ולס, מקדוניה. העיסוק המפוקפק הוא גאווה מקומית / צילום: Shutterstock | א.ס.א.פ קריאייטיב
אחרי עשרה ימים שבילתה חוקרת הדיסאינפורמציה הת'ר היוז בעיירה ולס (Veles) שבמקדוניה הצפונית, ואחרי שקיימה עשרות שיחות עם תושבי המקום, היא החליטה לעזוב בחטף, עוד לפני שהשלימה את כל מטרות המחקר שבגינו הגיעה.
"זה קרה אחרי שמרואיין אחד אמר שיסכים לשוחח איתי אם אשלם לו 5,000 יורו או אשכב איתו", היא מספרת בשיחת הזום שאנחנו מקיימות ממקום מושבה הנוכחי ביוטה, ארה"ב. "זה היה השלב שבו החלטתי לעזוב מיידית את העיר וסיימתי את עבודת השטח מהר מהצפוי".
אבל עד לאותו הרגע הספיקה היוז, שהגיעה לעיר בשנת 2017 במסגרת עבודת המחקר שלה באוניברסיטת חיפה (אשר מסקנותיה פורסמו לפני כחודש), לקיים כ־20 שיחות עם תושבים מקומיים. רובם סירבו שתקליט אותם והייתה להם סיבה טובה לחשוש: העבודה שלהם היא יצירת פייק ניוז. מזה הם מתפרנסים מאז ספטמבר 2015.
למעשה, תושבי העיר נטלו חלק משמעותי בהפצת ידיעות הכזב במהלך המירוץ לבחירות בבית הלבן בשנת 2016, ואף זכו לתואר המפוקפק "מפעל הפייק ניוז של העולם" בכתבה שהתפרסמה במגזין "Wired" האמריקאי בפברואר 2017.
בין היתר נוצרה במפעל הזה הכותרת מיולי 2016 שהודיעה כי "האפיפיור אינו מתיר לקתולים לתמוך בהילרי קלינטון". האפיפיור פרנציסקוס ידוע בחיבתו לסוציאליזם ובחיבור האישי בינו לבין ברני סנדרס.
אז האם הגיוני שיתערב במערכת בחירות אמריקאית ויעשה מהלך נגד המועמדת הדמוקרטית וכך יעביר מסר למאמיניו הדתיים לבחור בדונלד טראמפ? הידיעה הזאת עשתה הרבה רעש, אבל אחרי כמה ימים הוותיקן התנער ממנה - לא, האפיפיור לא תומך בטראמפ ולא מסית נגד קלינטון. זה פשוט לא קרה. זה פייק ניוז.
ואלה לא החדשות השקריות היחידות שהופצו באותם ימים. את הרשת עיטרו כותרות כמו "רוברט דה נירו תומך בטראמפ, הוליווד בהלם", "אופרה וינפרי אמרה לפוקס ניוז: 'אנשים לבנים יהיו בין המתים'", וגם אחת שהכריזה: "צצה ראיה חדשה לכך שאובמה נולד בקניה. טראמפ צדק לאורך כל הדרך".
יותר מ־100 אתרי חדשות בעד דונלד טראמפ צמחו כפטריות אחרי הגשם לקראת הבחירות הקודמות לנשיאות ארה"ב ופרסמו סיפורים מומצאים, ניפחו ידיעות, הפיצו אייטמים מרעישים לכל עבר, וגרפו מאות אלפי שיתופים, לייקים ושרשראות ארוכות של תגובות בפייסבוק. מפעילי האתרים הללו היו מיומנים ומאומנים ועשו מזה לא מעט כסף. ויש להם עוד משהו במשותף - הם כולם צמחו בעיר ולס.
במהלך שהותה בעיר גילתה היוז כי בניגוד למה שאפשר היה לחשוב, הדבר מסב להם גאווה מקומית עד היום: "אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שום דבר, ואם האמריקאים לא יכולים להבחין בין חדשות אמיתיות לחדשות כזב זו אשמתם", אמרו המרואיינים להיוז. "זו אשמתם שהם לא מבינים דבר. אז מה אם אנחנו מרוויחים כסף בגלל שהם לא מסוגלים להבחין".
