוך מאופסת אנרגיה. כשני שלישים מפליטת הפחמן בארה"ב מגיעים מסקטור התחבורה, המייצרת כמעט 40% מהפחמן בארה"ב, ביידן מתכנן לייצר תמריצים משמעותיים למעבר לתחבורה חשמלית, ולהקים סוכנות מחקר להאצת טכנולוגיות בנושא אקלים. יתר על כן, התוכנית מבקשת להטיל על המזהמים אחריות לעלות הזיהום שהם יוצרים, לדרוש מחברות ציבוריות לחשוף סיכונים פיננסיים הקשורים לאקלים ואת פליטות גזי החממה שהן יוצרות לאורך שרשרת האספקה שלהן.

"ביידן מעורב במאבק ליציבות אקלימית יותר מ-30 שנה. ב-1986 הוא יזם חקיקה לפצות מדינות מתפתחות השומרות על יערות הגשם, המקבעים פחמן; הוא הוביל את השיקום הכלכלי בממשל אובמה בשנת 2008 כאשר הוא דאג להפעיל תמריצים כלכליים משמעותיים לטובת אנרגיה מתחדשת ויעילות אנרגטית", אומר פרופ' טל. "היעדים האקלימיים שלו הם שאפתניים: הוא מדבר על בניית "כלכלה חדשה", תקנים מחמירים נגד אנרגיה מזהמת, וגיוס מערכת הרכש הפדרלי כדי לתת עדיפות מוחלטת למוצרים ירוקים. אלה צעדים שנותנים תקווה. עם מנהיגות כזו, אפשר למנוע את העלייה החדה הצפויה בטמפרטורה, שריפות, הצפות ועוד. מעולם לא היו שתי אלטרנטיבות ברורות כל כך".

הגישה של ביידן בנויה, בחלקה הגדול, על תמריצים. העלות הופכת נמוכה יותר באופן הזה, אך גם התוצאות עלולות לקחת זמן רב יותר בהתאם. בגרינפיס אומרים: "אף שהיא רחוקה מלהיות מושלמת, התוכנית של ביידן היא פלטפורמת האקלים השאפתנית והרחבת היקף ביותר של כל מועמד לנשיאות למפלגה גדולה בהיסטוריה. על ביידן ללכת רחוק יותר כדי לעצור את ההתרחבות הפזיזה של דלקים מאובנים ולתמוך בעובדים ובקהילות".

חיסכון של טריליונים

בזמן שטראמפ טען שהסכם פריז משית עלויות על הכלכלה האמריקאית, יותר ויותר מחקרים מראים שדווקא אי קיום ההסכם יוביל להפסדים. בעוד שטראמפ דוחף את תעשיית הפחם הגוועת ברחבי העולם, מחירי האנרגיה המתחדשת צונחים, והופכים כלכליים ומשתלמים יותר יותר. לפי כלכלנים ממכון גרנתאם לשינויי אקלים בבית הספר לכלכלה בלונדון, בעוד שמשבר האקלים יוביל לעיכוב צמיחה כלכלית במדינה, אובדן תשתיות ורכוש ואובדן משרות, אם התוכניות הסביבתיות של ממשל אובמה יימשכו - הן יניבו תועלת נטו לארצות הברית בסך 39 מיליארד דולר בשנת 2030.

האם הסרת הרגולציה הסביבתית משתלמת? ניתוח שנערך לאחרונה בבית הלבן עצמו, מראה כי הגנות סביבתיות, כללי בטיחות ותקנות פדרליות גדולות אחרות בתחום הסביבה, מניבות רווח של 2.50-11.86 דולר בהטבות סביבתיות, על כל דולר שהושקע כדי לעמוד בהן. לכך מצטרף דוח הממשל הפדרלי שהזהיר רק לאחרונה מפני השפעת שינויי האקלים על וול סטריט, וקבע שהזעזועים שלהם גורם המשבר מסכנים את יציבות המערכת הפיננסית כולה.

מדענים של סוכנות הסביבה האמריקאית גם הם בחנו לאחרונה את ההשפעות הכלכליות של אי התמודדות עם משבר האקלים, או מאידך - הפחתה של הפליטות. אף שהסכם פריז מדבר על הגבלת ההתחממות לעלייה של 1.5 מעלות, המחקר בחן את ההשפעות הכלכליות של משבר האקלים בשני מקרים אפשריים - עליית טמפרטורה ממוצעת של 2.8 מעלות צלסיוס לעומת עלייה של 4.5 מעלות. בדוח נבחנו כ-22 סקטורים שונים בכלכלת ארה״ב. ביניהם, בריאות, תשתיות, חשמל, משאבי מים, חקלאות ועוד. המסקנה: עד שנת 2090 הפגיעה של משבר האקלים ב-22 הסקטורים בארה״ב לבדה תעלה כ-224 מיליארד דולר לשנה יותר בתרחיש של עליית 4.5 מעלות, אם לא תוגבל ההתחממות. הגבלת ההתחממות הגלובלית ל-2.8 מעלות עד סוף המאה הנוכחית תחסוך לכלכלה האמריקאית כ-10 טריליון דולר ב-22 הסקטורים שנבחנו, בנוסף להצלת החיים של מאות אלפי אמריקאים בעשורים הקרובים. מחברי הדוח הוסיפו בסופו הערה חשובה: ״הדוח בוחן רק חלק קטן של השפעת משבר האקלים על הכלכלה, ולכן המדדים מראים רק שבריר מפוטנציאל הסיכון והנזקים בשוואה בין התרחישים״.

התוכנית של ביידן

1. ייצור 10 מיליון משרות חדשות בתעשיות ירוקות
2. השקעת ממשלתית של 1.7 טריליון ד' בעשור באנרגיה מתחדשת
3. דרישה מחברות ציבוריות לחשוף סיכונים הקשורים לאקלים
4. מתן תמריצים משמעותיים למעבר לתחבורה חשמלית
5. הקמת סוכנות מחקר להאצת טכנולוגיות בנושא אקלים
6. הטלת האחריות על גופים מזהמים לעלות הזיהום שלהם
7. הפיכת ארה"ב למאופסת אנרגיה עד שנת 2050