יום הכיפורים בירושלים בצל הקורונה / צילום: Ammar Awad, רויטרס
מדינת ישראל מתנהלת מתחילת המגפה ללא יעדי מדיניות ברורים. אנחנו מנסים להגן על מערכת הבריאות? על הכלכלה? על השגרה? לצמצם את כמות הנדבקים? נקבעו מדדי ראש-ממשלה של קשים, אחוז חיוביים ומקרים, אבל לא נקבעו יעדים משום סוג.
כעת, לראשונה, מתקיים דיון על היעדים. להבדיל מחודש מרץ, בו היינו בערפל, כעת ניתן לבחון מה עבד ומה נכשל במדינות אחרות. החלופות המרכזיות הן חיים לצד הנגיף, עם או בלי דגש על הגנת מערכת הבריאות, או יעד לאומי של אפס הדבקה בקהילה, כלומר נשאים מאומתים שלא ידוע ממי נדבקו או את מי היו עלולים להדביק.
במועדון המדינות הכושלות של חיים לצד הנגיף שניסו להגן על מערכת הבריאות שלהן יש את אנגליה, צרפת, ספרד, איטליה, בלגיה, ניו-יורק ואחרות. למועדון המדינות המנצחות שהציבו יעד של אפס הדבקה בקהילה שייכות טייוואן, ניו-זילנד, סין, אוסטרליה, וייטנאם, סינגפור, דרום-קוריאה ואחרות.
המדינות שהציבו יעד של אפס הדבקה בקהילה, חלקן בשלב מאוחר יחסית, מנצחות בכל מדד אפשרי את המדינות מקבוצת חיים לצד הנגיף. בריאות, כלכלה, רווחה, חינוך וכל היבט אחר, לפעמים בפערים של כמה סדרי גודל. לדוגמה, התמותה לנפש בשבדיה גדולה פי 2,000 מאשר בטייוואן שמעולם לא סגרה לחלוטין את הגבולות לזרים או הטילה סגר כלשהו, עם 23.8 מיליון נפש ספגה 7 נפטרים בלבד, וכלכלתה נפגעה הכי פחות בעולם.
אנחנו יכולים להציב כעת יעד לאומי של אפס הדבקה בקהילה, ולחתור להגיע אליו באמצעים הקיימים באמצעות ניהול מושכל. אין שום תרחיש שבו נפסיד משהו ממאמץ כזה. אפילו אם ניכשל, וברבות מהמדינות האלו היו שתי התפרצויות לפחות, עדיין מצבנו יהיה טוב יותר מרוב מוחלט של המדינות האחרות. לשם המחשה, יש יותר תינוקות מאומתים בישראל בגילאי 0-3 ממאומתים מכל גיל בוויטנאם עם מאה מיליון תושביה.
באמצעות חלוקה לאיזורים והגבלת תנועה לא-חיונית בין אדומים לאחרים, ניתן בתוך ארבעה שבועות להפוך את רוב מדינת ישראל לאזור נקי מהדבקה בקהילה ולפתוח אותו בצורה הדרגתית ובטוחה תוך ניצול מאפייני הירידה האקספוננציאלית של הנגיף בהינתן המגבלות הנוכחיות. ואז, ניתן למקד את כל המאמץ הלאומי ביתר האזורים ולהפוך אותם בתוך זמן קצר לירוקים גם כן.
לאחר מכן, מינוף כל היכולות של מפקדת אלון לעצירת כל התפרצות בשלב מוקדם ככל האפשר, עם כמות גדולה של בדיקות סקר בשיטות איגום שונות שיעילות מאוד כשיש תחלואה נמוכה, בדיקות ביוב, מעקב מגעים איכותי במיוחד ואפילו כשנגיע למספרים נמוכים מאוד, בידוד מיידי של מעגל מגעים שלישי של מאומתים כפי שנעשה בהצלחה אדירה בווייטנאם, מדינה ענייה וענקית עם מאה מיליון נפש שסיימה את האירוע עם אלפי מאומתים בודדים. אם צינור מפוצץ מציף את הבית בקצב הולך וגובר, כדאי לתקן אותו ולנטר שאיננו נפרץ שוב ולא לגרוף מים ללא הפסקה ולהגביה את כל החפצים בבית.
השר יובל שטייניץ מהליכוד, השרה עומר ינקלביץ' מכחול-לבן והשר יועז הנדל מדרך-ארץ, כולם הביעו תמיכה פומבית ברעיון של ישראל אפס. שרים אחרים מתלבטים, בעיקר בנוגע לסבלנות של הציבור למאמץ נוסף.
עוד לא איחרנו את המועד, אנחנו עדיין יכולים להסתכל לכיוון הנכון ואז יהיה סיכוי גבוה פי כמה שגם נגיע לשם. אנחנו יכולים לנצח את הנגיף, גם בלי להיות מושלמים או לפעול ראשונים. כל המשאבים והיכולות כבר ישנם. מערכת הבריאות בישראל נפלאה, פיקוד-העורף יכול להפעיל מערכים לוגיסטיים גדולים במהירות והרשויות המקומיות ברובן פועלות היטב. דרוש לנו רק יעד ברור, מלווה בהחלטה נחושה שלא נכנע.
הכותב הוא מנכ"ל פורום קהלת