מעל לכל המרואיינים שפגשה התבלט אחד, מלך הפייק ניוז המקומי, מירקו צ'סלקוסקי. "הוא מי שביסס את התחום בעיר ומתגאה שבזכותו טראמפ נבחר לנשיאות", היא מספרת, "מירקו עורך 'קורס בשיווק', כמו שהוא מכנה אותו. גם אני נרשמתי לקורס, שבמהלכו הוא מספר כי הדריך עד כה 1,200 איש, אשר יחד עושים כמיליון דולר לחודש מקליק־בייטס".
אליטת הפייק ניוז
עד שהגיעה היוז אל הקורס של מירקו, שאליו עוד נחזור, היא הסתובבה בעיר וניסתה לדובב את תושביה לספר לה על תעשיית הפייק המקומית. "הם כולם מאוד חביבים - עד שמנסים לדבר איתם על זה. גם מי שלא חלק מהתעשייה הזאת מאוד מגונן עליה". היא מספרת.
היוז (34) גדלה בקליפורניה, עברה למרילנד ומשם ליוטה, שם למדה לתואר ראשון באוניברסיטת בריגהם יאנג באיידהו (מוסד אקדמי מורמוני). היא עבדה כמה שנים בסנאט בוושינגטון עבור הסנטור הרפובליקני אורין האטץ'. משם המריאה לעבודת שיווק שבמסגרתה נדדה בעולם. לישראל היא הגיעה ללימודי תואר שני משולב בין האוניברסיטאות ורשה וחיפה, שבמסגרתם חקרה את נושא הדיסאינפורמציה במקדוניה באמצעות מחקר איכותני בוולס.
במהלך סיוריה בעיר לא הבחינה בשום דבר יוצא דופן: "זו עיר סתמית לחלוטין. נהר חוצה אותה וגדותיו חשופים, ללא מדרכות או טיילת, רק שורה של שיחים ועצים מצטופפים בצד. בלוקים של בניינים, מדרכות צרות. פה ושם פזורות חנויות ישנות; דוכן ירקות, דוכן משחקי מזל נטוש, חנויות סידקית. במבוא העיר יש תעשייה ישנה מעשנת. זו עיר ישנה, קצת זנוחה, עם כנסייה עתיקה וכיכר באמצע. תעשיית הפייק מתקיימת הרחק מהעין בחדרים סגורים בדירות קטנות, עם ציוד תקשורת בסיסי.
"האנשים שם נראים קצת מדוכאים. הם לא יוצאים הרבה ונשארים קרוב לבתיהם. ראיתי מקומות שמחים מוולס בחיים שלי. באחד השיטוטים שלי נסעתי באוטובוס והוא היה מיושן ומשומש. מדריך שלקח אותי ברחבי העיר סיפר לי שהעמודים החזיתיים של בניין העירייה עשויים מחומרים זולים, אבל מנסים לשוות למקום מראה של שיש יוקרתי. העמודים הזולים הללו סימלו עבורי חלק גדול מהמשמעות של העיר הזאת - שהאנשים בה מתחזים למי שעושים ביזנס אמיתי. כשהייתי שם היה לי ברור שזה מקום שאין בו הזדמנויות לאנשים נבונים, שלתושבים בוולס אין אפשרויות בחיים".
בעיר חיים כ-50 אלף תושבים בלבד. היא נמצאת 55 ק"מ מדרום לסקופיה, בירת מקדוניה. עד 1992 האזור היה חלק מיוגוסלביה, ועם התפרקותה הוקמה רפובליקת מקדוניה הצפונית, מדינה קטנה בת 2 מיליון איש, ללא מוצא לים, הגובלת ביוון, אלבניה, סרביה, קוסובו ובולגריה.
מקדוניה תלויה בשכנותיה כלכלית, שכן האבטלה בה גבוהה, השוק האפור מהגבוהים בעולם (20% מהכלכלה במדינה), והתמ"ג לנפש מהנמוכים בעולם, כ־14 אלף דולר לשנה. יש בה שחיתות ומערכת משפט ורגולציה בלתי יעילה.
