ניסוי מדעי בבית הספר / צילום: שאטרסטוק
אייכה, שואל אלוהים את אדם המתהלך בגן עדן. זה לא בגלל שאלוהים לא יודע. זה בגלל שאדם לא יודע.
בכנס שהשתתפתי בו לאחרונה, נאמר שמנהיגות משמעותה לבחור בין זהירות לבין אומץ. אבל מי שמבקש להנהיג מבין שזו אינה דיכוטומיה אלא רצף שחייב כל הזמן לשלב שיקולי זהירות עם מוכנות ליטול סיכונים. כשמתייחסים לחיים כאל בחירות דיכוטומיות, מהר מאוד מגיעים לצורך לבחור בין היצמדות למוכר ולנוח לבין יצירתיות נחשונית מול מים סוערים, שהיא תמיד מפחידה - וכשיש פחד, אין מנהיגות, אין צמיחה, ההווה משמים ואפרורי והעתיד נמצא בסימן שאלה.
השבוע התבשרנו על הנחייה גורפת שהוציא משרד החינוך לכל מורי המדעים, לפיו אין להם אישור לבקש מהתלמידים לבצע משימה הכוללת עריכת ניסוי בבית על ידי התלמידים, לא בזמן השיעור ולא כשיעורי בית, "גם אם החומרים/הכלים הנדרשים נראים פשוטים וביתיים". המורים למדעים יכולים להדגים בעצמם את הניסויים או להשתמש בסרטונים קיימים, כל עוד מודגש שאין בשום אופן לבצע את הניסויים בבית. במילים אחרות, נלמד שחייה בהתכתבות. באותה מידה אפשר ללמוד רפואה מצפייה ב"אנטומיה של גריי". אה, כן, מותר לערוך תצפית ליד הבית, כלומר - להתבונן ולבוא לספר מה ראינו, שיטה "מדעית" בדוקה בפני עצמה שמולידה חדשות לבקרים עב"מים ושמחות אחרות. אותה "התבוננות", כשהיא עומדת בפני עצמה, מוכיחה שהשמש נמצאת בבוקר במזרח, בצהריים במרום ובערב במערב, כלומר - היא זו שמסתובבת סביב כדור הארץ. מה, לא?
הנחיה אומללה ואנטי חינוכית
אייכה, משרד החינוך? משרד שתפקידו לחנך לחשיבה ביקורתית מתוך צמיחה, לאפשר לסקרנות וליצירתיות להתבטא, לעודד את תלמידיו להתנסות וללמוד מתוך עשייה, האמור לתמוך באנשי המקצוע שלו ככאלה היודעים מה הם עושים - זה הפתרון הטוב ביותר שיכולתם להמציא? ההנחיה הזו לא פחות מאומללה, אנטי-חינוכית והפוכה לחלוטין מכל מה שאנו יודעים על הדרכים שבהן מתרחשת למידה.
הנחיה זו מוחקת באופן מעליב את התפקיד העדכני של המורים ומתעלמת מהמיומנויות שילדינו, אזרחי המאה ה-21, זקוקים להן ושאנחנו מבקשים שיהיו להם כדי שיוכלו להמשיך להוביל את המדינה הזו, שהיא כבר מזמן לא סטארט-אפ אבל עדיין, איכשהו, ניישן. זו הנחייה המעודדת פסיביות משמימה, מחזירה את המורה כמקור הסמכות והידע של הלמידה, כ"מי שעומד ומדבר או מדגים בפני כולם", חונקת כל סקרנות והורגת את שמחת הגילוי.
יש להניח שהסיבה לכך היא הפחד מתביעה: לא בטוח שהמערכת מכוסה אם יהיו טעויות או יתעוררו בעיות. אבל למורים רבים, כמו גם לארגונים כמו מכון דוידסון, יש ניסיון עשיר בעריכת ניסויים ביתיים בשיתוף מלא של תלמידים בכל הגילאים, באופן בטוח. במקום לכבד ולרתום את הניסיון הזה ליצירת מענים חכמים ואמיצים שיאפשרו לתלמידים לעשות מדע גם בימים אלה, בכל החודשים הארוכים שעברו מאז תחילת המגפה ולמרות הידיעה הברורה שהלימודים יתקיימו השנה ברובם באופן מקוון, במשרד החינוך מצאו את הפתרון החלמאי, המיושן והמטופש ביותר שניתן: מדע? לא יעשו. שיסתכלו וישמעו. זה מספיק.
המדע המודרני, המחייב גילוי ובניית ידע ותובנות על בסיס עריכת ניסויים, איסוף ממצאים ונתונים, התפתח רק במאות השנים האחרונות. עד אז, התבסס מה שנחשב כ"מדע" בעיקר על עדויות, שמועות, שיחות ודמיון. משרד החינוך החזיר את החינוך המדעי לעת העתיקה.
אייכה, שואל אלוהים את האדם. גם היום, האדם אינו יודע להשיב.
הכותבת היא מנכל"ית מכון דוידסון