השופט אלכס שטיין / צילום: רפי קוץ, גלובס
בית המשפט העליון פסק כי אין לחייב תאגיד להפקיד בטוחה שתבטיח כי בעל מניות בו (ו/או מנכ"ל) יקיים את חובותיו הממוניות כלפי בת זוגו לשעבר. זאת, במסגרת איזון המשאבים הזוגיים וחלוקת הרכוש בין בעל המניות ובת הזוג בהליך גירושים. בכך הפך העליון את פסיקת המחוזי, שעליה מתח ביקורת.
הפרשה עוסקת בבני-זוג בהליך גירושים, המחזיקים בשרשור במחצית ממניותיה של חברת ר’, חברת נדל"ן גדולה ששמה אסור בפרסום, ושבה משמש הגבר גם כמנכ"ל משותף. זאת, כאשר האינטרס הכלכלי של הגבר בחברה הוא 49.5% ושל האישה - 0.5% בלבד.
ביהמ"ש לענייני משפחה קבע במסגרת צו מניעה כי חברת ר’ לא תבצע כל פעולה של הקצאת או העברת מניות, ולא תבצע כל מכירת נכסים, שלא במהלך הרגיל של עסקיה, אלא באישורו המוקדם. זאת, כדי להבטיח את האינטרס של האישה בחברה ואת זכויותיה מכוח איזון המשאבים (חלוקת רכוש) בהליך גירושים.
בתחילת מרץ השנה הגישה חברת ר’ לביהמ"ש למשפחה "בקשה דחופה לאישור ביצוע הנפקה של מניות ואג"ח לבורסה". זאת, כדי לצמצם את חובותיה הכספיים. החברה ביקשה לגייס מהציבור השקעות עד לתקרה של 90 מיליון שקל לצורך פירעון הלוואותיה בהיקף כולל של 72 מיליון שקל. ביתרת הכספים, לכשיגויסו, ביקשה החברה להשתמש לצורכי ניהולה השוטף. החברה ציינה כי אם תוכנית זו תמומש בהצלחה, היתרה המרבית שתישאר בידיה תגיע לסכום של 18 מיליון שקל.
האישה התנגדה לבקשת ההנפקה של החברה, והתנתה את הסכמתה בכך שהחברה תפקיד עבורה בטוחה שתגן על האינטרס שלה בחברה ותמנע מהגבר מלנכס לעצמו כל חלק מהכסף הפנוי שייוותר בחברה. ביהמ"ש למשפחה דחה את בקשת האישה, אך בקשת רשות ערעור שלה לביהמ"ש המחוזי מרכז התקבלה.
עיוות מהותי
שופטת המחוזי ורדה פלאוט קבעה כי מן הדין היה לחייב את חברת ר’ בהפקדת ערבות והתחייבות עצמית שיבטיחו את זכויותיה של האישה בחברה. זאת, כתנאי לאישור ההנפקה. בהתאם לכך, קבע המחוזי כי יש לחייב את החברה בהפקדת 4.5 מיליון שקל (25% מ-18 מיליון שקל) בנאמנות בידי בא-כוחה של האישה.
החברה הגישה בקשת רשות ערעור לעליון, והשופט אלכס שטיין ביטל את פסיקת המחוזי. זאת, תוך שהוא קובע כי "פסק הדין כולל עיוות מהותי וטעות מהותית הגלויה על פני הפסק והיורדת לשורש העניין".
שטיין פסק כי המחוזי טעה כשחייב את חברת ר’ במתן בטוחה להבטחת זכויותיה של האישה כלפי בן זוגה לשעבר. לדבריו, בין החברה לבין האישה אין כל יריבות משפטית, ואין זו חובתו של תאגיד לדאוג לכך שמנהלו יקיים את חובותיו הממוניות כלפי בת זוגו לשעבר במסגרת איזון המשאבים הזוגיים וחלוקת הרכוש בין השניים. "הטלת חובה כאמור עומדת בניגוד להיותה של חברת ר’ ישות משפטית עצמאית, הנפרדת מכל אלו שמפעילים אותה ומחזיקים במניותיה", פסק.