זו עיר ענייה במיוחד - השכר הממוצע בה נכון לתקופת המחקר של היוז (2018) היה 380 דולרים לחודש; 22% מתושבי העיר מוגדרים כמתחת לקו העוני ושיעור האבטלה בעיר הוא 24%. די ברור, אם כך, מה מושך את הצעירים בעיר המקדונית לעשות כסף קל ומהיר באמצעות הקמת אתרים להפצת חדשות מזויפות.
ואכן, הסיפורים והשמועות בקרב תושבי ולס על מכרים שהתעשרו ושחיים ברווחה בזכות תעשיית הפייק ניוז הם סחורה חמה שעוברת מפה לאוזן. אבל לפחות במקרה אחד שאליו נחשפה היוז לא היה מדובר בשקר מוחלט: "אחד מתושבי העיר לקח אותי לבקר בביתו הפרטי של אחד ממפיצי הפייק ניוז", מספרת היוז. "הבית היה מודרני ומטופח, חריג מאוד מן הבתים המוזנחים מסביב. המלווה שלי סיפר לי כי בעלי הבית, שני אחים, התעשרו מתעשיית הפייק ניוז והגיעו לרווחים של מיליון דולר בשנת 2016, סכום אסטרונומי.
"הוא סיפר ששני האחים היו חבריו פעם, אך מאז שהתעשרו הם התרחקו ממנו. לדבריו, השמועות בעיר אומרות שלפחות עד 2018 המשיך הנשיא טראמפ לשלם לשניים 500 דולר לחודש, כאות הערכה".
מהראיונות שערכה היוז עולה כי רבים מהעובדים בתעשיית הפייק ניוז הם גברים רווקים וצעירים שלא נהפכו להיות מיליונרים אבל הרוויחו כ־1,000 יורו לחודש, פי שלושה ויותר מהשכר הממוצע בוולס. בני המזל שהצליחו לעשות כסף מהתעשייה הזאת אוהבים להתייחס לעצמם כאל מועדון סגור, מאבחנת היוז: "הם סוג של אליטה קטנה ומקומית. הם מעדיפים לשמור על זה בחשאי, כדי שלא יצטרפו אליהם יותר מדי אנשים. הם הפכו למעין קבוצת מגניבים מדי בשביל להתערבב עם סתם אנשים רגילים".
למה הכוונה אליטה?
"הם אליטה בעיני עצמם ויש רבים אחרים שרוצים להיות חלק מזה. מה שהפתיע אותי הוא שאנשים רבים בקהילה שאינם חלק מהעסק של הפייק ניוז מאוד מגוננים על זה. נוצרה שם סוג של גאוות יחידה סביב התעשייה הזאת". לא רק הקהילה מקבלת את התעשייה הזאת, נדמה שגם הרשויות שם למדו לחיות איתה: "זו הדרך לייצר כסף מהיר באמת. אנחנו אפילו לא מנסים לעצור אותם", אמר ראש עיריית ולס לשעבר סלבצ'ו צ'אדייב ל־CNN money ב-2017, עת כהונתו.
הקורס של מירקו
הפעילים בתעשיית הפייק ניוז אולי לא מפחדים מהשלטונות במדינה, אבל יש מי שכן מכתיב להם את הכללים - גוגל ופייסבוק. "כשפניתי לראיין אנשים ראיתי שחלקם חוששים", מספרת היוז. "הם עובדים עם מחשבים, סגורים בבתיהם. מעולם לא ראיתי מישהו יושב עם לפטופ בחוץ. כשניסיתי לדבר איתם הם הבינו שאם יש מישהו מחוץ למדינה שמדווח עליהם, אז זה עשוי להגיע לפייסבוק ולגוגל, שיכולות להוריד להם את האתר, וזה אחרי שהם השקיעו בו כסף - שאין להם".
