מנכ"ל TKMS רולף וירץ ומפקד הצי המצרי חאלד חסאן בטקס מסירת הצוללת בספטמבר השנה / צילום: רויטרס
ביום רביעי נחשפה במליאת הכנסת ההיסטריה של הליכוד מההצעה להקמת ועדת חקירה לבדיקת פרשת הצוללות. בנושא רכש הצוללות וכלי השיט. מצד אחד ניהול קואליציוני כושל של יו"ר הסיעה ח"כ מיקי זוהר שלא היה בקשב, לא ארגן את הרוב הדרוש לקואליציה, ולא הגיש מבעוד מועד את הבקשה לערוך את ההצבעה כשמית. מצד שני, אם לראש הממשלה בנימין נתניהו אין כל נגיעה לסיפור, ובליכוד חותמים על העמדה שהגיש היועץ המשפטי לממשלה לעליון בנושא, מדוע שלא תתקיים בדיקה מקיפה של התהליך.
עשרות בכירים, קצינים בדימוס, בכירים בזרועות הבטחון מתריעים פעם אחר פעם שתהליך רכש הצוללות וספינות המגן היה מושחת, והנתיב הפלילי שמתנהל באיטיות מרשימה על ידי פרקליטות המדינה לא מספק תשובות.
האחרונים להצטרף למצעד הארוך של קובלים נגד עסקת רכש הצוללות הם מנכ"ל משרד הבטחון לשעבר דן הראל, ושליחו האישי של נתניהו למו"מ לשחרור גלעד שליט, איש המוסד לשעבר דוד מידן. מידן לא היה קשור לרכש הצוללות, ולאחרונה הצטרף למפגיני בלפור מתוך דאגה לעתיד המדינה. בראיון שלו לרשת ב' לפני מספר חודשים, הוא אמר כי מכירת הצוללות למצרים, תוך כדי שמירה על כך בסוד, היא בלתי סבירה. "יכול להיות מצב שראש ממשלה עושה מהלך ושומר אותו בסוד ואחר כך מעדכן את מי שצריך. זה יכול לקרות. אבל לא בנושא ביטחוני. המקרה הזה (הצוללות - ט"ש) למיטב שיפוטי קשה להסבר", אמר מידן.
בימים האחרונים מופיעים טורי דעה של שניים מנאמניו של נתניהו, אנשים בעלי משקל ציבורי רב, המנסים להסביר לציבור את המהלכים שאירעו לפני כעשור סביב הגדלה אפשרית של סד"כ הצוללות מחמש צוללות לתשע, כאשר הזמנת הצוללת השישית כבר היתה בשלבים מתקדמים.
הכותבים הם היועץ לבטחון לאומי לשעבר, אלוף מיל' יעקב עמידרור, מי שמילא את התפקיד בין 2011-2013, ותא"ל מיל' יעקב נגל, מי שנכנס לתפקיד ממלא מקום היועץ לבטחון לאומי ב-2016 ואח"כ שימש כיועץ בפועל אך לא קיבל מינוי מלא עד שהוחלף ב-2017 על ידי מאיר בן שבת.
עמידרור ונגל פרסמו טורים ב"הארץ" וב"ישראל היום" במקביל, וכתיבתם מתקבלת בביקורת וסערה בקרב בכירים רבים במנגונים הבטחוניים, שרואים את הדברים באופן שונה לחלוטין. אל מול משקלם של שני היועצים, ניצבים ראש ממשלה לשעבר אהוד ברק, אשר היה בתפקיד שר הבטחון בעת רכישת הצוללת השישית, שר הבטחון לשעבר משה יעלון שגילה בדיעבד על אישור ישראלי למכירת צוללות למצרים, תוך כדי תפקידו כשר בטחון, וגם היועצים לבטחון לשעבר גיורא איילנד ועוזי ארד, כאשר האחרון היה יועץ לבטחון לאומי תחת נתניהו. השניים מתריעים בוקר וערב מפני סתירות רבות בגרסאות של לשכת נתניהו לפרשה, וארד אף התייחס לפרשה בספרו 'המל"ל' (שיצא בהוצאת 'דביר' ונכתב עם לימור בן-הר).
