רחוב בבני ברק / צילום: Ariel Schalit, Associated Press
תקופת משבר הקורונה, והחודשים האחרונים בפרט, המחישו באופן בולט את עומק הפער שבין האוכלוסייה החרדית לבין "הציבור הכללי". עוד לפני הגל השני, בחודש מאי האחרון, פרסם המכון החרדי למחקרי מדיניות נייר עמדה שקבע כי ככל שצפיפות האוכלוסין ביישוב גבוהה יותר, שיעור החולים המאומתים גבוה יותר. בנייר העמדה ציינו המחברים, אסף צחור-שי וניצה (קלינר) קסיר, כי ביישובים החרדיים הצפיפות גדולה יותר מאשר בקרב הציבור הכללי. צפיפות האוכלוסין גבוהה פי שלושה עד ארבעה מהממוצע בארצי ביישובים לא חרדיים.
לאוכלוסייה החרדית, זה ברור, יש צרכים והרגלים שונים, והיא מתמודדת עם מצוקת דיור קשה. בשנת 2016 פרסם משרד הבינוי והשיכון הערכה שלפיה יידרשו ב-20 השנים הבאות כ-200 אלף יח"ד חדשות עבור האוכלוסיה החרדית.
עתה הכינו במשרד השיכון ובמכון החרדי למחקרי מדיניות מסמך עדכני, "התדריך לתכנון עירוני של שכונות לאוכלוסייה החרדית", אשר "גלובס" מפרסם קטעים ממנו כאן לראשונה. התדריך אמור להיות המכשיר שיבטיח בנייה איכותית חדשה לציבור זה. נקודת המוצא של המסמך היא שהציבור החרדי בישראל מחזיק במאפיינים משותפים המבדילים אותו מקבוצות אחרות בחברה, וזקוק למענה.
המכון החרדי לחקר מדיניות הוקם על ידי אלי פלאי, איש עסקים שהוא הבעלים של קבוצת התקשורת הגדולה במגזר החרדי, "משפחה". המכון שם לעצמו למטרה להכניס שיח מקצועי בכל מה שקשור לקבלת החלטות הנוגעות לחברה החרדית. ד"ר שלומית קסלר, חוקרת בכירה במכון, מבהירה שהאתגר שעמד בפני צוות המכון שהכין את המסמך היה להבין מה מאפייני היומיום החרדי.
"החניות התת קרקעיות הופכות לדירות"
"משפחות הציבור החרדי הן גדולות ומצטופפות בדירות קטנות", אומרת ד"ר קסלר. "ומכאן, שיש צריכה מאוד גדולה של השטח הציבורי. יש מספר גדול מאוד של ילדים שמסתובבים עצמאיים בשטח ויש להם תפקידים רבים יותר מאשר לילדים בציבור הכללי - הם הולכים למכולת בעצמם, נוסעים בתחבורה ציבורית לבד ומסתובבים לבד בגנים. הצריכה בתרבות החרדית אינה חלק מתרבות הפנאי. במקום זה עומד במרכז חיי הקהילה בית הכנסת הקהילתי בשכונה, ולכן מובן שהצורך במבני חינוך ודת בחברה החרדית הרבה יותר גדול".
ד"ר קסלר מוסיפה שבשונה ממרבית יישובי הארץ הרי שהשכונות החרדיות הן לא מתוכננות מראש: "כשאתה מסתובב אתה לא יכול שלא לשים לב לזה שהבנייה, והכוונה שלי היא להשלמת הדירות וגם למוסדות ציבור, היא בסגנון טלאי על טלאי, בצורה לא מסודרת ולא תמיד בטיחותית. החניות התת-קרקעיות הופכות להיות עוד יחידת דיור, או מחסן. חדרי המדרגות צפופים ועמוסים באופניים ובעגלות ילדים. יש להזכיר את הצפיפות הרבה בשטחי הלימוד, וגם, את החסך הגדול בשטחי תעסוקה ומוסדות דת".
