מחלקת הקורונה בבית החולים וולפסון / צילום: בית חולים וולפסון
הרפואה הדיגיטלית, שעשתה קפיצה אדירה בימי הקורונה, עשויה לקבל דחיפה נוספת עם כניסתה למערכת ההשכלה הגבוהה. לאחרונה אושר מסלול לתואר ראשון, תלת-שנתי, בתחום הבריאות הדיגיטלית, במכון הטכנולוגי חולון (HIT), והוא צפוי לצאת לדרך כבר בשנת הלימודים האקדמית הקרובה. הלימודים עצמם יימשכו שלוש שנים.
זו לא הפעם הראשונה שאוניברסיטאות ומכללות פועלות להכשרת כוח אדם על התפר שבין רפואה לטכנולוגיה, אבל עד היום התמקדו התארים בעיקר ביזמות לרופאים ובהנדסה ביו-רפואית, עם פחות דגש על מדעי המידע. בטכניון ובמכללת ספיר קיימים אמנם קורסים בתחום הבריאות הדיגיטלית, אך לא תואר מלא.
היום, האנשים שמקימים חברות סטארט-אפ בתחום הרפואה הדיגיטלית הם בדרך כלל בעלי רקע טכנולוגי שמעוניינים להסב את הידע שלהם למיזם מועיל לסביבה, או צוות משולב, של רופא או מהנדס רפואי לצד איש אלגוריתמיקה. לעומת זאת, בבתי החולים ובקופות החולים מי שמנהלים את מערכי ניתוח המידע הם לרוב רופאים שהעמיקו בתחום הזה - בין שמתוך סקרנות ובין שמתוך הבנת הצורך. הם מגלמים את שני תחומי הידע באדם אחד. במכון הטכנולוגי בחולון מאמינים שדרושים יותר אנשי מקצוע כאלה.
"הרפואה מבוססת המידע שינתה למעשה את פני מקצוע הרפואה בשנים האחרונות", אומר ד"ר רפי ברכאן, ראש רשות המחקר ב-HIT ומייסד התוכנית. "לצערנו, אין לכך כמעט עדויות בתוכניות הלימוד לתוארי הרפואה, והרופאים יוצאים מהתואר עם מטען ידע לא מעודכן מבחינה טכנולוגית. אנחנו רואים הבדל בין מי שהגיעו ללימודי רפואה מיחידות טכנולוגיות בצבא, והם באמת כבר נדבקו בחיידק במידע, לבין מי שמגיע ללא הרקע הזה, נחשף לכך רק בשיא הלחץ ובעצם מתקשה להפנים את היסודות של התחום. המדינה מפסידה משאב יקר של רופאים עם הבנה טכנולוגית מספקת, שגם עשויה לאפשר להם להפוך ליזמים ולתרום לבניית מנוע הצמיחה של הבריאות הדיגיטלית".
ברכאן עצמו הוא דוגמה למי שרכש את הידע הזה בשנים ארוכות ומפרכות של לימודים. הוא רופא עם התמחות בנוירולוגיה, דוקטור לחקר המוח וגם בעל תואר ראשון במחשבים. "אני מאמין שאת הרקע שלי אפשר לתת היום לרופאים בצורה יותר קלה ונכונה", הוא אומר.
אם המידע הוא חלק מרפואת המאה ה-21, מדוע התוכניות הללו לא שולבו בתארים ברפואה?
"כל אחת מהמחלקות בלימודי הרפואה נלחמת על השעות שלה בתוכנית הלימודים - האנטומיה, הפיזיולוגיה, הביוכימיה. מאוד קשה להכניס לתוכנית השש-שנתית הקלאסית תכנים חדשים. קיימים גם המסלולים הארבע-שנתיים, למי שעשה תואר ראשון במדעי הרפואה, תואר בביולוגיה עם דגש על גוף האדם. התואר הזה משופע ב'מעבדות רטובות', שהתועלת שלהן מוטלת בספק למי שרוצה להמשיך למסלול קליני ולא מחקרי". אל הרופאים במסלול הארבע-שנתי שמגיעים עם רקע חזק בביולוגיה, אפשר לצרף רופאים המגיעים עם רקע חזק יותר במידע, אומר ברכאן. "אנחנו מלמדים אותם מהם נתונים רפואיים, איך אוספים אותם, איך מנתחים אותם ואיך מגיעים מכל זה לתובנות, תוך חשיפה לכלי ניתוח מידע מתקדמים מאוד".
"רופאים שלא בורחים מרובוטים"
המסלול מיועד למעשה לאתחל אחת משתי קריירות: האחת היא רופאים לעתיד והאחרת היא איש מידע במוסד רפואי בחברת סטארט-אפ בתום הרפואי, בחברת תרופות או מכשור רפואי, או בחברת ביטוח.
התוכנית מכשירה בוגרים שיוכלו להמשיך לתואר ד"ר ברפואה, M.D, במסלול ארבע-שנתי. כיום בארץ זה אפשרי באוניברסיטאות תל אביב, בר אילן (קמפוס צפת) ואריאל. אין כיום מסלול כזה באוניברסיטה העברית, בטכניון ובאוניברסיטת בן גוריון, אך פרופ' זאב רוטשטיין, מנכ"ל הדסה, התבטא פומבית יותר מפעם אחת ואמר שהוא יקים בהדסה מסלול ארבע-שנתי ייעודי לבוגרי התוכנית, משום חשיבותה.