במקום או בנוסף?
התחקיר הראשון בנושא פורסם על ידי רביב דרוקר בתכנית המקור, באמצע נובמבר 2016. למחרת ב-17 בנובמבר התראיין עמידרור בתכניתו של עודד בן עמי בערוץ 2 וסיפר שהוא זה שהציע לנתניהו (אי שם בין 2011 ל-2013) שישראל תגיע לצי של תשע צוללות, וכי נתניהו חשב יש להסתפק ב 3 צוללות נוספות. עמדירור הסביר אז "אני רציתי 6 והוא החליט 3. ההחלטה התקבלה מתוך צרכים אמיתיים לטווח הארוך. הוא החליט על מחצית".
צריך לזכור כי בין השנים 2011-2013 ישראל נערכה למערכה אסטרטגית עצומה נגד איראן - באימונים, בדיונים, בשיח מול הממשל האמריקאי. ארה"ב עוד לא החלה באותו השלב את המו"מ מול איראן, ונתניהו קיווה שבבחירות 2012 ברק אובמה יפסיד ומיט רומני יהיה לנשיא הרפובליקני הבא, דבר שלא קרה. כאשר עמידרור היה היועץ לבטחון לאומי, הצרכים בעיניו היו מבוססים על התרחשויות דאז.
באותו הראיון עם בן עמי, לא מופיע ההסבר של עמידרור לכך ששלוש הצוללות הנוספות, שמספרן 7,8,9 מיועדות להחליף את הצוללות 1, 2, 3 שנרכשו על ידי ישראל בסוף שנות ה-90. אולם כעבור יממה בטור שכתב עמידרור ב-18 בנובמבר בעיתון ישראל היום, הוא חידד: "ברור היה, וכך נאמר במפורש, שהצוללות החדשות תחלפנה את הישנות על פי קצב הוצאתן מהשירות, בזמן הקצוב להן מראש ושאינו ניתן להארכה", כתב עמידרור.
אנשים רבים, כולל יעלון וארד, ואחרים חשבו ואמרו במשך השנים שההסבר של החלפת צוללות 1,2,3 נולד אחרי הפרסום של דרוקר, ושבזמן אמת דובר בהחלט על הגדלת הסד"כ ל-9 צוללות. מבלי קשר ליציאת צוללות מסוימות משירות.
ההסברים שניתנים כיום, ללוחות הזמנים של יציאת צוללות משירות וכניסת צוללות חדשות נראים לא סבירים. "החלטנו להמליץ שצי הצוללות של צה"ל ימנה חמש צוללות" כתב השבוע אלוף במיל' גיא צור במאמר ב'הארץ', "לשם כך צריך היה לקנות צוללת אחת (כדי להחליף את הצוללת הראשונה, הישנה). את הצוללת השישית - אם כך היינו מחליטים - נכון היה להתחיל לרכוש בין חמש לעשר שנים מאוחר יותר… צה"ל לא מתכנן 39 שנים קדימה, עד 2050, ובוודאי לא עד שנות ה-90 של מאה הזאת, כפי שעושה עמידרור במאמרו", הוא כתב.
אולם יש דברים נוספים מטרידים במאמר של עמידרור. מצרים הזמינה וקיבלה 4 צוללות. שתי צוללות הוזמנו על ידי מצרים מחברת טיסנקרופ בשנת 2011 והן הגיעו כבר. שתי הצוללות הנוספות של מצרים הוזמנו ב-2015 והשנה נמסרו בטקסים מרשימים, אחת מהן באפריל 2020 והשניה לפני חודש.
לוח הזמנים של מצרים ברכש מן הגרמנים עומד על 4-5 שנים של אספקה. מנגד, עמידרור מציין שהצוללת השישית שהוזמנה על ידי ישראל נמצאת בלוח זמנים של עשר שנים. אולי יש כאן צורך להרכיב מערכות מיוחדות, אבל משך הזמן הכפול נראה מוגזם.
