בניין ביבנה. אחת הדירות בבניין תפוצל בהוראת המדינה? / צילום: שרון אוסקר
אוראל איצקוביץ (26) גרושה ואמא לארבעה ילדים, שהצעיר מביניהם בן שבועיים בלבד, מתגוררת עם אמה בדירת עמידר בבנימינה. האם מתגוררת כאן כבר 40 שנה, ופה גידלה את תשעת ילדיה. בעבר הרחוק קיבלה המשפחה שתי דירות קטנות שחוברו והפכו לדירה של 90 מ"ר, אלא שכעת דורשת ממנה המדינה שהמשפחה תוותר על מחצית מהדירה. "לפני שבועיים קיבלנו פתאום מכתב מעמידר שצריך להחזיר דירה אחת", מספרת איצקוביץ', שמבהירה כי "אם מחליטים לקחת את הדירה אז אני ברחוב. אמא שלי לא מוכנה לפנות את הדירה. זו זכות שלה. פה הזכרונות שלה".
מבדיקת "גלובס" עולה כי המקרה של איצקוביץ' איננו היחידי וכי בהנהלת החברה הממשלתית פנו לאחרונה לכ-700 משפחות והודיעו להן, שעליהן לפנות מחצית משטח הדירה שבה הם מתגוררים. מדובר בזכאים, שחלקם מתגוררים במקום עשרות שנים, ושבעבר אוחדו עבורם שתי דירות קטנות כדי ליצור דירה אחת שתתאים לתנאי הדיור המשפחתיים. מדובר בצעד לא שגרתי, ודאי לא כשברקע מגפת הקורונה. אלא שגורמים ממשלתיים מסבירים כי על הצעד הוחלט במשרד הבינוי והשיכון בשל אי תקצוב ממשלתי לדיור הציבורי, והתארכות תקופת ההמתנה עבור זכאי הדיור הציבורי. על ידי פינוי השטח, מקווים במשרד "ליצור" דירות יש מאין.
"מפחדת מעמידר יותר מהקורונה"
אמיר אוסקר (48) שמשרת בצבא קבע, מתגורר עם אימו, אחיו ואחותו ביבנה בדירת עמידר. המשפחה מתגוררת בדירה מזה 38 שנה. "אמא שלי התאלמנה בגיל צעיר, ואבא נפטר מאלכוהול", הוא מספר על הרקע המשפחתי. "דירת השיכון שאותה קיבלנו מעמידר הושגה אחרי ששבתנו ברחוב בתל אביב. ישבנו 11 נפשות עם שלט "משפחה מרובת ילדים זרוקה ברחוב". הדירה שבה אנחנו גרים היום היא למעשה שתי דירות 51 מ"ר כל אחת שאוחדו. כל השנים אמא לא עבדה. התפרנסנו מקצבת נכות של אחותי ומביטוח לאומי".
לדבריו המשפחה מנסה בשנים האחרונות לרכוש את הדירה מעמידר, כפי שעושים דיירים רבים, אלא שעד כה הנושא לא מתקדם מהכיוון של עמידר. גם אוסקר קיבל לאחרונה פנייה להחזיר מחצית מהדירה לעמידר. "לאחרונה קיבלנו מכתב שדורש שנחזיר את אחת מהדירות "כי הילדים גדלו". הסברנו בעשרות מכתבים שיש פה סיפור שונה. שיש פה ילדה עם צרכים מיוחדים, אמא קשישה ומישהו שמטפל בשתיהן. אבל, משרד הבינוי והשיכון מתעלמים לחלוטין מהסיפור הסוציאלי. בחודש שעבר הם העלו לאמא באופן בריוני פי שלושה את שכר הדירה על הדירה שכביכול אנחנו לא מחזירים".
גם ח', בשנות ה-30 לחייה, מתגוררת בדירה של עמידר בגודל 92 מ"ר, שמורכבת משתי דירות קטנות שאוחדו עוד בשנות ה-60. ח' נולדה לשני הורים מבוגרים שנפטרו. בז'רגון הדיור הציבורי היא מוגדרת כ"בת ממשיכה". בשיחה עם "גלובס" אמרה כי, "סיפור חיי קצת קשה כי הייתי בת יחידה ונאלצתי לעזוב את הלימודים במכללה כדי לסייע להורי שחלו והפכו נכים וסיעודיים. מה שקרה זה שלא יכולתי לבנות לעצמי משפחה.
כשהצלחתי כבר לאסוף את השברים הגיעה הקורונה ונעצרו לי שידוכים, על חתונות אין בכלל מה לדבר. ואז, בחודש יולי, הגיע מכתב מעמידר שהם רוצים לפצל לי את הבית. הם מתעלמים מזה שבדירה הזאת יש רק מטבח אחד ושאם יפצלו אגור בדירה זעירה", היא אומרת וחוזרת על דברים שאמרו גם דיירים אחרים לגבי עדכון למעלה של שכר הדירה שבעמידר מבקשים כעת.