בשיחה עם "גלובס", אמר רוטשטיין: "בוגרי התואר יהיו הרופאים המתאימים לשנת 2050. עוד לפני הקורונה חשבנו כך, אך השנה האחרונה הפכה את בתי החולים במהירות למאוד דיגיטליים, וגם את רפואת הקהילה. אנחנו משוועים לרופא שלא בורח ממחשבים, או מרובוטים".
במכון הטכנולוגי פועלים עכשיו גם לסגירת הסכמים עם בתי ספר לרפואה באירופה ובארה"ב, שיקבלו את בוגרי התוכנית אליהם.
"HIT ובתי החולים השותפים לתוכנית (איכילוב, רבין, שיבא, הדסה, רמב"ם, וולפסון, יצחק שמיר, מעייני הישועה ובקרוב גם אסותא אשדוד) יחבקו את הלומדים בחו"ל כך שהם יוכשרו היטב לקראת הבחינה הממשלתית כשיסיימו את לימודיהם ויחזרו לארץ לשמש כרופאים בעלי הבנה עמוקה בדיגיטל", אומר ברכאן. "הכוונה היא ליצור דור של רופאים ישראלים שלא הולכים לאיבוד אחרי 6-7 שנות לימוד באירופה".
איש מידע במוסד רפואי או בחברה שעוסקת בתחום זה בעצם תפקיד חדש?
"לא, כל המקומות האלו כבר החלו להעסיק אנשי ניתוח מידע. אלא שאנשים שמקצועם הוא "מדען מידע" הם לרוב מאוד יקרים, עם הכשרה מאוד מקיפה, אפילו דוקטורט. מי שהגיע מהפריפריה של המקצוע, נדרשת לפחות שנה כדי להכשיר אותו לעבודה הזו. אנחנו צריכים את האמצע.
"80% מהעבודה הם עבודה מחקרית - לנסח את שאלות המחקר, להבין איך לפנות למאגר המידע כדי לקבל תשובה, לאחד מידע ממאגרים שונים כך שאפשר יהיה לכרות את התשובה מכולם יחד. לפעמים אלה מקורות מידע שונים מאוד אלה מאלה, כמו תמונות הדמיה, נתוני חיישנים, בדיקות מעבדה. מצד אחד צריך להבין היטב את השאלה הרפואית, ומצד שני להכיר טוב מאוד את מאגרי המידע ולהפעיל כלים סטטיסטיים, ואז לבחון את התוצאה ולראות אם היא הגיונית".
כרגע התחום הזה הוא חדש, אבל האם בעתיד הלא רחוק לא יהיו זמינים כלי מחקר מהמדף, שבהם כל אדם יכול להשתמש, בלי ידע טכנולוגי מיוחד, כפי שקרה בסקטורים אחרים?
"החזון הוא שבעתיד הרחוק תונגש סביבת מידע ומחקר שתאפשר למשתמש להפעיל כלים אנליטיים שונים על מידע רפואי, במגבלות המתחייבות, ובאופן שיאפשר לו לקבל תובנות קליניות על בריאותו ובריאות הסובבים החשובים לו. אולם הדרך לשם ארוכה.
"מידע רפואי הוא מידע עשיר, מורכב ורועש. ישנם גם חסמים רגולטוריים שונים. לדוגמה, למי שייך המידע הרפואי ומה אסור או מותר לעשות בו. עם זאת, הניצנים כבר כאן. קופות החולים כבר מנגישות למבוטחיהן כלים מתוחכמים המאפשרים להם לנצל ידע רפואי, שנצבר על סמך אנליזה של נתוני עתק (ביג-דאטה), לטובת סיוע באבחון ואף בהמשך הטיפול".
"המידע מקרב בין הרופא למטופל"
איך נחלק התואר בין לימודי רפואה לטכנולוגיה?
"50%-50%. ברפואה אנחנו לומדים אנטומיה ופיזיולוגיה ותחומים קליניים אחרים שבהם הטכנולוגיה דומיננטית. אנחנו לא מסתפקים בזה, אלא מקווים לקבל בקרוב הכרה בתואר שני במדעי הנתונים ברפואה".
נשיא האוניברסיטה, פרופ' אדוארד יעקבובוב, מוסיף: "יו"ר הוועדה במל"ג שבחנה את התואר אמר שבמהלך כל כהונתו במל"ג הוא לא ראה תוכנית כל כך יצירתית. באוניברסיטאות יותר קשה ליצור תוכניות חדשות, אבל אנחנו רגילים לפרויקטים מהסוג הזה".
ד"ר ענת אנגל, מנכ"לית בית החולים וולפסון, שיהיה שותף בתוכנית, מסמנת את הכיוון של הרפואה הדיגיטלית לעתיד. "היא תומכת ברופאים ובצוות המטפל ולא מחליפה את הקשר והקרבה. האבחנה לא יכולה להתקבל בלי ללמוד את המטופלים. טעות לחשוב שהמערכות הדיגיטליות בהכרח מרחיקות בין הרופא לבין החולה.
"ראינו בתקופת הקורונה שלפעמים דווקא המערכות הטכנולוגיות אפשרו את התקשורת באופן שבודד אותה מרעשי רקע. אמנם לא היה מרחב פיזי משותף אבל היה ריכוז, והטכנולוגיה גם יכולה להעצים את המטופל, לשתף אותו במידע רב יותר ובהחלטות, וכך לאפשר לו לקבל אחריות על הטיפול. לכן אנחנו חושבים שהרופא הטכנולוגי של העתיד הוא לאו דווקא רופא שמסתיר את המטופל באמצעות מידע, אלא כזה שמשתמש בו כדי להתקרב אליו".