אח"י דרקון מחכה
ל"גלובס" נאמר שהצוללת השישית הישראלית - אח"י דרקון - מוכנה זה מכבר וניצבת במספנה בגרמניה, זמינה לרדת לים. אם כך, מדוע היא אינה מגיעה לישראל? במקור היא היתה אמורה להגיע לישראל ב-2019, אך לפני מספר שנים פורסם שהמועד נדחה לסוף 2020. על כל פנים, אנחנו כבר בסוף 2020 והצוללת עוד לא הגיעה.
אחת הסיבות לכך יכולה להיות העלות הכבדה (מאוד) על צה"ל של אחזקת הצוללת למן הרגע שהיא יורדת למים. הסבר נוסף עשוי להיות המצב הכלכלי החמור בישראל והנזק התדמיתי שיגרם לצבא, משרד הבטחון וראש הממשלה עם הגעת צוללת שישית יקרה, וזאת גם לאור התפשטות ההפגנות וחוסר האמון של הציבור בסיפורים של בכירי הממשל סביב פרשת הצוללות וכלי השיט.
ואולי הסיבה לכך שצוללת 6, אח"י דרקון, עדיין לא עשתה עליה, היא מכיוון שצה"ל לא באמת זקוק לה כרגע מבחינה אסטרטגית? ואם כך הדבר, מה היה הלחץ בהזמנתה לפני מספר שנים? כזכור סביב החתימה על מזכר ההבנות לרכש צוללות 7,8,9 (הסכם עתידי שאינו בתוקף), הוסיפו הגרמנים סעיף 'העדר שחיתות'. גם זה מעלה תהיות רבות, מה היה הצורך בסעיף זה, האם היועץ המשפטי אביחי מנדלבליט ליווה את ניסוח הסעיף הזה ומדוע חששו הגרמנים, אם לפי עמדת הליכוד, אין כלום ולא היה כלום?
טורו של יעקב נגל בישראל היום לפני כמה ימים, מסביר בפירוט מסוים את תהליכי קבלת ההחלטות ומציג תהליך נקי, לטעמו. הוא אפילו מאשר את מה שמסבירים נציגי צה"ל בעת ההיא, שהם התנגדו לצוללת שישית וחשבו שסד"כ של 5 צוללות לצה"ל צריך להספיק.
אולם נגל כותב: "בשום נקודת זמן שהייתי שותף לה, לא דובר על תשע צוללות, או על כל סד"כ גדול משש". נגל מתעלם מכך שעמיתו לטורי ההגנה על נתניהו, עמידרור, בהחלט מספר שהוא דיבר על סד"כ של תשע צוללות.
עמדתם של שניים, עמידרור ונגל, ניצבת אל מול דיווחים ותצהירים וראיונות של רבים אחרים: דן הראל, עמוס גלעד, עוזי ארד, משה יעלון, אהוד ברק, דוד מידן, גיורא איילנד, גיא צור (ועוד רבים), וזה לפני שדיברנו על שני רמט"כלים בדימוס, גבי אשכנזי ובני גנץ שטענו בכל תוקף (עד שהפכו לשותפיו של נתניהו) שהנושא מחייב ועדת חקירה ממלכתית.
מנדלבליט טען בפני בג"ץ שאין בידיו ראיות כדי לקשור את נתניהו לעניין ולכן לא פתח בחקירה. אך רבים מאותם 'בדימוסים' לעיל טוענים כי מנדלבליט בחר שלעצום עיניים אל מול דברים מסויימים, וכאשר החליט לצמצם את מרחב הבדיקה שלו, בוודאי שלא מצא ראיה. כאשר הוא לא חוקר, והכנסת בולמת בדיקה כלשהי, מה נותר לציבור הרחב לחשוב?
אם הכל היה מנהל תקין וניהול על מי מנוחות, כפי שמתארים עמידרור ונגל, אז הרינו חוזרים לכנסת ישראל ב-21 באוקטובר 2020. על מה היתה המהומה ומדוע בליכוד מוכנים להישכב על הגדר, לבטל תוצאת הצבעה ולו רק שנושא הצוללות לא יבדק?