ח' מספרת שמאז פרוץ הקורונה בחודש מרץ, היא כמעט ואינה יוצאת מהבית: "פחדתי, שאם יקרה לי משהו ויאשפזו אותי, אז עמידר יבואו וישתלטו. פשוט פחדתי לצאת מהבית. אני מפחדת מעמידר יותר מהקורונה".
"מנסים לפתור עוול בעוול"
החברה הממשלתית עמידר היא אמנם החברה המשכנת והפנים של המדינה מול הדיירים, אלא שההחלטה בנושא התקבלה במשרד שאחראי על עמידר - משרד הבינוי והשיכון. זאת לא מעט על רקע העובדה שבשנים האחרונות המדינה מאבדת דירות רבות ממאגר הדיור הציבורי. זאת כיוון שזכאים רבים משתמשים בזכותם לרכוש דירות, ומנגד המדינה לא מקצה כסף לרכישת דירות חדשות. בראיון ל"גלובס" שנערך לפני כשנתיים אמר מנכ"ל עמידר לשעבר, ראובן קפלן, כי בכל שנה מוכרת החברה כ-1,000 דירות לזכאים, וכי מנגד המדינה רכשה בשנים האחרונות כ-3,000 דירות בלבד. לדברי נתנאל לפידות שמשמש כמנהל אגף בכיר תכנון אסטרטגי ומדיניות וראש אגף נכסים וחברות, במשרד הבינוי והשיכון, מדובר בצעד מתבקש: "יש לנו היום 4,000 משפחות שמחכות בתור לדיור ציבורי. מתוכן יש 360 נכים רתוקים. אנחנו צריכים למצוא פתרונות לכל אלה.
יש לנו קבוצה של 700 יח"ד שבהם מתגוררות משפחות ברוכות ילדים, שקיבלו שתי דירות מגורים שאוחדו לאחת. זה היה רלוונטי בשבילם באותה תקופה. כיום, כשגר בה רק זוג, אנחנו עושים תהליך מסודר.
חשוב להבין שאנחנו לא מפנים אותם. הם ימשיכו לגור באותה כתובת, עם הקהילה שאליה הם מחוברים, בדירה אחת מתוך השתיים. וזה כדי לתת פתרונות ל-4,000 משפחות שכרגע נמצאות ברחוב".
האם זה העיתוי הנכון?
"זכאי הדיור הציבורי נתמכים ומקבלים קצבאות מהביטוח הלאומי וסיוע מהמדינה בכל דרך אפשרית. זו קבוצה חלשה שאנחנו מסייעים לה בכל הפתרונות שהמדינה יודעת לתת. הקורונה פגעה משמעותית בעיקר באוכלוסיות יותר חזקות ולכן ההשפעה שלה על דיירי הדיור הציבורי פחותה. היא פגעה פחות כי גם ככה הן הסתמכו על הקצבאות. חשוב להגיד שאנחנו לא מפנים אותם. אנחנו לא פוגעים ומוציאים אותם מהדירה. רק שהם יגורו בדירה אחת מתוך השתיים".
עו"ד ספיר סלוצקר עמראן מתנועת "שוברות קירות", שעוסקת בנושאים של עוני, אמרה ל"גלובס" כי, "במשך עשרות שנים ממשלות ישראל ומשרד הבינוי והשיכון ייבשו את הדיור הציבורי. מצד אחד צמצמו באופן מלאכותי את מעגל הזכאים ע"פ קריטריונים מגבילים ונוקשים ביותר ומהצד השני, הם לא בונים דיור בשום צורה. אין שום אופק לדיור הציבורי. ואז נוצר מצב שבו מנסים לפתור עוול בעוול. אומרים שמנסים לגרד מאנשים שגרים בבתים שלהם כבר עשרות שנים והדירות כבר מחוברות. אי אפשר להפריד אותן טכנית לפצל ונגמר".
מחברת עמידר נמסר: "מדובר במהלך שמוביל משרד הבינוי והשיכון במסגרת המאמצים לסייע לאלפי המשפחות הממתינות בתור לדיור ציבורי. נציין כי אנו עושים כל מאמץ כדי להעניק לדיירים שירות יעיל ומהיר, בפרט בימי קורונה. נמשכת הפעילות לאכלוס ותחזוקת דירות, כך גם פעלנו להנגיש שירותים רבים באופן מקוון ולספק מענה מקצועי "מרחוק" תוך שמירה על בריאותם של הדיירים".