ובאמת, בשביל לעשות כסף צריכים התושבים לגייס סכום התחלתי שלא תמיד מצוי ברשותם: "לעתים הם צריכים ליטול הלוואה כדי להשקיע 200 דולר ברכישת לייקים. זה מעגל שהם נמצאים בו, כולם רוצים להיות חלק מתעשיית הפייק ניוז, אבל צריכים לפחות 500 יורו כדי להתחיל.
"פגשתי בחורה צעירה אחת שאמרה לי שהיא חוסכת כסף כדי להיכנס לקורס השיווק של מירקו צ'סלקוסקי. ומירקו, מן הצד שלו, הפך להיות סנסציה מקומית ואטרקציה עבור התקשורת הבינלאומית. 'אולי שמעתם על האנשים ממקדוניה אשר בזכותם טראמפ הוא הנשיא', נוהג מירקו לומר באנגלית רצוצה יחסית. בניגוד לאחרים שפגשתי שם ולא יודעים אנגלית, עם מירקו אפשר לתקשר ללא צורך במתורגמן מקומי", מספרת היוז.
"לכאורה", היא מסבירה, "צ'סלקוסקי לא מסביר איך לייצר ידיעות שקריות, אבל הוא נותן את כל הכלים כדי לעשות את זה. בקורס שבו השתתפתי הוא מלמד את המשתתפים איך להקים לעצמם אתר חדשות, איך לשווק את המידע, להפיץ את התכנים, לרכוש לייקים. צריך להבין, התלמידים בקורס לא יודעים אנגלית בכלל, והוא מדריך אותם איך להיעזר בתוכנות חינמיות כדי ליצור כותרת, להעתיק תכנים, למצוא את המילים שהן יותר קליטות. הוא מלמד איך לגעת בנקודות הנכונות כדי לייצר מקסימום טראפיק לאתר, שבעצם מדמה אתר חדשות רציני.
הטריק, כך אמר צ'סלקוסקי לאתר CNN money, הוא למצוא סיפור אמיתי שכבר מתפתח ואז "להפוך אותו לסנסציוני". "הכותרת שטראמפ זוכה לתמיכה של האפיפיור, למשל, הושתתה על הגישה שטראמפ מתנגד להפלות, אז כביכול היה לזה בסיס", אומרת היוז. "עד שהוותיקן הוציא הכחשה הם כבר הרוויחו את הלינקים ואת הכסף ממודעות גוגל".
גם את השיטה להרוויח כמה שיותר ממודעות גוגל מלמד צ'סלקוסקי בקורס שלו. "אם זה קליק מאירופה או ארה"ב - זה יותר כסף מקליק ממקדוניה". ויש לו גם נוסחה. "בהתחלה אנשים יצרו כותרות ומאמרים מופרכים, ואז לימדו אותם שכדי לבסס אמינות צריך ש־80% מהתכנים יהיו אמת ו־20% שקר.
"בונים אתר חדשות שמייצר סוג של אמון, מגדילים את כמות העוקבים באמצעות הפייסבוק, ואז ברגע האמת מביאים כותרת מפוצצת, וזה מתפשט כמו שריפה. זה הפך נפוץ מאוד בבחירות עם אתרים פרו־טראמפ שהפייקים שלהם הצליחו להיכנס לשיח. אבל כאמור, כל אחד צריך 80% תוכן מהימן כדי לבסס את עצמו".
אגב, במסרים שהוולסים מעבירים הם כלל לא בררנים. בתחילת הדרך, לדברי היוז, מפיצי הפייק ניוז ניסו לעבוד נגד שני המועמדים - טראמפ והילרי קלינטון. כסף זה כסף, ולמקדונים ממש לא היה אכפת מאיזה צד של המפה.
כך למשל הופצה ברשת ידיעה שלפיה במהלך עצרת בחירות בצפון קרוליינה סטר דונלד טראמפ לאדם בקהל שלא הסכים איתו. את הכותרת הזאת פרסם אדם המזדהה בשם בוריס באתר שלו Daily Interesting Things, ואז גם צירף פוסט בפייסבוק.