הצוות בדק ארבע שכונות מגורים חרדיות: רמת שלמה בירושלים, רובע ז' באשדוד, רובע C באלעד, ורובע ב' ברמת בית שמש. ברמת שלמה, למשל, אף שהיא השכונה הראשונה בירושלים שתוכננה מלכתחילה לציבור החרדי, ואפילו בה, תוכננו לפי הפרוגרמה 46 בתי כנסת, אולם בפועל קיימים בה 70 בתי כנסת, רבים מהם על שטחים שלא הוקצו לכך.
המסמך החדש מציע כמה חידושים שלא מקובלים בשגרה העירונית המוכרת ובהחלט מעוררים מחשבה: ההנחיה היא שכמות בתי הכנסת בשכונה תהיה לפי מפתח של בית כנסת לכל 80 עד 100 יח"ד ושמחציתם ישולבו במוסדות ציבור ואפילו במבנים מסחריים; שהבנייה המסחרית תהיה פחות בכיוון של קניונים, שמאפשרים התקהלות ועירוב, ויותר של חנויות בקומות הקרקע הפונות לרחוב; לאפשר בתוך דירות מגורים חללים שיוקדשו למסחר ותעסוקה; לאפשר תוספת קומות משרדים במבני מגורים וציבור.
המדריך מקדיש פרק מיוחד העוסק בתחום בניית מוסדות חינוך. בין היתר, המדריך מציע לאפשר שימוש בקומות הקרקע של מבני המגורים לטובת מעונות. על פי רוב, הבנות בחינוך החרדי לומדות במוסדות הנמצאים קרוב לבית, ואילו הבנים נוסעים למוסדות ייעודיים לכל קהילה. המדריך מציע אפוא לפזר בתי ספר לבנות ברמת השכונה ולהקים בתי ספר לבנים במתחמים שיאפשרו לתת מענה לקהילות שונות על מגרש אחד, במרכז השכונה; כמו כן, מוצע לאפשר חינוך בלתי פורמלי במרכזים הקהילתיים, וגם, לשלב מוסדות ציבור ו/או מוסדות הכשרה על-תיכונית במרכזי התעסוקה הרובעיים.
הרגלי התנועה של הציבור החרדי נשענים בעיקר על תחבורה ציבורית והליכה רגלית. זה קשור גם לרמה הנמוכה של ההכנסות, וגם למוסכמות חברתיות המגבילות את השימוש ברכב. מחברי המסמך ממליצים על התווית רשת רחובות במתכונת שתי וערב, כך שההגעה ממקום למקום באופן רגלי תהיה נוחה ככל האפשר. הדגש על עדיפות לתחבורה ציבורית קובע את מיקום מוסדות החינוך ואפילו את אופן עיצוב הרחוב. כך למשל, תקני החניה בשכונות החרדיות החדשות יהיו מופחתים ובמגרשי החניה, לכשיוקמו, תהיה אפשרות להשתמש במועדים וחגים כמגרשי משחקים.
"לאפשר לשני הצדדים לחיות יחד"
ד"ר קסלר מציינת שהגמישות המוצעת בתדריך החדש היא כורח המציאות: "בסופו של דבר זה יקרה בצורה לא ליגלית, או בצורה מתוכננת ומוסדרת. אם אנחנו מנסחים את כל הדברים האלה בפרוגרמות התכנון אז תהיה שמירה על הנראות, על הבטיחות".
ויש כאן עניין נוסף: היכולת לייצר יישובים מעורבים שיאפשרו לחרדים להשתלב ביתר קלות בשוק העבודה. "אם אנחנו מאפשרים את כל השימושים האלה ברמת השכונה זה מאפשר להקים שכונות חרדיות בערים מעורבות. מאפשר לשני הכיוונים לחיות זה לצד זה. אנחנו רוצים צמיחה כלכלית ושניתן יהיה למצות את האפשרויות הכלכליות. ניתן לומר שזה אינטרס של כלל החברה הישראלית", אומרת קסלר.
