מתחם האירוח "הדסער" / צילום: הדסער
"אנחנו לא הבעיה אלא הפתרון", אומר סער בדש, בעלי מתחם האירוח "הדסער" שבמצפה רמון, וממקימי "פדרציית התיירות של הנגב". מטרת הפדרציה היא להכיר בנגב כיחידה מוחרגת ונפרדת בצורה סימבולית לפחות.
השאיפה של אנשי הנגב היא לא להישכח כאשר יאושר מתווה תיירות שמגדיר את אילת ואת ים המלח כ"איי תיירות" - מתווה שאכן אושר היום (א') בממשלה במסגרת חקיקה והוא יעבור לוועדת השרים. מבחינת בדש, מתבקש שגם מארגני טיולי תיירים (תיירנים) בנגב יהיו חלק בלתי נפרד מהמתווה הזה.
כשהוא חושש שהשאיפה הזו לא תתממש, בדש מגדיר את הסגר הזה כאבוד מבחינה עסקית לתיירנים בנגב, כמו גם חגי תשרי שהתפוגגו מול עיניו. עם זאת, הוא כבר מכוון לסגר הבא, "זה שיבוא בעוד כמה חודשים".
לדבריו, "אנחנו מסתכלים על אבסורד: 150 אלף תיירים ביקרו במרחב התיירים של הנגב ולפי נתוני משרד הבריאות היו אפס הידבקויות. אנחנו המקום שאליו צריך לשלוח אנשים. יש פה מרחבים עצומים - הנגב הוא 60% משטח המדינה עם 5% מהאוכלוסייה. עם אפס הידבקות בקיץ אנחנו לא עסקים עם התו הסגול, אלא עם תו הזהב".
"המטרה היא לייצר מעין פארודיה על החלטות חסרות כל הגיון", מוסיף ד"ר שחר שילה, מנהל תיירות רמת הנגב, לשאלה מה מטרת הקמת הפדרציה. "זה להגחיך את המציאות שנשענת על החלטות חסרת הגיון שפוגעות בתיירנים", וכאלה, אגב, אפשר למצוא בשפע.
כך למשל מספר שילה, כי "בסוף השבוע האחרון טיילו אלפי קבוצות ומשפחות בנגב. לפי ההנחיות למורי הדרך אסור להדריך טיולים מאורגנים או להרוויח כסף משום שהם לא עסק חיוני.
"דוגמה אחרת אפשר למצוא בכך שרשות הטבע והגנים פתחה את חניוני הלינה שלה, אלא שהשימוש בהם מותר רק למי שמביא את האוהל מהבית. למה? כדי שמתקני הלינה האחרים לא יוכלו לשאול למה אוהל כן וחדר לא. תחום הלינה התיירותית הוא אפור - יש לינה כפרית, יש אוהל ויש בתי מלון, אז החליטו להגיד 'לא' גורף לכולם, ואלפי עוסקים בתיירות כפרית נפגעים מזה".
יצוין שאת האבסורד הזה מנסה גם שרת התיירות הנכנסת אורית פרקש-הכהן לשנות, כשהיא מקווה שקבינט הקורונה יאפשר לתיירות הכפרית להיפתח מחדש ומוקדם מהמתוכנן.
"20% ממשקי הבית באזור מתפרנסים מתיירות"
לפי שילה, בשלוש המועצות ירוחם, מצפה רמון ורמת הנגב, יש כ-1,200 חדרי אירוח ועוד כ-9,000 מיטות בסידורי לינה מאורגנת. 350 עסקים שעוסקים בתיירות ישירה או עקיפה מעסיקים 1,200 עד 1,300 עובדים - "כמעט 20% ממשקי הבית במועצות האלו מתפרנסים נטו או גם מתיירות".
בדש, כמו שאר תיירני הנגב, איבד את ההכנסות של פסח ושל חגי תשרי שבימים כתיקונים מהווים לדבריו, חצי מהמחזור השנתי. לדבריו, "את מה שהרווחנו מהקיץ שהיה מוצלח, כבר שרפנו. זו לא מחאה פוליטית או לאומתית. אנחנו באמת רוצים שיבינו את הסלוגן שלנו ש'הכי בטוח במדבר הפתוח'". אם יאפשרו לנו לפתוח בחודשים הקרובים, לי למשל יש הזמנות עד אמצע דצמבר. אבל אני מסתכל קדימה".
בדומה לאילת שמתווה התיירות שלה אושר בממשלה שלמעשה מבקש להתייחס אליה כמו אל חו"ל ולאפשר את פתיחת עסקי המלונות, גם בנגב רוצים התייחסות נפרדת גם אם היא סימבולית.
"אנחנו אומרים חו"ל כדי שנוכל לקבל תיירים ולהמשיך להפריח את המנוע הכלכלי הזה. המטרה היא להניע מסר של מציאות לא רק במשבר הנוכחי, אלא לייצר מציאות שתהיה תקפה כל הזמן ויכירו באזור הנגב כאזור תיירותי נפרד. נקים גבול וירטואלי שיהיה למעשה עמדת קפה ומאפה, ואפילו ייצרנו ויזות לתייר. המטרה היא שבסגר הבא ישלחו אנשים למרחב המדברי העצום ולא ימנעו מהם לבוא לפה".
עד כה חתמו 100 תייריני איגודי תיירות על הצטרפותם לפדרציה . "המטרה היא להצליח למצב את המרחב המדברי כמשהו יחודי בארץ. מנוע כלכלי שגם בשעת סגר יוכל להמשיך לעבוד".
המתווה שאושר לאילת ולים המלח מתייחס אל האזורים הללו כאל איי תיירות. באילת למשל תיעשה בקרה על הנכנסים לעיר דרך כביש 90, שם יידרשו הנופשים, כמו בנסיעה לחו"ל, להציג אישור על בדיקת קורונה שלילית. האם המודל יוכל לפעול גם בנגב?
שילה: "זה אפשרי. אנחנו נגישים בשני צירים שאפשר להקים בהם עמדות בדיקה מהירות או בקשה לבדיקות קורונה שייעשו מראש, ולצייד את המטיילים בצמידים ירוקים שהם כרטיס הכניסה. טכנית זה אפשרי; הבעיה היא הרגולציה שצריכה לאפשר הזה".