כיתה בבית ספר יסודי בתל אביב, מסודרת לשמירת מרחק בין תלמידים / צילום: Sebastian Scheiner, Associated Press
כולנו זוכרים את אותם רגעים בבית הספר בהם שיחקנו עם חברים, צחקנו, התאהבנו והשתובבנו. את הרגעים האלה מפספסים התלמידים המצויים זמן רב כל כך בביתם וכל שנותר להם הוא לבהות בתמונות חבריהם ומורתם בזום. בעלי ההישגים הנמוכים מתקשים ללמוד כאשר מורתם רחוקה מהם כל כך ותלמידים משכבות חלשות צריכים לחלוק את המחשב עם אחיהם ולהפסיד שיעורים, עד שעלולים הם להתייאש ולוותר ולחפש עניין ברחובות עירם. למותר לציין כי מצב זה מוביל לתופעות של אלימות, נשירה מבית הספר, עישון ואלכוהול ביתר שאת. זאת ועוד, כל בר דעת מבין שפגיעה באיכות הלמידה מובילה לפגיעה בהישגי התלמידים המסיימים את תקופת בית הספר בשנתיים הקרובות. ציוני תעודת הבגרות שלהם יהיו נמוכים בממוצע משל בוגרי בתי הספר בשנים האחרונות, זאת בהנחה שמשרד החינוך לא יוריד את הדרישות הנלוות לבחינות הבגרות.
כולם חייבים, לפיכך, למנוע את המשך הקריסה של החינוך הציבורי בארץ. קבינט הקורונה צריך לפתוח בהקדם האפשרי את הכיתות הנמוכות (א-ג) ואת הכיתות הגבוהות ביותר (יא-יב). פתיחתן של הכיתות הנמוכות תאפשר לילדים לחזור וליהנות מחוויית הלמידה ביחד, בשולחן של שישה בכיתה. עבור ילדים אלה כיתה א' לא תחזור לעולם ואיתה תאבדנה לנצח חוויותיו של ילד המתרגש מהיותו "ילד גדול ההולך כבר לבית הספר" וסקרן ללמוד שפה, כתיבה, וחשבון. במקביל, ועל מנת לסייע לתלמידי כיתות יא' - יב' להתמודד בהצלחה עם בחינות הבגרות, יש להחזיר את התלמידים לשיעורים שיתקיימו בבית הספר במקצועות מורכבים כמו מתמטיקה, מדעים, אנגלית, וכיוצא בזה על פי שיקוליו של מנהל בית הספר וצוות המורים. לתלמידים אלה לא נותר זמן על מנת להשלים את חומר הלימודים לבגרות וכל יום שעובר פירושו שילדים נוספים עלולים לוותר על בגרות בחמש יחידות מתמטיקה או אנגלית ולהסתפק ברמה של 4 או שלוש יחידות. המשמעות למשק ולשוק העבודה ברורה. בשלב השני יש להחזיר את תלמידי כיתות ד' עד י' ליומיים לפחות בבית הספר על מנת לאפשר להם רצף לימודי ואינטראקציות עם חבריהם לספסל הלימודים החשובות כל כך להתפתחותם התקינה. ילד צריך לחוש שהוא חלק ממסגרת, גם אם אינה מתקיימת לאורך כל ימות השבוע.
אבל, כל משבר מחייב פתרונות יצירתיים. לפיכך, החזרה מחייבת את משרד החינוך ואת הרשויות המקומיות לאמץ גישה חדשנית ולגלות גמישות מחשבתית בכל הנוגע לחזרה לבתי הספר. הם צריכים, למשל, לאפשר למורים ולגננות בקבוצת הסיכון להישאר בביתם וללמד מהזום אך להשתמש במורים הצעירים על מנת להחליפם בכיתה או לחלופין, ואולי עדיף כך, בחצרות בתי הספר, בגינות ציבוריות, במתחמי המתנ"סים הציבוריים ואולי אפילו על גבעה. מי אמר שלמידה מתרחשת רק בכיתות? מדוע שלא ננצל את משבר הקורונה ליצירת מקומות למידה חדשים? אנו יודעים כבר על מנהלים אחדים שעושים זאת ונקווה שהם החלוץ שלפני המחנה.
בנוסף, ועל מנת שמבני עניים תמשיך לצאת תורה, האמונים על החינוך הציבורי מחויבים לחזק את התלמידים החלשים בקבוצות קטנות בבית הספר, להקדיש זמן רב יותר לשיחות אישיות עם תלמידים, ללמד במשמרות כמו פעם, ועוד ועוד. חשוב שבחינת הבגרות תמשיך לעמוד בסטנדרטים גבוהים על מנת שתאפשר לבוגריה כניסה למוסדות להשכלה גבוהה ולשוק העבודה כבעלי ידע מעמיק ולא כמי שמחזיקים בידם נייר חסר ערך.
זה הזמן לאפשר אוטונומיה רבה יותר למנהלי בתי הספר ולצוותי המורים המכירים את הצרכים הייחודיים של תלמידיהם ולהימנע ממדיניות אחידה לכולם שאולי מתאימה לשגרה אך לא לעת משבר. בלעדי צוותי החינוך בבית הספר שום החלטת קבינט מכל סוג שהוא לא תחלחל למערכת החינוך.
הכותב הוא מומחה למינהל ומדיניות חינוך מבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב