כלוב בקבוקים בתל אביב / צילום: שני אשכנזי, גלובס
מוזמנים להאזין ולעקוב אחר פודקאסט "הצוללת" בספוטיפיי, באפל פודקאסטס , בגוגל פודקאסטס או באפליקציה האהובה עליכם בהעתקת כתובת ה-RSS
עשור לאחר כניסתו של חוק הפיקדון על בקבוקי משקה לתוקף, השבוע חל בו שינוי משמעותי: השרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל, החליטה להרחיבו, כך שדמי פיקדון יוטלו גם על בקבוקי משקה גדולים. ההחלטה, שבהחלט אפשר לתאר כדרמטית, מתקבלת במהלך סערה פוליטית סביב גמליאל, שנדבקה בקורונה לאחר שהפרה את הנחיות הסגר ושהתה בבית כנסת בטבריה ביום כיפור. בנוסף, ברקע ישנה התנגדות עזה של גורמים רבים; מיצרניות המשקאות, דרך קמעונאים ועד חברי כנסת רבים מכל קצוות הקשת הפוליטית. גם המשרד להגנת הסביבה עצמו, לאורך השנים, לא תמך בהרחבת החוק, והעדיף להתמקד בחינוך הציבור למחזור וולונטרי.
אך הבקבוקים, משנה לשנה, תופסים נפח רב יותר בחיינו ובאשפה שלנו. לאחר שימוש קצר הם הופכים לפסולת בלתי מתכלה, הנערמת במזבלות או נזרקת לטבע. שיעור האיסוף של בקבוקים קטנים חייבי פיקדון עומד על 79%, בעוד שיעור האיסוף הוולונטרי של הבקבוקים הגדולים מצליח משמעותית פחות, ובחלק מהשנים האחרונות לא הגיע לסף הנמוך יותר שנקבע בחוק - 55%. ומה באשר להשלכות הסביבתיות? בסקרים שנערכו בישראל, נמצאו פי 6.3 בקבוקים גדולים מבקבוקי פיקדון בפסולת שבחופים, ופי 5.2 בפסולת שמתחת למים.
כשבישראל נמכרים 1.2 מיליארד מכלי משקה קטנים בשנה (בהם גם מכלי זכוכית ומתכת), הישראלים צורכים 750 מיליון בקבוקים גדולים. אמנם פחות, אך הנפח שלהם משמעותית גדול יותר; נפחי ההטמנה של הבקבוקים הגדולים הם 85% מנפחי ההטמנה הצפויים כתוצאה ממכלי משקה, ובשל גודלם - גם 77% מסך הפלסטיק הנמכר בצורת בקבוקים.
למרות כל זאת, עד כה, השרים להגנת הסביבה לא תמכו בהרחבת החוק. השר הקודם, זאב אלקין, החליט לפני שנתיים להטיל על היצרניות קנס ולהותיר את הבקבוקים הגדולים ללא פיקדון. היצרניות, מצידן, לא שילמו בינתיים את הקנס - ופנו לערכאות משפטיות. אז מה השתנה השבוע? מעבר לעיתוי הפוליטי, משרדה של גמליאל נדרש להשיב לעתירה לבג"ץ (אחרי שלוש דחיות) שהגיש ארגון "אדם, טבע ודין", בה נטען כי יש להרחיב מיידית את חוק הפיקדון, שכן חברות המשקאות לא עמדו ביעדי האיסוף שהוצבו בפניהן (55%).
לאחר בחינת הנושא, החליטה כאמור גמליאל להשיב כי תרחיב את החוק, אך השאירה כמה פתחי מילוט אפשריים למתנגדים, שלא מתכוננים לנוח בשנה הקרובה, עד כניסת החוק לתוקף. מהם החסמים, איך החלת החוק יכולה עוד להשתבש והאם הוא יסלק מאתרי הטבע את בקבוקי הפלסטיק: הצוללת של גלובס עושה סדר.
1. האם יש סיכוי למהלך?
אילו החוק היה מתקיים כפי שהוא מנוסח, בעוד חודשיים היו יכולים הצרכנים להחזיר את בקבוקי המשקה הגדולים ולקבל עבורם את דמי הפיקדון, שיעמדו על מינימום 30 אגורות לבקבוק. גמליאל הייתה יכולה פשוט להסתפק בפרסום ברשומות על כך שהחברות לא עמדו ביעדי המיחזור, ולהניח לדברים לרוץ מעצמם.
אך היא מבקשת זמן היערכות משקית של שנה, ומנמקת את הבקשה בכך שתקופת הקורונה מאתגרת למשק, ושהיערכות מיטבית מבחינת תשתיות איסוף (דוגמת מכונות אוטומטיות במקום כלובי הבקבוקים הפזורים ברחובות) עשויה לקחת זמן. אמנם לא יהיה פשוט לבלום את המהלך, שכן מדובר בחוק קיים, אבל החברות והמתנגדים הרבים ינצלו את השנה הקרובה לא רק להיערך למצב החדש, אלא גם לפעול לביטולו.
מצד אחד ניצב יו"ר ועדת הכלכלה יעקב מרגי (ש״ס), שלא אהב את המהלך של גמליאל, שכן ציפה שיתואם מולו ותוך התחשבות בהתנגדות שהביעו כמה מחברי הוועדה. הוא אמנם לא יכול להחזיר את הגלגל לאחור כעת, אך בכוחו להאריך את הצו משנה של היערכות למספר שנים, ומאידך גם להתעלם ממנו ולהוביל לכך שהחוק ייכנס לתוקפו בתוך חודשיים.
מרגי זעם השבוע. בדיון שהתקיים בוועדה בנושא אנרגיות מתחדשות, הוא מיהר לקטוע את דבריה של נציגת המשרד בדיון והטיח בה את מורת רוחו בנוגע להחלטת השרה. ל"גלובס" אמר השבוע מרגי שאם השרה לא תציג בפניו תוכנית כוללת שבכוחה להוכיח את יכולתו של המהלך להצליח, ובנוסף להבטיח שהעלויות לא יושתו במלואן או בחלקן הגדול על הצרכן, לא יחתום על הצו - והחוק ייכנס לתוקפו בתוך חודשיים, כך שגמליאל "תצטרך להתמודד עם תוצאות ההחלטה שלה".
אם אכן לא תאשר הוועדה את ההארכה, ייתכן כי המתנגדים מקווים להוכיח בתוך זמן קצר שהחוק אינו מיושם כראוי, או מנגד - להוביל את גמליאל עצמה לבקשה לביטול המהלך לפני שהוא נכנס לתוקף, בשל אי שיתוף פעולה.
ומהי הפרצה במקרה של הארכה לשנה, כפי שמבקשת גמליאל? החוק אמנם ניתן לביטול רק באמצעות חוק נוסף, אך המשרד להגנת הסביבה הצהיר שבשנה הקרובה יקדם תיקונים לחוק שיאפשרו יישום מיטבי שלו, ובאופן הזה תוכל ועדת הכלכלה לדון בכל החוק מחדש, ולערוך בו שינויים כרצונה - מה שעשוי גם לעקר אותו מתוכן.
2. מה אומרים המתנגדים?
חברות המשקאות, הקמעונאים, איגוד התעשיינים וחלק מחברי הכנסת מתנגדים למהלך. החברות חוששות מפני ירידה במכירות, משום שלטענתן החוק ייקר את מחירי הבקבוקים. יתר על כן, היישום עלול להיות מורכב ומסובך, ודורש פתרונות שלא קיימים היום בשטח. בעוד שהבקבוקים הקטנים נצרכים בעיקר מחוץ לבית ובבתי עסק וכך קל יותר לאסוף אותם, הבקבוקים הגדולים נצרכים בעיקר בבתי הצרכנים ודורשים רצון טוב וביצוע פעולה אקטיבית כדי להחזיר אותם לרשתות או לנקודות האיסוף.
לאחר שכלובי הבקבוקים יפונו מהרחובות, הצרכנים יצטרכו להשליך אותם לפח הכתום - שלא קיים מתחת לכל בית - או להפקידם בבתי עסק, מה שדורש מאמץ. במקרה כזה, ייתכן כי הצרכנים יעדיפו לזרוק את הבקבוקים לפחים הירוקים, והאיסוף ייפגע (אם כי בחלק מתחנות מיון הפסולת נשלפים הבקבוקים ומועברים לתאגיד האיסוף אל"ה, שכן 58% ממכלי המשקה הגדולים מושלכים היום לפח הירוק, ו-36% למיחזוריות). בנוסף, החברות טוענות שזריקת הבקבוקים לפחים הירוקים תוביל לתופעת נברנות בפחי האשפה, ושקיים חשש שארגוני פשיעה ינסו להשתלט על ענף המיחזור.
3. מה יקרה למחירים?
בשלב זה, אי אפשר לדעת אם מחירי המשקאות יעלו. באם יתייקרו בשיעור הפיקדון - מי שיבחר להחזיר את הבקבוקים יקבל את כספו בחזרה ולכאורה יפתור את הבעיה. החברות מצידן טוענות שהמערך שיצטרכו להקים לשם האיסוף יוביל להתייקרות של כ-70 אגורות לבקבוק. ואולם, לפי בדיקה שערכה חברת BDO כאשר הוחל חוק הפיקדון על הבקבוקים קטנים, התברר שמחירם לא עלה בסכום הזהה לפיקדון, אלא ב־2% ממנו בלבד (8 אגורות). שני שלישים מהפיקדון כלל לא גולגלו לצרכן ונספגו על ידי חברות המשקאות.
4. האם המהלך כדאי כלכלית?
באשר לכדאיות הכלכלית של המהלך, ישנן הערכות סותרות. לפי הערכה שביצעה בעבר חברת BDO עבור תאגיד המחזור אסופתא, החוק יכניס למשק 170 מיליון שקל בשנה, ואילו לפי עבודה שביצעה חברת פארטו עבור המשרד להגנת הסביבה, הרחבת הפיקדון תוביל לחיסכון של כ-56 מיליון שקל בשנה עבור הצרכן הממחזר (כאשר שני שלישים מנטל הפיקדון יוטלו על היצרן והקמעונאי ושליש על הצרכן, שיקבל את דמי הפיקדון במלואם בקצה התהליך).
גם הרשויות המקומיות ירוויחו כשהמיחזוריות יפונו מהמרחב הציבורי ופחות בקבוקים יושלכו לפחים הירוקים בשל התמרוץ הכספי למחזור - ובכך יחסכו 5 מיליון שקל בשנה. מאידך, חברות המשקאות סבורות כי חובת הפיקדון תעלה את מחירי הבקבוקים ב-70 אגורות, ותשית על הציבור והחברות עלות של 300-500 מיליון שקל בשנה.
בהערכה שביצעה חברת הייעוץ צנובר עבור המשרד להגנת הסביבה לפני כמה שנים (בתקופה בה התנגד להרחבת החוק), נקבע כי פיקדון על מכלי משקה גדולים יביא לעלויות נוספות של 213 מיליון שקל בשנה. ב-BDO טענו שהטענה איננה נכונה, שכן לא קיימות ראיות ברורות לקשר ישיר בין חוק הפיקדון לעליית מחירים.
בסופו של דבר, ההערכות הקיימות סותרות זו את זו ולא מצליחות ליישב את הסוגייה, אך עוסקות בעיקרן בכדאיות הכלכלית הישירה של המהלך, ולא בהשלכות הסביבתיות ובעלויות החיצוניות של ההשלכות הללו.
5. איך מתמודדים בעולם?
ב-10 מדינות באיחוד האירופי, שבהן חלה חובת פיקדון, שיעור האיסוף הממוצע גבוה מ- 90% . בשנים הקרובות מדינות נוספות באיחוד צפויות להחיל חובת פיקדון ובהן: צרפת, בריטניה, אוסטריה, בלגיה, ספרד, פורטוגל, רומניה, סלובקיה, לטביה ומלטה. בצרפת חוק כזה ייכנס לתוקף בקרוב, ויעד האיסוף שהוצב עומד על 95%. בריטניה תיישם מנגנון של פיקדון בעוד שלוש שנים, בכדי להגדיל ב-20% את כמות המכלים הנאספים, ולחסוך לציבור עלות חיצונית של מעל מיליארד ליש״ט.