הסיפור על טראמפ והסטירה מעולם לא קרה כמובן, אבל הוא שותף כ־800 פעמים בפייסבוק, ובאותו החודש (פברואר 2016) הניב לבוריס יותר מ־150 דולר מהמודעות של גוגל באתר שלו - הישג בהתחשב בעובדה שזה הפוסט המזויף הראשון שפרסם.
בוריס, לפי הדיווח באתר "Wired" ראה את הפוטנציאל הכלכלי של העסק והפסיק ללמוד בתיכון. "בלילה הייתי מעלה ארבעה־חמישה פוסטים לשיתוף, בבוקר שיתפתי אותם, הלכתי לשתות קפה, חזרתי, מצאתי עוד מאמרים, ופרסמתי. בערב יצאתי עם חברים וכשחזרתי מצאתי עוד מאמרים ושיתפתי", סיפר.
אלא שבתוך זמן קצר התברר לחברי ולס כי הדפים נגד טראמפ לא מושכים טראפיק רב. לעומת זאת, כל מה שנכתב נגד קלינטון היה 'זהב טהור'. הכסף זרם. שכר ממוצע במקדוניה היה אז 400 דולר לחודש, ומהעמודים והאתר הנלווה אפשר היה להפיק בקלות כ־1,500 דולר בחודש.
"זה המון כסף במונחים של מקדוניה", מציינת היוז. "הבחירות בארה"ב בשנת 2016 עוררו הרבה עניין ורגשות עזים", אומר ד"ר ישראל ויסמל־מנור, ראש המחלקה לממשל ורעיון מדיני באוניברסיטת חיפה והמנחה של עבודת המחקר של היוז. "היה צמא לקרוא כל ידיעה, כל פוסט, כל ציוץ הקשור למערכת הבחירות. המפעילים הצעירים בוולס הבינו מהר מאוד שהצמא בעיקר מהצד הימני של המפה הפוליטית, ולשם כיוונו את המסרים השקריים שלהם. גם אם הם השפיעו רק על כמה עשרות אלפי אמריקאים, יש בכך די להטות את הבחירות במדינות מפתח".
מכחישים מעורבות רוסית
שבועות לפני ההצבעה בבחירות 2016 צצו דיווחים על ההחלטה הקרבה של ה־FBI להגיש כתב אישום נגד הילרי קלינטון בנוגע לאופן השימוש שלה במיילים על שרת פרטי. ראש ה־FBI ג'יימס קומי אמר ביולי של אותה השנה ששום פרקליט רציני לא היה מגיש על כך כתב אישום. אבל זה לא מנע מברט באייר, שדרן מוביל של רשת פוקס ניוז, לחזור על הדברים כשבוע לפני הבחירות, וכעבור כמה ימים להתנצל על הדיווח השקרי. חלק מהכותרות הללו, נגד קלינטון, נולדו בעיר הקטנה ולס.
"מי שהצליחו עם כותרת חזקה במיוחד - לפעמים ביקרו באתר שלהם 500 אלף איש, חלקם רק צפו במודעות של גוגל, אחרים הקליקו", מספרת היוז. "זה הספיק בשביל להניב הכנסה נאה. עמודי הפייסבוק לא הכניסו כסף, אבל הובילו את הציבור פנימה. למעשה משווק פייק ניוז אחד צריך היה אתר חדשות מרכזי אחד והמון עמודי פייסבוק שיוליכו אליו.
בבדיקות נוספות שנעשו מאז 2016 על תעשיית הפייק ניוז בוולס נמצא שמאות אתרי פרו־טראמפ הוקמו שם בן לילה. הכלל של 80:20 אמת ושקר נפוץ לכל עבר בעיר הקטנה, ורבים יישמו את העצות שלמדו בקורס של צ'סלקוסקי.
"חלק מהאנשים עסקו בכך עוד לפני בחירות 2016, אבל נהגו להקים אתרים בתחום הבריאות והתרופות, עם תכנים ומאמרים שקריים, אבל המון טראפיק. לאתרי החדשות הם נתנו שמות שנראים לגיטימיים כמו 'אמריקן אינקוויירר' או 'דה אמריקן', ונתנו לאנשים מה שהם רצו לשמוע.