עוד כתב שטיין כי הבטוחה שחברת ר’ נדרשה להפקיד על ידי המחוזי אף עלולה לפגוע במחזיקי אגרות החוב, שעתידים להשקיע את כספם בחברה במסגרת ההנפקה. לדבריו, כספים שחברה מגייסת כנגד הנפקת אג"ח הם בגדר חוב שאמור להיות מוחזר במלואו למחזיקי האג"ח. מעמדם של מחזיקי האג"ח כנושי החברה קודם למעמדם כנושים של בעלי המניות כדוגמת האישה - זאת, בין אם ההנפקה תצא לפועל ובין אם לאו. "חיובה של חברת ר’ בהפקדת הבטוחה לטובת האישה איננו עולה אפוא בקנה אחד עם כלל בסיסי זה של דיני התאגידים", נפסק.
לדברי שטיין, טעות נוספת של השופטת פלאוט היא ההחלטה לדרוש בטוחה בגובה של 4.5 מיליון שקל. שטיין קבע כי לא ברור מה היה הבסיס להערכתו של המחוזי שהאינטרס הכלכלי של האישה בחברת ר’, העומד על 0.5%, מגיע לכדי 25% מהכסף הפנוי - 18 מיליון שקל, "אשר קיים רק על הנייר ואיש עדיין לא ראהו".
בקשה לעיקול זמני
שטיין פסק כי לאישה יש אינטרס לגיטימי להבטיח את חלקה בכסף שיש בחברה, ולא בכסף שאין. "ההנפקה טרם אושרה ומן הסתם טרם יצאה אל הדרך. הרווח שהיא עתידה להשיא לחברת ר’, וכפועל יוצא מכך לגבר, הוא בגדר תקווה אשר יכול שתתממש ויכול שלא תתממש; והכסף הפנוי שבו מדובר - 18 מיליון שקל, ממנו גזר המחוזי את סכום הבטוחה - קיים, רק על הנייר", ציין.
לדברי העליון, לאישה ייתכן ויש אינטרס להבטיח את חלקה בכסף הפנוי, אם וכאשר ייכנס לקופתה של חברת ר’, וכאשר חלק ממנו יזרום לחשבון הבנק של הגבר. "דא עקא, כפי שקבע ביהמ"ש לענייני משפחה, האישה תוכל להגן על אינטרס זה, בהנחה שהוא איננו מוגן דיו כבר עכשיו, על ידי הגשת בקשה להטלת עיקול זמני על כספיו ועל רכושו של בעלה לשעבר;, ובקשה כאמור יכול שתוגש גם ביחס לזכות עתידית לקבלת כספים, להבדיל מתקוות שאותן לא ניתן לעקל", נקבע.
לבסוף כתב שטיין כי ההנפקה "צריכה לצאת אל הדרך בתנאים שקבע בית המשפט לענייני משפחה - מבלי לחייב את חברת ר’ בהפקדת בטוחה לטובת האישה, ומבלי שתהיה התערבות בניהולה השוטף של חברה זו מצד ערכאות שבפניהן מתברר סכסוך משפחה".
את הגבר ייצגה עו"ד שירי מלכה. האשה יוצגה על ידי עו"ד רות דיין-וולפנר. החברה יוצגה על ידי עו"ד גבריאל מויאל מאור.
עו"ד מלכה מסרה בתגובה כי "העליון תיקן עיוות דין מסוכן שהיה בעל השלכה רוחבית על דיני המשפחה ועל האופן שבו חברות עשו עסקים. עם זאת, אין ספק שלאור פסק הדין המחוזי, יש להיות ערים לחשיבות עריכת הסכמי ממון כאינטרס לא רק של בני המשפחה אלא של בעלי המניות או השותפים העסקיים, כדי למנוע מראש ניסיון לעשות שימוש בעסק כקלף ניגוח או הפעלת לחץ בהליכי גירושים".