לפי המשרד להגנת הסביבה, במדינות האיחוד בהן ישנה חובת פיקדון, אחוז השתתפות הציבור בהחזרת מכלי המשקה עומד על 80% בממוצע, ואילו הדירקטיבה האירופית הציבה יעד איסוף של 90% מכלי הפלסטיק הנמכרים עד 2029, והמליצה למדינות להטיל לשם כך מנגנוני פיקדון.
באירופה אגב לא מכירים באיסוף מתחנות מיון, וזאת בניגוד למצב בישראל בו חלק ניכר מהבקבוקים הגדולים נאספים באופן זה. בנוסף, דירקטיבת הפסולת האירופית לא מכירה בהשבה באמצעות מתקני RDF (מתקנים להפקת אנרגיה מפסולת) כמיחזור, וזאת בניגוד למצב בישראל בו נכון להיום, הממונה על חוק הפיקדון הכיר בשנת 2018 בהשבה באמצעות מתקני ה-RDF בחירייה לצורך עמידה ביעדי האיסוף והמיחזור.
6. האם מחזור הוא הפתרון לבעיית הפלסטיק?
מדי שנה מיוצרים בעולם 300 מיליון טון של פלסטיק, ולפי הערכות היקף הייצור צפוי להכפיל את עצמו בתוך 20 שנה. כמחצית מהפלסטיק מיועד לשימוש חד פעמי, כך שברגע שהוא הופך לפסולת - הוא מהווה מטרד סביבתי. הוא לעולם לא מתכלה, וכאשר הוא מתפרק ברבות השנים, הוא הופך לחלקיקי מיקרופלסטיק זעירים.
הפלסטיק מגיע בכמויות גדולות לסביבה - בין אם בשל לכלוך במרחב הציבורי או אפילו דרך מערכות הניקוז לים, שם הוא יוצר זיהום סביבתי כבד ומסכן את בעלי החיים שהטבע הוא ביתם (10 מיליון טון פלסטיק מוצאים את דרכם לאוקיינוסים מדי שנה - שווה ערך לכמיליון וחצי משאיות זבל. הערכות הנזקים האקולוגיים נאמדות ב-13 מיליארד דולר בשנה).
בקבוקים אינם פסולת הפלסטיק היחידה, אך בכל דקה מיוצרים ברחבי העולם כמיליון בקבוקים חד פעמיים, המצטברים ליותר מ-500 מיליארד בקבוקים מדי שנה. בסקר זבל חופים שנתי, מככבות לרוב חברות המשקאות השונות. בישראל נמכרים מדי שנה כמיליארד וחצי מכלי משקה, מתוכם 700 מיליון בקבוקים גדולים של ליטר וחצי ומעלה.
בישראל, לפי סקר ניקיון שטחים ציבוריים, שערך לפני כשנה המשרד להגנת הסביבה באמצעות החברה להגנת הטבע ואקופייננס עולה, כי מקור כ-18% מנפח הפסולת בשטחים הציבוריים בישראל הוא בקבוקי משקה. חוק הפיקדון הינו בעיקרו חוק ניקיון, שמטרתו לסלק מהמרחב הציבורי ומהשטחים הפתוחים את הבקבוקים.
האם מדובר בפתרון לבעיית הפלסטיק? תהליך המחזור הוא יקר, וגם בו כרוך זיהום רב. יתר על כן, רק 9% מכלל הפלסטיק שיוצר אי פעם הובאו לכדי מיחזור, ובזמן שמחירי הפלסטיק הבתולי נמוכים מאוד, מיחזור או שימוש בחומר ממוחזר איננו תמיד האופציה הכדאית כלכלית עבור היצרניות השונות. בישראל, בשנת 2016 מוחזרו רק 30% מתוך בקבוקי הפלסטיק שנאספו, וב-2017 53% (יעד המיחזור הוא 90% מיעד האיסוף).
הפלסטיק שממנו עשויים לרוב בקבוקי הפלסטיק אמנם פשוט יותר למיחזור, אך גם למוצר ממוחזר יש מחזור חיים מוגבל, שבקצהו הוא הופך לפסולת פלסטיק. מחזור, אם כן, יכול להוביל להפחתה בשימוש בפלסטיק בתולי, אך הדרך הטובה ביותר להתמודד עם בעיית הפלסטיק היא לצמצם שימוש או צריכה שלו במקור.