"למעשה מה שלמדתי מהם הוא שאם הם רוצים לשמור על קהל קוראים אסור להם ללכת על כותרות קיצוניות. מי שרוצה הכנסה לטווח רחוק וקהל עוקבים חייב להיראות קצת יותר אמין. כאשר יצא המאמר שהכריז שטראמפ זוכה לתמיכה של האפיפיור, הוא עשה המון רעש, השיג המון תשומת לב וכניסות, אבל אז גם גוגל מיהרה להוריד את האתר.
"שקרים קטנים שומרים עליך, מאפשרים לך להתקיים. שקרים גדולים יכולים לחסל אותך מהר. אתרי פייק ניוז שרוצים להחזיק מעמד לאורך זמן צריכים לפרסם שקרים קטנים, שמייצרים הכנסות יציבות. שקרים גדולים אולי יניבו רווח כספי מהיר, אבל 'מסתכנים' בחשיפה וייתכן שיורידו אותם".
התעשייה הזאת ממשיכה לפעול שם היום, ערב הבחירות לנשיאות 2020?
"כן, אבל הם משתפרים בלא להיתפס כשהם משתמשים בפרופילים של אנשים אמיתיים. כיום הטרנד הוא הפצת פייק ניוז באימייל. זה יותר בטוח מאשר בפייסבוק. את הביזנס של הפייק ניוז קשה להשבית כשהוא מופץ במייל.
"חשוב להבין שבוולס אנשים מחפשים לעשות כסף קל באינטרנט, להרוויח ממדינות עשירות. הם עושים את זה כי הם עניים וכי אין להם אפשרויות תעסוקה. המורה בתיכון מעודד את התלמידים שלו לעזוב את בית הספר ולעבוד בתעשיית פייק ניוז, כי מי שיעשה זאת ירוויח בחודש יותר ממה שהמורה מרוויח בשנה".
נשמע שבמקדוניה היו התנאים האולטימטיביים לתעשייה כזו. אבל היא לא הייתה יכולה לצמוח בהרבה מהמדינות, ישראל למשל, שבהן אי אפשר לחיות מהכנסה חודשית מפרסומות של גוגל.
"נכון, בישראל זה לא יחזיק מעמד, אבל גם בשל הכללים, החוקים והפיקוח. אי אפשר להריץ מישראל סתם קמפיין דיסאינפורמציה בלי שהרשויות יתערבו".
רגע לפני שהיוז מתקדמת לצעד הבא - דוקטורט בדיסאינפורמציה במסגרת אוניברסיטת יוטה, שבו תחקור פייק ניוז באפריקה - היא מסכמת את המחקר הנוכחי: "המקרה המקדוני קשור בכלכלה שלהם, אבל יש גם קבוצות דיסאינפורמציה במקומות אחרים, כמו ברוסיה, שרוצות ליצור כאוס, להביא לניצחונות של מועמדים קיצוניים, ליצור פיצול חברתי, להגביר את הפולריזציה, כי זה מועיל להם. הם שואפים להרס הדמוקרטיה, לפיצול חברתי".
אז כל התחושות לגבי התפרקות החברה הישראלית - יכול להיות שמישהו חיצוני טומן כאן פרסומים שקריים כדי לחרב אותנו?
"ישראל לא חסינה. יש לה הרבה אויבים שירוויחו מלפגוע בה. יש מספיק גורמים בעולם שרוצים ליצור כאן כאוס. אחרי שחקרתי את זה, אני כבר יודעת שזה לא מסובך כל־כך ליצור כאוס בחברה דמוקרטית".
ומה עם ההשפעה הזרה? המעורבות של מדינות כמו רוסיה?
"שאלתי את מירקו על המעורבות הרוסית והאם הוא היה תוצר של מפעילים רוסים, שקידמו תכנים לפי האינטרסים שלהם, כולל באמצעות הסטודנטים שלו. אבל מירקו טען שהעבודה של הפייק ניוז היא מקומית לחלוטין וכתבות רבות היו מועתקות מעיתונות אמריקאית.