ורד סולומון-ממן, האדריכלית הראשית של משרד הבינוי והשיכון, אומרת שהחשיפה של החברה החרדית גדלה לאחרונה בעקבות משבר הקורונה, אך לדבריה משרד הבינוי והשיכון מתעסק כבר זמן רב עם הנושא: "אנחנו זיהינו שיש בחברה החרדית מצוקת דיור רבה יותר מאשר באוכלוסייה הכללית. זה ציבור עם משפחות גדולות, שחי בדוחק.
"מעבר לזה, הגידול בדרישה לדיור אצל האוכלוסייה החרדית הוא עניין כלכלי גרידא וצריך לעניין את היזמים. התדריך שלנו נועד גם לאלה שבונים לשוק הפרטי. כל מי שמתכנן לאוכלוסייה החרדית יחטוף את המדריך הזה כמו לחמניות חמות".
נראה שהמדריך לתכנון בחברה החרדית הולך יותר רחוק ממה שמתאפשר בתכנון ה"רגיל". כתבתם, למשל, שאתם מעודדים הקמת בתי עסק ומסחר בתוך דירות מגורים.
"גם מינהל התכנון מוביל היום עירוב שימושים, ביתר שאת. על רקע משבר הקורונה הרבה אנשים עובדים מהבית, כולל משרדי ממשלה, ואני לא חושבת שזה בעיה שעסק או משרד יהיו בתוך דירת מגורים. להיפך. זה יפחית את העומסים על הכבישים".
יאיר פינס, מנכ"ל משרד הבנוי והשיכון: "התדריך שבנה משרד הבינוי והשיכון נועד להוות בסיס ידע לאדרכילי ערים, ולאפשר הבנה טובה ונכונה יותר של צרכי האוכלוסייה בערים. בניית התדריך מהווה יישום חשוב של החלטת הממשלה ואין לי ספק כי עצם כתיבתו מהווה צעד חשוב בראייה צופה פני עתיד של תכנון ראליסטי ומכיל לערים בישראל".
ד"ר חיים זיכרמן, מרצה בקריה האקדמית אונו וחבר בוועדת ההיגוי לתדריך, טוען שבזמן הקורונה הפכה שאלת התכנון לחרדים לקריטית: "הקורונה מוטטה את מודל האיים. המודל הנכון שצריך לדבר עליו זה מודל הסיפונים - כולנו נמצאים על סירה אחת שיש בה סיפונים שונים. מה שנעשה בטייבה ובשכונת רמת שלמה בירושלים משפיע באותה מידה על הוד השרון. אין איים. לא צריך לתכנן ערים חרדיות, צריך לתכנן שכונות חרדיות".
המלצות לתכנון בשכונות לחברה החרדית
חינוך
להוסיף מעבדות, ספריות, כיתות מדעים ומחשבים בתלמוד תורה
להוסיף חדרי ספח הדרושים בחינוך המיוחד
להקצות שטחי ציבור ל"ישיבה גדולה" ולא בלב השכונה בגלל שעות הפעילות
בתי כנסת
להקצות בית כנסת לכל 80-100 יחידות דיור
להקים בית כנסת אחד גדול לקהילות חסידיות של 200-300 משפחות
לשלב כמה בתי כנסת על מגרש אחד או לצד מוסדות חינוך כדי לחסוך במקום
מרחב ציבורי
ליצור רקמת הליכה בטוחה לילדים
לבנות מדרכות רחבות להליכת גברים ונשים בריחוק
למקם מתקני ספורט בשולי השכונה ולא במרכזה
לפזר בשכונה ספריות קטנות לשימושם של ילדים
להקצות מבנים לשימושו של נוער נושר
מסחר
לאפשר גישת ילדים לחנויות מזון
למקם חנויות לאורך הרחוב ולא בקניונים
לספק מבנים לשירותי בריאות
להנגיש אולמות שמחה קטנים בשכונה ובעיר
תעסוקה
לאפשר חללי מסחר ותעסוקה בדירות מגורים
לאפשר תוספת קומות משרדים במבני מגורים