בנימין נתניהו / צילום: יניב נדב , דוברות הכנסת
באחרונה נשמעו קריאות בעד עסקה עם בנימין נתניהו, שתכלול את ביטול האישומים נגדו בתמורה לפרישתו מהחיים הפוליטיים, ובפרט מראשות הממשלה. על פניו, הרעיון, שהגיע מימין אך גם ממספר אנשי שמאל-מרכז, נשמע מפתה: הנאשם בשחיתות חמורה יפנה סוף סוף את מקומו, הכאוס הפוליטי והחוקתי השורר כאן מאז שהחלו החקירות נגדו יגיע לסיומו, והאיום בתבערה שתפרוץ סביב ניהול משפטו - עד כדי מלחמת אזרחים - יוסר. אלא, שבפועל מדובר ברעיון עוועים, עם השלכות הרסניות על שלטון החוק ועל המרקם הדמוקרטי בישראל. מהלך כזה אף עלול להתגלות כדבר חמור מאוד מבחינה פוליטית, שיסייע לנתניהו לתכנן את חזרתו למרכז הבמה.
הסיבה העיקרית להתנגד לעסקה היא כאמור הנזק העצום שהיא תחולל לדמוקרטיה השברירית שלנו. עקרון השוויון בפני החוק ממילא ספג בשנים האחרונות פגיעות קשות. החל מסגירת תיקים נגד פוליטיקאים בכירים, דרך ההססנות שמפגין היועץ המשפטי לממשלה בפרשיות נתניהו, וכלה בדין שעושים לעצמם אישי ציבור סביב הגבלות הקורונה. אלו מצטברים לצפצוף אחד ארוך ומחריש אוזניים על עקרון השוויון. ביטול כתבי האישום נגד נתניהו יהיה המסמר האחרון בארון העיקרון הדמוקרטי הבסיסי הזה.
הרי איש אינו מציע ללכת על מהלך כה דרמטי, כה חסר תקדים, בדמות ביטול משפטו הפלילי של ראש המערכת השלטונית, כי הדבר משרת את גילוי האמת או את השגת הצדק לנוכח עובדות חדשות שהתגלו, או נסיבות משפטיות שהשתנו. הרעיון נובע אך ורק משיקולים של השגת שקט תעשייתי במערכת הפוליטית, ומניעת כאוס גדול עוד יותר ושבר חברתי עמוק יותר מהקיימים. עד כמה שהם כבדים, השיקולים הללו אינם רלוונטיים, ואם יגברו, ספק אם ניתן יהיה אי פעם לשקם את אמון הציבור בשוויון, אחרי שהפוליטיקאי מספר אחת יקבל את הנחת הסלב הגדולה ביותר בתולדות המדינה. שלטון החוק צפוי לספוג מכה אנושה, שספק אם יתאושש ממנה.
הדברים מקבלים משנה תוקף לנוכח מסע הדה-לגיטימציה שמנהל נתניהו עצמו נגד מערכת אכיפת החוק מאז התפוצצו פרשיות השחיתות שלו, הכולל הסתה אישית מתמשכת נגד היועץ המשפטי לממשלה ונגד התובעת הראשית במשפטו. האשמותיו המופרכות של נתניהו, שמדובר ברדיפה פוליטית, ששומרי הסף משרתים אינטרסים פוליטיים ב"הפלת ראש ממשלה מכהן", וכמובן ש"אין כלום כי לא היה כלום", יקבלו אישור רשמי ברגע שבו הפרקליטות תבקש מבית המשפט לבטל את כתבי האישום.
נתניהו יטען אז כי צדק לכל אורך הדרך, ושהנה כל האישומים נעלמו כלא היו ברגע שהסכים לפרוש. המסר יהיה קטלני לאמון הציבור בשלטון החוק ובמוסדות הדמוקרטיים שלנו. וזה עוד לפני שדנו בקושי המשפטי שבמתן חנינה בשלב כה מוקדם, עוד לפני הרשעה. זהו מהלך כה בעייתי, שספק אם התרחש מאז החנינה הידועה לשמצה של אנשי השב"כ בפרשת קו 300.
ומעל לכל אלה, קיים שיקול מעשי ופוליטי המכריע את הכף נגד עסקה: נתניהו לא מכבד הסכמים. למעשה, הוא מפר סדרתי של כל הבטחה, סיכום והתחייבות שלקח על עצמו. ראינו את זה לאורך הקריירה שלו, אנחנו חוזים בכך מדי יום בהתנהלותו מול כחול לבן, וחמור מכל, אנחנו רואים זאת בהפרה הנמשכת של התחייבותו לבג"ץ לפני למעלה מחמישה חודשים להכפיף עצמו להסדר ניגוד עניינים, הסדר שלא חתם עליו עד היום.
הציפייה שנתניהו ישנה לפתע את עורו ויכבד דווקא את ההסכם הגרוע ביותר מבחינתו, כזה שידרוש ממנו לפרוש מהחיים הפוליטיים, ועוד כחלק מעסקה שבעיניו תיחשב הוכחה לכך שהכל היה קנוניה פוליטית, היא תמימה ומנותקת מהמציאות. אך היא גם מסוכנת, כי היא קוראת למעשה להקריב את שלטון החוק תמורת הבטחה ריקה מנאשם בשחיתות עם רקורד של הפרת הסכמים שיטתית. הדבר היחיד שלגביו אפשר לסמוך על נתניהו זה שעם ביטול האישומים נגדו הוא כבר ימצא את הדרך לחזור, מנפנף בסגירת התיקים ומציג עצמו כדרייפוס הישראלי. נתניהו ירכב על העסקה האומללה שתשאיר אותו נקי, ללא הרשעה, ללא קלון וללא רישום פלילי, כל הדרך אל הקאמבק.
אז אין יותר עסקאות ודילים עם נתניהו. הדמוקרטיה הישראלית חייבת למצות את הדין עם הנאשם, ולאפשר לנו כחברה, ולנתניהו עצמו, כמי שנהנה מחזקת החפות, לנהל משפט שיוציא את האמת לאור. דיון בעתידו הפוליטי של נתניהו יהיה רלבנטי רק אחרי המשפט, ובתנאי שנתניהו יכבד את תוצאותיו ויקבל על עצמו את הדין. כמו כל אזרח בישראל.
פרופ' דוד הראל ממכון ויצמן למדע הוא פרופ' למדעי המחשב וחתן פרס ישראל לשנת 2004. פרופ' רבקה כרמי היא גנטיקאית ורופאת ילדים, הייתה נשיאת אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
***חזקת החפות
רה"מ בנימין נתניהו מכחיש את המיוחס לו בכתב האישום שהגיש נגדו היועמ"ש, ושמורה לו חזקת החפות