"בהתחשב בכך שהוא ניסה לשמר את המוניטין האישי שלו כ'איש שסייע לדונלד טראמפ להיבחר', זה ברור שהוא הכחיש כל קשר לרוסים כדי לא לחבל לעצמו בנרטיב שלו. העובדה שאין הוכחה למעורבות רוסית לא פוסלת את האפשרות הזאת.
"בכל אופן, לא רק מירקו, רוב המפעילים המקומיים אמרו שהייתה להם מטרה אחת בלבד והיא להרוויח כסף. ואנחנו צריכים לזכור שאם המקדונים הם שמרוויחים, אז הדמוקרטיה היא שמשלמת את המחיר".
"ישראל יכולה להיות מגרש משחקים מוצלח לפייק ניוז"
"אנחנו כבני אדם לא תמיד יכולים לזהות מתי מטרגטים אותנו ומתי עושים עלינו מניפולציות, ובחלק הזה טמונה הסכנה הגדולה", אומר עו"ד אלון בכר, לשעבר ראש רשות התאגידים וראש הרשות להגנת הפרטיות. לדבריו, האיום לא קיים במצבי הקיצון, כאשר קל לזהות זיוף בחדשות, אלא דווקא במצבי האמצע.
"החיבור בין חדשות מזויפות לבין היכולת לטרגט אותנו למטרות מסחריות עשוי לערער את התפיסה של אנשים לגבי בחירות. ראינו במערכות בחירות במדינות רבות קמפיינים שמשכנעים אנשים מקבוצה מסוימת לא ללכת להצביע. זה כבר מספיק לצורך הניצחון", הוא מוסיף.
אתה חושב שפייסבוק מהווה סכנה לעמידות הדמוקרטיות?
"אני לא מדבר על פלטפורמה כזו או אחרת, אלא איך אנשים צורכים חדשות ואיך המדיה זורמת בפידים. מי שצורך את עיקר החדשות שלו מהרשתות החברתיות, ולא מוודא שהוא מקבל את הנתונים והעובדות מגופים אמינים, מסתכן.
"היכולת להשפיע על השיטה מסכנת את הדמוקרטיה. וכן, אנחנו במקום מאוד מסוכן מהבחינה הזאת".
אתה חושב שמניפולציות כמו שהמקדונים עשו על האמריקאים אפשר לעשות גם על ישראלים?
"זה עניין של תעבורת נתונים. מסרים באנגלית הם נפוצים יותר, וככל שהשוק גדול יותר, אפשר להניח שהרווחים הכספיים מגוגל אדס גדולים יותר. בעברית אין הרבה מקום להרוויח ולכן זו תופעה פחות אטקרטיבית פה. מנגד, אנחנו חובבי טכנולוגיה, צורכים המון מדיה, מחוברים, מקוטבים ומעורבבים פוליטית. אז אנחנו יכולים להיות מגרש משחקים מוצלח עבור בעלי אינטרסים".
איך אמריקאים יכולים להתמודד עם כזה דבר?
"זו בעיה גלובלית. כל אחד חושב שהוא הכי חכם, ואם הוא עובד ומרוויח כך כסף, אז בכל מקום שבו לאנשים יש מחשבים, הם יכולים לעשות את זה. אין כמעט יכולת לעשות רגולציה לכזה דבר. ה־FBI יכולים לנסות להיאבק בזה, להשקיע משאבים ואכיפה, אבל לא בטוח שפייק ניוז זו בכלל עבירה במדינות אחרות, וגם אם כן, זה תהליך ארוך מדי.
"כדי לפתור את הבעיה צריך לגרום לאנשים ללמוד להבחין בין אמת לשקר, וזה הופך להיות אתגר של האנושות. כבר יש תוכנות שעושות חיקוי קולי מושלם, שיודעות להשתמש בהקלטות של אדם ולהרכיב מקולו המקורי משפטים שלמים שהוא לא אמר. תוכנה אחרת, שעדיין בפיתוח, תדע להלביש על אדם קטע וידיאו, שבו הוא ייראה עושה דברים שלא עשה מעולם. אנחנו צועדים למקום קשה ומורכב מאוד מבחינת ההבחנה בין אמת לשקר".